בקשה לביטול פסק דין בעניין לשון הרע בפייסבוק

רקע והליכים קודמים ביום 26.11.2019, הגיש אבי אלקלעי, עתונאי באתר 'וואלה', תביעת לשון הרע, נגד יאיר נתניהו ואבשלום זלינגר.

בכתב התביעה נטען, כי זלינגר פירסם מספר פרסומים ברשת החברתית פייסבוק ('פוסטים'), שכללו טענות רבות המהוות "דיבה של ממש", ושיש בהן כדי לפגוע ב"תדמיתו, בשמו הטוב [של אלקלעי], במשלח ידו ובמקצועו כעיתונאי ולעשות[ו] לבוז וללעג בפני כלל קוראי 'וואלה' וכלל עוקבי [נתניהו וזלינגר]". עוד נטען בכתב התביעה, כי נתניהו שיתף את ה'פוסטים' הללו בחשבון הפייסבוק האישי שלו, ואף עודד אחרים לשתפם. אלקלעי העמיד את תביעתו על סך כולל של 500,000 ₪.

ממילא, ככלל, בית המשפט "יידרש לטענות שנטענו בפני הערכאה הדיונית ולא לטענות שלא הועלו בפניה וניתן היה להעלותן בפניה". באשר לבקשת רשות העירעור העיקרית, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להיעתר לבקשה ולדון בה כבערעור, שכן "אין מועד עתידי להגיש ערעור בזכות על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים". אולם, לגופו של עניין, דחה בית המשפט המחוזי את העירעור.

...

על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.

נתניהו מעלה טענה נוספת, שלפיה "התביעה כלפי [נתניהו וזלינגר] שזורה האחת בשנייה", ועל כן, "לא ניתן לפסוק בפסק דין לאחד מבלי לפסוק לשני את אותו פסק דין". לשיטתו, מצב זה "יכול לייצר סיטואציה בעייתית ביותר לפיה הפסיקה כלפי המפרסם תהיה שונה מהפסיקה כלפי מי ששיתף את הפוסט". בנסיבות אלה, כך נטען, נדרש היה "לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של [זלינגר]". גם דינה של טענה זו – להידחות.

ההליך דנן, אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. עוד טוען נתניהו, לגבי המצאת כתב התביעה, כי "גם אם ההמצאה הייתה כדין למקום ציבורי (מה שאין כן), לא הוכח, כי הוא הומצא ל[נתניהו], ולכל הפחות עניין זה לכשעצ[מ]ו מהווה ספק ראוי אשר יש בע[ט]יו לבטל את [פסק הדין]". גם טענה זו, אין בידי לקבל.

סיכומם של דברים: לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ב'גלגול שלישי'; בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

בבקשה לביטול פסק דין בעיניין הנתבע 1 התביעה העיקרית הנתבע 1 נתבע ביחד עם הנתבע 2 בכתב תביעה כספית שהוגשה ב26.11.2019 בעילה כספית , נזיקית , ולשון הרע לתשלום פיצוי בסך של 250,000 ₪.

על פי כתב התביעה, פירסם הנתבע 1 בתאריך 26.8.19 פירסום מעוול באתר הפייסבוק שלו , על פיו הושתלו בוגרי קרן וקסנר – ובכללם התובע – שמאלנים "שהושתלו" בעמדות שאיפשרו ליטול חלק בתפירת תיקים פלילים נגד בנימין נתניהו – נספח 1 לתביעה .

...

בין היתר נטען בסעיף 5 לתצהיר "די בעיון חטוף באישור כדי להגיע למסקנה כי מדובר בניסיון הטעיה חמור שיש לבודקו במישור העונשי " בסעיף 13 לתצהיר המבקש כי "מתעורר חשש מוצדק כי מבקש פסק הדין הטעה את בית המשפט במזיד וגרם לו להאמין כי המסירה בוצעה כדין" בסעיף 10 לתצהירו טען באלו המילים "מדובר בשקר מפגיע..." אין חולק כי מעיון חוזר בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין לא עולה כל טענה לעניין סיכויי הגנה או סיכויי הצלחה .

התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק דין נדחית!.

אני קובעת בזאת כי כתב התביעה נשלח בדואר רשום ומוען של כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים.

לסיכום אני קובעת כי כתב התביעה נמסר כדין למבקש!.המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון ראש הממשלה ובכללם המבקש.

יצוין עוד כי כפועל יוצא מדחיית בקשת רשות העירעור הנני מבטל גם את עיכוב הבצוע הארעי שניתן בכל הנוגע לפסק הדין נשוא הליך זה. הרקע לבקשה והחלטות בימ"ש קמא: מדובר בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש בעילה של לשון הרע, ביחס להתבטאויותיו בפוסט/הודעה אשר פורסם בפייסבוק ביום 30.06.19.

גם באשר לטענות המבקש כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעת ביהמ"ש משום שלמבקש טענות הגנה טובות נגד התביעה, כפי שהדבר עולה מכתב הגנתו, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא אשר קבע כי אין לקבל טענת המבקש, שכן המבקש לא היתייחס בפירוט הנידרש למלוא ההתבטאויות המיוחסות לו, העולות כדי לשון הרע.

