בקשה לביטול פסק דין בשל טענת מרמה

הגם שצוין בפסיקה, כי הענות לבקשה לביטול פסק דין עקב טענת מירמה תיעשה במשורה, הפסיקה בודאי שלא שללה אפשרות זו, אף שהדבר דורש עמידה בתנאים מחמירים "ובמקרים נדירים" (פרשת רשם הקבלנים, לעיל).

...

הטבעת השם, לאחר מסירתו, נטען ,היא אחיזה שלא כשורה בשטר, והיה על המשיבה לסרב לקבל את ההמחאה בצורתה זו. המבקשים הוסיפו טענות נוספות בתצהיר התומך בהתנגדות, ובפרט טענות הנוגעות לדיני הגנת ערב ומעמדם של המבקשים בהקשר זה, אך בשים לב לתוצאת החלטתי זו לא ראיתי לפרטן, שכן לא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות מהתוצאה בשלב זה. להתנגדות לא צורף כל מסמך שיכול ללמד על הפשרה שנעשתה, וזו הוצגה רק במסגרת עמדת המשיבה לבקשה לדחיית הדיון.

דיון והכרעה מן המפורסמות הוא, כי דיי לו לנתבע להראות טענת הגנה ראויה לבירור, ודי למסקנה כי אין מדובר על הגנת בדים.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, 8.12.08) נקבע, כי על מנת שבית המשפט יורה על ביטול פסק דין חלוט בשל טענת מירמה, על המבקש לעמוד במספר תנאים: "אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה. מובן כי לא כל טענה בעלמא כי עדות שנשמעה הנה עדות שקר או מיסמך שהוגש הנו מיסמך מזויף יכולה להצדיק ביטולו של פסק דין חלוט וקיום משפט חוזר בהליך" (סעיף 12 לפסק הדין); חיוניות הראיה "במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שיערך" (סעיף 13 לפסק הדין); התנאי השלישי הנו, כי "לצורך קיומו של משפט חוזר אזרחי הוא כי הוצגה ראיה שלא ניתן היה בשקדנות סבירה להשיגה במהלך ההיתדיינות הראשונה" (סעיף 20 לפסק הדין).

...

במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף טענו הנתבעות, כי: א. דין התביעה כנגד הנתבעות להידחות על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית בהיעדר יחסי עובד ומעסיק.

לנוכח האמור, אף אם הייתה מתקבלת התביעה בהליך זה, הרי שלא הייתה לכך כל השלכה על הנפסק במסגרת פסק הדין, שכאמור השתית את מסקנתו על היעדר קיומם של יחסי עובד ומעסיק והגישות ההרתעתית והחישובית.

גם אם ניתן להגיע למסקנה משפטית שונה, לפיה התובע אכן היה "עובד" של הנתבעת, הרי שהתמורה ששולמה לו עולה משמעותית על שכרו של מנכ"ל שקדם לו בתפקיד.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל מצאנו לקבל את הבקשה והננו מורים על דחיית התביעה.

כחלוף שנים מספר הוגשה התביעה שלפני שהוכתרה בכותרת "בקשה דחופה לביטול פסקי דין מחמת מירמה". תורף הטענה שבכתב התביעה הוא שטבעון הונה את בית המשפט בהליך הקודם כאשר טען בתגובתו לבקשה למתן צו איסור דיספוזיציה שהוא אינו חייב לתובע דבר.

אין חולק כי לבית המשפט נתונה הסמכות לבטל פסק-דין חלוט בשל טענת מירמה (ראו בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389, 415 (1999); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612 (2010), להלן: הילכת טורג'מן).

...

הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה על הסף הן מחמת מעשה בית דין, הן בשל התיישנות התביעה, הן מאחר שהיא תביעה קנטרנית, הן מהטעם שמעיון בתביעה עצמה עולה שאין בה כדי להרים את הנטל לכך שפסק-הדין הקודם ניתן בעקבות מרמה כלפי בית המשפט.

אלא שהנמקתו להחלטתו לפיה יש לדחות את התביעה ולא למוחקה לא נשענה על טענות אלה.

לנוכח מכלול טעמים אלה הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות על הסף מאחר שלא הוכחו, ולו לכאורה, התנאים הנדרשים לביטול פסק-דין מחמת מרמה.

