בקשה לביטול פסק דין בתביעת קטנות

הצעתי למבקש ולמשיב היא להסכים לביטול פסק הדין ובית משפט לתביעות קטנות ייתן פסק דין חדש ומנומק בתביעה ובתביעה שכנגד.

...

באותו פסק דין הודגש, כי אמות מידה להתערבות ערעורית בפסקי דין לא מנומקים לפי סעיף 79 א' הן צרות מאוד (ראה סעיף 21) "...ודוק, אין בידינו רשימה סגורה של מקרים יוצאי דופן אלה, ואולם המרכזיים שבהם עוסקים במצבים של חריגה מסמכות או תוצאה בלתי הוגנת ובלתי צודקת בעליל...". ג) אני סבורה, כי במקרה דנן, העובדה שבית משפט קיבל בדיון מבעל דין אחד מסמכים מבלי לתת לבעל הדין שכנגד לעיין בהם או לנמק, מדוע אין לאפשר לו עיון בהם, כל זאת ללא תיעוד בפרוטוקול, פוגמת בהליך.

כיוון שעיינתי בעצמי במסמכים ואינני מוציאה מכלל אפשרות כי למסמכים היתה השפעה מסוימת על תוצאת פסק הדין, אני סבורה כי זהו המקרה החריג שבו יש להתערב ולבטל את פסק הדין שניתן בהתאם לסעיף 79 א' לחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל כך שפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות יבוטל.

העילות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר: תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) - תשל"ז-1976, דנה בבטול החלטה שלא בפני בעל דין, וזו לשונה: "ניתנה החלטה שלא בפני בעל דין והגיש בעל דין בקשה לביטולה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט, על פי צד אחד, לבטלה בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות המשפט או ענינים אחרים; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם". הוראות תקנה 12 לתקנות השיפוט מסמיכה את בית משפט לתביעות קטנות לבטל פסק דין שנתן במעמד צד אחד גם ללא תגובת הצד שכנגד.

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקש את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו ולאחר עריכת מלוא האיזונים הראויים בין האינטרסים השונים של המבקשת והמשיב, אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ביום 20.11.2022, יבוטל כנגד תשלום הוצאות למשיב בסך של 500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ביום 4.6.2023, משלא הוגשה תשובה לבקשת רשות העירעור ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה בקשת רשות העירעור, בוטל פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות והמשיב חויב בתשלום הסך של 25,147 ₪ למשיבים (להלן: "פסק הדין בבר"ע").

...

עם זאת, ככל ויימצא כי לא נפל פגם בהליך ההמצאה, יוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה אם לאו.

אני ערה לעובדה כי צפייה זו אינה מהווה, כשלעצמה, מסירה כדין של בקשת רשות הערעור, ואולם עת היא מצטרפת למכלול הראיות אשר נמנו לעיל, יש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר ידיעתו , הברורה, של המבקש את דבר ניהולו של ההליך דנא.

סוף דבר: הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

על רקע הבקשה השנייה, בהמשך אותו היום, 26.7.2023, ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לתביעות קטנות (להלן: ההחלטה השנייה), אשר להלן יובא נוסחה המלא: "אין מקום למתן הוראות נוספות בדבר יישום פסק-הדין. על מנת שלא להותיר מחלוקת בעיניין, אני מורה כי ההחלטה שניתנה להבהרת פסק-הדין מיום 25.7.23 תהווה החלטה בדבר תיקון פסק-הדין בהתאם לאמור בה, והצדדים יפעלו בהתאם לה". ביום 2.8.2023 הגיש המבקש (אשר לטענתו לא היה מודע לשתי ההחלטות המאוחרות לפסק הדין), לבית המשפט לתביעות קטנות, בקשה לביטול פסק דין.

...

בהתקיים שני התנאים דלעיל במצטבר, ובנסיבות העניין דנן, סבורני כי יש מקום לקבלת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ברע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ. בויאר – בתפקידו ככונס נכסים נ' עזבון מרמלשטיין ז"ל (5.10.2009) (להלן: עניין בויאר), נדון מקרה בו ניתן פסק דין בשעה 09:00 בבוקר, ובשעה 16:00 באותו היום הוגשה בקשה לתקן טעות מהותית בו. בקשה זו נדחתה תוך שבהחלטתו עמד בית המשפט על ההלכה לפיה לבית המשפט נתונה הסמכות לתקן טעות מהותית שנפלה בהחלטתו או בפסק דינו ביום נתינתם, אך ציין כי: "פסק הדין נשוא הבקשה לא שומע באולם אלא נשלח לצדדים באמצעות הפקסימיליה ופורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט, כלומר 'יצא לאוויר העולם'. בנסיבות אלה, סבורני כי עם משלוח פסק הדין לבאי כוח הצדדים קם בית המשפט מכסאו ולכן לא ניתן לומר שאם הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין באותו יום פירוש הדבר כי בית המשפט טרם קם מכסאו" (שם, בפסקה 3).

סבורני כי בנסיבות העניין דנן, המעוררות את שני ההיבטים עליהם עמדתי לעיל (וכן את האמור לעיל לעניין פסק דין שניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המבוסס על הסכמות עקרוניות של הצדדים), טעה בית המשפט המחוזי בפסקו כי בית המשפט לתביעות קטנות חרג מסמכות בעת שתיקן את פסק דינו.

בית משפט קמא קבע כי טענות ההגנה לא פורטו על ידי המבקש בבקשה לביטול פסק דין ובתשובה, אך יש לזכור כי בבימ"ש לתביעות קטנות קיימת גמישות בסדרי הדין (ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984) והסטנדרטים המצופים מבעל דין בבית משפט לתביעות קטנות אינם אלו הנהוגים בבית משפט "רגיל". פסק הדין ניתן בהיעדר היתייחסות לטענות ההגנה אשר העלה המבקש בכתב ההגנה, וכן בהיעדר התייצבות.

...

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי טענות התובע מופנות לנתבע בלבד, על כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת.

לפיכך לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, ובשים לב לכך שהאופניים לא יוחזרו לנתבע – המבקש, החלטתי להעמיד את סכום פסק הדין על סך 15,000 ₪ בלבד ואנמק בקצרה: לו היה מתבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כי אז היה מחויב המבקש – הנתבע בהוצאות (בסדר גודל שלא עולה על 2,000 – 3,000 ₪) לצורך ביטול פסק הדין.

לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות ומשלא התאפשר למבקש למצות את הוכחת הגנתו, יש להפחית את החוב הפסוק לסך של 15,000 ₪ (סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסקו בבית משפט לתביעות קטנות).

לסיכום: א) ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.