...

כאמור, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר הינה ראויה וסבירה בנסיבות העניין ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו. על כן, סבורני כי לאור האמור לעיל והנימוקים שפורטו בהחלטתו של בימ"ש קמא, אין מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא.

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בשים לב לעובדה שהמשיב נאלץ להגיש תגובות הן לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין והן לבקשה למתן רשות לערער, ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי לפיה שתי הבקשות נדחות, אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב בשתי הבקשות בסכום כולל של 12,000 ₪.

בתמצית שבתמצית עניינה של התובענה בדרישת התובע לחיוב הנתבע בפצוי בסך 100,000 ₪ בגין פירסומי לשון הרע בקבוצת פייסבוק אשר מייחס התובע לנתבע.

ובהמשך, "אמת המידה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, ובנסיבות בהן הוכח כי הצד הנעדר היה מודע למועד הדיון, היא כי קיים סיכוי טוב כי תשתנה התוצאה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (לא פורסם, 27.2.2001); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז (4), 133 (1993))." בהתאם לאמור לעיל, הרי שהשיקול שנודעת לו חשיבות גדולה יותר עוסק בסכויי ההגנה של מבקש הביטול וככל שקיים סיכוי כי תשתנה התוצאה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה- הרי שבית המשפט ייטה לאשר את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

· שנית, בחינת סכויי ההצלחה מצדיק את ביטולו של פסק הדין - טענות הנתבע לפיהן האמור בכתב התביעה אינו מתייחס אליו ולא תואם לפרטיו וכן טענות נוספות שהעלה לפיהן כתב התביעה לא מצביע עליו אלא מצביע על מפרסם אחר לצד, טענות לפיהן לא היה מעולם חבר בקבוצת הפייסבוק בה פורסמו הפרסומים הנטענים אודות התובע, וכי לא פירסם במישרין או בעקיפין פירסום כלשהוא על התובע וכי הפייסבוק המוזכר בתביעה אינו שייך אליו וכי התובע ביסס תביעתו על עובדת שגויות שכן פרטי המפרסם מצביעים על אדם אחר שאינו הנתבע- הן טענות שככל שהנתבע יצליח להוכיחן יהיה בהן כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

...

מן הכלל אל הפרט יישום אמות המידה בעניינינו מובילה למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

· יוער כי משמצאתי לקבוע כי הנתבע קיבל לידיו את פסק הדין בהעדר הגנה שניתן כנגדו ביום 31.3.2021 רק ביום 23.4.2021, הרי שטענת התובע לפיה הבקשה לביטול פסק דין (אשר הוגשה ביום 23.5.2021 ), הוגשה למעלה מ-30 יום - דינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין .

בעיניין המערער טען המשיב בכתב התביעה שביום 29.8.2019 "שיתף" בעמוד הפייסבוק שלו פירסום של זינגר הכולל לשון הרע כלפיו וכך גם ביום 3.9.2019 (סעיפים 44-24 לכתב התביעה).

לעניין זה כבר הסביר כבוד השופט נעם סולברג בהחלטה שניתנה בבקשת עיכוב ביצוע בע"א 7882/14 דוד אהרון נ' שלומי (סלמן) עובדיה (27.11.2014) (להלן: פסק דין אהרון) שיש להבחין "בין שני הליכים שונים (וההליך הערעורי לגביהם) הסובבים על עניין פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ואשר המבחנים שיש להחיל לגבי כל אחד מהם שונים: ערעור על פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, ובקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה" (סעיף 9 לפסק הדין).

עוד נטען שפסק הדין לא נומק כהלכה בהתאם לפס"ד בנק לאומי; שהפרסומים (השיתופים) בגינם הוגשה התביעה אינם מצדיקים את הסכום שנפסק, היות שעסקינן בשני פרסומים בלבד ששותפו אשר "אף אדם סביר לא היה מצליח לדלות מהם טענה ממשית כלשהיא" (סעיף 40 לטיעון); כמו כן נטען שעל פי פסק הדין ברע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תיקשורת (8.1.2020) (להלן: פס"ד ניידלי) אין מקום לחיוב המערער ובודאי שלא בסכום שנקבע בשל סייגים שנקבעו בפס"ד ניידלי בכל הנוגע לסכנת "ההשתקה" ו"אפקט מצנן" להתבטאויות לגיטימיות, וכי הסכום עולה בהרבה על הסטאנדרט המקובל בפסיקה לעניין לשון הרע ו"שיתופים".

...

לסיכום, אין מחלוקת שתקנה 97 מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד התביעה בלבד, וזאת בין כהודאה ואז נראה בכתב התביעה "אמת", לפי גישת זוסמן, ובין כסנקציה לכך שלא הוגש כתב ההגנה במועד וללא קשר לאמת שבכתב התביעה, לפי גישת רוזן צבי.

למעלה מן הנדרש, גם לו היינו סבורים כי עלינו להעביר תחת שבט ביקורתנו את הסכום שנפסק, הרי שלא מצאנו שבנסיבות אלה נפלה טעות שמצדיקה התערבותנו בפסק הדין של בית המשפט קמא.

סוף דבר אנו דוחים את הערעור המערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 30,000 ₪.