בקשה לביטול פסק דין בשל הסכם פשרה

הסכם שקבל תוקף של פסק דין לבקשת הצדדים, כבעניינינו, ממזג בתוכו הן תכונות חוזיות מדיני החוזים הן תכונות שיפוטיות של פסק דין ומשכך, הסכם הפשרה ניתן יהיה לביטול מחמת אותם הפגמים המקימים עילה לביטול חוזה – טעות, הטעה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות (ראו ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, (1994) עא 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' חיים אופיר (2022)).

כך נקבע, כדוגמה, בעיניין ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בעמ, (2010) – "הינה כי כן, בעל דין המבקש לבטל פסק-דין הנותן תוקף להסכם פשרה בשל פגם שנפל לטענתו בכריתת ההסכם, רשאי להגיש בעיניין זה תביעה חדשה לבית המשפט שנתן את פסק-הדין ולעתור במסגרתה לביטול ההסכם ובעקבות כך לביטול פסק-הדין, בשל אותו הפגם "בבחינת הלך החבל אחר הדלי" (ראו גם - ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקה כ"ט (2007)).

...

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' ר. מקייס) מיום 4.9.22 (תמ"ש 67478-07-20), במסגרתו מצא בית המשפט לדחות על הסף את תביעת המערערים לביטול הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ובני משפחה נוספים.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט מצא לדחות את התביעה על הסף מהטעמים הבאים - בית המשפט סבר, כי מעת שניתנה החלטתו מיום 13.8.13 המורה על חתימת האפוטרופוס על הסכם ההלוואה בשם המנוחה, לאחר שכל הצדדים האחרים חתמו בעצמם על ההסכם, ומעת שנחתם הסכם הלוואה ואושר על ידי בית המשפט ואף ערכאת הערעור, הרי שמדובר במעשה עשוי כך שגם אם יוכיחו המערערים את מלוא טענותיהם, אין בכך כדי לזכות בסעדים שעתרו להם וזאת כיוון שעתרו לביטול הסכם ההלוואה ולא לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ובית המשפט המחוזי.

**** הארכנו בפירוט מסכת הדברים ובפירוט טענות הצדדים על מנת שיהא בכך לסייע בקיצור המסקנה אליה באנו.

כבר מטעם זה יש לקבל את הערעור.

איננו מקבלים את טענת המשיבים לפיה שומה היה על המערערים להגיש דווקא תביעה לביטול פסק דין המאשר את ההסכמים הרלבנטיים תחת תביעה לביטול הסכם.

יושם לב, לסברתנו אף היה ראוי להעמיד ערובה גבוהה יותר, ואולם מצאנו להעמידה על הסכום הנזכר בהתחשב בקשיים הכלכליים בהם נתונים המערערים, מאידך, בנסיבות העניין אין זה ראוי להעמיד את מלוא הכובד העומס הכלכלי דווקא לשכמם של המשיבים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

לא נמצאה היתייחסות לטענה זו בתגובת התובע לבקשה לביטול פסק דין ולפיכך זו לא נשללה.

חובת זהירות זו הופרה בעניינינו, משלא ננקטה כל פעולה על-ידי כהן, אשר לא דאג לסגור את תיק ההוצאה לפועל לאחר שפסק-הדין בהעדר הגנה בוטל לא כל שכן לאחר שהצדדים בתביעה הקודמת גיבשו הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק-דין.

...

הנה-כי-כן לא הוכחו גם בהקשר זה נזקים ממוניים, אך גם ביחס לניסיונו של גרנק לרכוש דירה והמהמורות שעמדו בדרכו עקב הדיווח השלילי במאגר נתוני האשראי, אני סבור כי נגרמה לו עוגמת נפש, שהוכחה, ובגינה הוא יהיה זכאי לפיצוי, כפי שיפורט להלן.

אני סבור כי בשל מכלול הטעמים המפורטים לעיל אכן יש הצדקה לפסוק לגרנק פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב אי-סגירתו של תיק ההוצאה לפועל, ולהעמידו, בעיקר בהתחשב בדיווח השלילי על אודותיו במאגר נתוני האשראי, על סך של 20,000 ש"ח. תוצאת הדברים היא כי גרנק הוכיח שנגרם לו נזק בסך 31,700 ש"ח אך נוכח הקביעות שלעיל בנוגע לאשם התורם מצידו, כי אז תוצאת הדברים היא שעל כהן לפצותו ב-50% מסכום הנזק שהוכח.