לפיכך התביעה נדחית.

יחד עם זאת, לאור העובדה כי ביטול פסק דין חלוט פוגע בודאות ובעקרון סופיות הדיון, נקבע, כי השמוש באפשרות ביטול פסק דין שהושג במירמה, ייעשה במשורה במקרים נדירים ובכפוף לתנאים מחמירים (ראו: ע"א 8024/17 ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע"מ נ' מדינת ישראל - רשם הקבלנים ( פורסם 16.3.2020 ) (להלן: "ענין ב.י.מ") וכן ראו ע"א 5572/20 תיאופילוס ג'אנופולוס פטריאך הכנסיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited (8.6.2022) בפיסקה 13: "אולם, זאת יש לדעת: מדובר בחריג מתוחם שהחלתו שמורה למקרים נדירים המצדיקים זאת, והרף לקבלת הטענה הוא גבוה." בעיניין ב.י.מ לעיל (בסעיף 21 להחלטה) נסקרו התנאים לקבלת הטענה: "בפסיקה נקבע כי הענות לבקשה לביטול פסק דין עקב טענת מירמה נעשית במשורה, במקרים נדירים ובכפוף לתנאים מחמירים...

...

ודוק; העובדה כי הן עו"ד קריכלי והן הגב' שחתות מעידים על כך שאיפרגן ביקש מעו"ד קריכלי להכחיש כי הגב' ויוויאן חתמה על הנספח להסכם, מחזקת את התרשמותי, לפיה, איפרגן אינו ירא ממסירת עדות שאינה אמת ומשום כך אף עלה בדעתו לבקש מעו"ד קריכלי לעשות כן. לסיכום פרק זה; העובדה שאיפרגן בחר שלא לזמן את רעייתו להעיד, ובכך להימנע מהבאת עדות שיכולה היתה (אילו היה ממש בגרסתו), לפגום במהימנותו של עו"ד קירכלי ולחזק את מהימנותו הוא, יש בה בכדי לפגוע פגיעה ממשית במהימנותו ולבסס את החזקה, לפיה, אילו היתה מגיעה הגב' ויויאן איפרגן להעיד, היתה תומכת דווקא בגרסת עו"ד קריכלי.

סוף דבר תביעת איפרגן לביטול פסק הדין מחמת מרמה נדחית בזאת והסעד הזמני שניתן לעיכוב ביצוע פסק הדין בטל.

על מנת לאפשר לאיפרגן זמן התארגנות ראוי לאיתור דיור חלופי, אני מורה כי על איפרגן לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 1.11.2023.

כן נטען כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי אין יריבות בין המבקש לבין עורכי הדין פלונים, תוך שהמבקש פורס את כל טענותיו נגד עורכי הדין פלונים, אשר פעלו לטענתו במירמה, עושק והטעיה לכאורה כלפי הוריו המנוחים (אשר פורטו והובאו כלשונן בתובענה לביטול פסק דין).

לא ראיתי להתערב בקביעת בית משפט קמא ברכיב זה. טענותיו של המבקש נגד עורכי הדין פלונים, דינן להתברר במסגרת תביעתו של המבקש לביטול פסק דין מחמת מירמה, אליה, כזכור, צורפו עורכי הדין פלונים כנתבעים; לא מיותר לציין כי רובן ככולן של טענות המבקש בתיק קמא דומות, אם לא זהות, לטענות שהועלו במסגרת תביעתו לביטול פסק הדין, כך שבכל מקרה הן תתבררנה שם. אף בכל הקשור לקביעת בית משפט קמא, לפיה אין יריבות בין המבקש לעורכי הדין פלונים במסגרת התיק קמא, לא ראיתי מקום להתערב.

...

עוד אציין, כי במסגרת ההחלטה קמא, נעתר בית משפט קמא לבקשת המבקש והורה על צירוף עורכי הדין פלונים כנתבעים בתובענה לביטול פסק דין (ת"ע 8345-11-23).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

סבורני כי יש לעשות סדר בדברים, על מנת שיקל על המבקש, שאיננו מיוצג, לנווט דרכו בתובענות קמא.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור דנן.