התביעה מתקבלת אפוא באופן חלקי במובן זה שכן ישלם לגרנק סך של 15,850 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

הלכה למעשה, עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שיסודו בהסכם פשרה, עקב טענות המתייחסות לפגם ברצון.

למעלה מהצורך אומר, כי הטענות אינן מופנות כלפי התובעת, במובן זה שאין מחלוקת כי הנתבע הגיש תביעה בהליך הקודם וכי הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אלא המחלוקת הנה האם יש לבטל את פסק הדין שניתן בהליך הקודם מאחר והושג במירמה ו/או מאחר שהסכם הפשרה שאושר במסגרת פסק הדין נחתם על סמך מצג שוא ו/או הטעייה ו/או ניסיון למירמה, שכן רכבו של הנתבע היה מבוטח בביטוח מקיף אצל אלאהליה והנתבע לא גילה במהלך המשא ומתן וטרם החתימה על הסכם הפשרה בהליך הקודם כי אלאהליה נשאה בתשלום לאוטוזון בעבור תיקון רכבו שניזוק בתאונה, ומשכך גם מטעם זה איני רואה במשיכת התצהיר כל פגם ובכלל זה שאין בכך בכדי לפגוע בנתבע.

...

ויודגש, גם אם חלק מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת אין בהן חתימה של הנתבע, הרי ששוכנעתי שהיה זה בהסכמתו וידיעתו כי רכבו יכנס למוסך וכי חברת הביטוח אלאהליה תשא בתשלום הנזק והוא לא גילה זאת לתובעת בטרם החתימה על הסכם הפשרה בהליך הקודם.

סיכומו של דבר אני מקבלת את התביעה, ומורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן במסגרת תא"מ 17820-06-18, תוך שאני מחייבת את הנתבע בתשלום אגרת פתיחה, המחצית השנייה של האגרה, הוצאות העד בסך של 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪.

בנוסף, אני מורה על השבת הפקדון שהופקד על ידי התובעת בסך של 4,000 ₪, לתובעת באמצעות ב"כ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

] יצוין כי המבקשת שילמה את הסכומים עליהם הוסכם בהסכם הפשרה בהליך הקודם, כי המשיבה לא הגישה בקשה לביטול פסק הדין ואף לא ערערה עליו לפני הגשת התביעה הנוכחית.

טענות הצדדים המבקשת טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שכלל את כל זכויות המשיבה עד לסיום העסקתה בחודש 11/2022, אשר הפך לחלוט.

...

טענות הצדדים המבקשת טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת מעשה בית דין נוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שכלל את כל זכויות המשיבה עד לסיום העסקתה בחודש 11/2022, אשר הפך לחלוט.

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להתקבל מחמת "מעשה בית דין", כפי שיפורט להלן.

הסכם הפשרה נוקב הן במילים "סיום עבודתה" של המשיבה אצל המבקשת והן בתאריך סיום יחסי העבודה - "11/2022". יצוין כי המשיבה לא טענה שהסכם הפשרה אינו ברור וכי לא ניתן להבין את האמור בו. טענת המשיבה שלא ניתן לכלול בהסכם הפשרה תקופות שלא נתבעו בכתב התביעה מוטב שלא הייתה נטענת, ומשנטענה דינה אחת – להידחות.

] "גישה אחרת, גמישה יותר, שתאפשר ביטול של הסכם פשרה כל אימת שמי מהצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גישה זו אף חותרת תחת יסודו של מוסד הפשרה. היא מערערת את הוודאות והסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקת ביניהם. בכך יצא נפסד האינטרס הציבורי המחייב לפעול, ככל שהדבר ניתן, לקידום ולעידוד פשרות בהליכים משפטיים". בנסיבות אלה משניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך הקודם שבו צוין במפורש כי הוא מתייחס לכל תקופת עבודתה של המשיבה אצל המבקשת וסיומה בחודש 11/2022 ומשלא הוגשה בקשה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין". סוף דבר התביעה נדחית מחמת "מעשה בית דין". המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט בסכום של 4,000 ₪.

לשיטת הנתבע, על התובעת לבצע קזוזם מתאימים בחודשים שבהם הקניון היה סגור עקב משבר הקורונה ולשנות את בסיס החישוב של דמי הניהול בגין תקופה זו. אשר לתביעה של פרומול, טוען הנתבע שזו ערכה חישוב שקרי שנפלה בו טעות לרעתו בהסכם הפשרה ולכן הגיש בקשה לביטול פסק הדין ותביעת השבה.

...

על כן, המדובר בהרחבת חזית אסורה שדינה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 23,692 ₪.