בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות לדיון בעבירת מהירות

בפני בקשה להארכת המועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 10158998004 המייחסת למבקשת עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 מיום 18.12.2022.

ההלכה היא כי יש לנקוט בעיניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

שכחה של הדיון לבדה, אף אם ארעה בתום לב, אינה יכולה לעמוד לבדה כסיבה המצדיקה אי התייצבות לדיון שנקבע בעיניינו של נאשם או מתן הארכת מועד להשפט, כאשר דין דומה יחול גם באשר לטעות משרדית של עורך הדין המייצג אותו או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו (פסק דין איטליא, ע"פ 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל מיום 27.7.2009, רע"פ 3518/15 אבטה מלקמו נ' מדינת ישראל מיום 8.6.2015, רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי נ' מדינת ישראל מיום 19.12.2017).

ניתנה היום, י"ז סיוון תשפ"ג, 06 יוני 2023, בהיעדר הצדדים.

...

המבקשת כפרה בעבירה מיוחסת לה. כמו כן המבקשת טענה כי ישנם כשלים רבים בדו"ח. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות נוכח הגשתה לבית המשפט באיחור וללא כל טעם ראוי ומוצדק לאיחור זה. דיון והכרעה הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

לפיכך, אני סבורה כי לא ייגרם למבקשת עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

נוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית .

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

   כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, עבירה מיום 3.6.21.

ישיבת הקראה נקבעה ליום 27.9.23, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהעדרו, ונדון לקנס כספי, פסילה בפועל ועל תנאי.

    דיון והכרעה על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין". באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות בעניינינו, כפי שעולה מאישור המסירה שצורף לבקשה ומצוי בתיק בית המשפט, הזמנה לדין נשלחה לכתובת מגוריו של המבקש רחוב זרובבל 15/19 נס ציונה, וחזרה ביום 10.5.23 בציון 'לא נידרש'.

  באשר לעילת הביטול שעניינה חשש לעיוות דין על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ו"טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו", ו"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

...

 לעניין טענת המבקש בעניין צבירת נקודות אשר תגרום לו לנזק כבד , ראו לעניין עפ"ת )מחוזי נצרת 33128-12-15 ( רביע מירם נ' מדינת ישראל, 24.2.16, כב' השופט סאאב דבור: "בשולי פסק הדין אציין כי לא ניתן להתעלם מהתופעה הנפוצה לפיה מערערים/מבקשים אחדים פונים לבית המשפט אם זה במסגרת בקשה לביטול פסק דין ואם זה במסגרת הודעת ערעור, אך לאחר שנודע להם על שלילת רישיון נהיגה ו/או צבירת ניקוד מטעם משרד הרישוי. תופעה זו הינה פסולה ושורשיה יונקים מתוך רצון של אותם מערערים/נהגים לחלץ את עצמם מן המבוי הסתום אליו נקלעו. במצבים שכאלה ברי, כי אין עניין לנו בטענות שמקורן בפסק הדין עצמו או בהליך התעבורתי העומד בבסיס צבירת הנקודות." מכל האמור לעיל לא מצאתי לבטל את הכרעת הדין.

באשר לטענה כי יש ליתן למבקש את יומו בביהמ"ש, המבקש צירף אישורים כי משרת במילואים כנהג מבצעי וכי כל יחידתו גויסה עקב מצב החירום החל במדינה, לפיכך ולפנים משורת הדין הנני מורה על ביטול גז"ד שניתן ביום 27.9.23 ומותירה את ההרשעה על כנה.

הנני קובעת את התיק לטיעונים לעונש במעמד הצדדים ליום 15.1.24 שעה 12:00   54678המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים ותזמנם לדיון.

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הנאשמת ביום 18.10.2022.

הנאשמת הורשעה בהיעדרה, בעבירה של נהיגה במהירות של 164 קמ"ש, העולה על המהירות המרבית המותרת של 90 קמ"ש. בגזר הדין הוטלו על הנאשמת עונשי פסילה בפועל בת 4 חודשים בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מותנית וקנס.

הרקע העובדתי ביום 15/09/22 עוכבה הנאשמת על ידי שוטר בשל נהיגתה במהירות מופרזת ונמסרה לידיה הזמנה לדין וכתב אישום.

המבקשת אומנם טענה כי לא חתמה על יפוי כוח – ואולם המבקשת בעצמה לא התייצבה לדיון הראשון ומכאן נלמד כי בא כוחה דאז אכן ייצגה, לכל הפחות, בשלב בו ביקשה כי הדיון ידחה.

...

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה של המבקשת ומשלא שוכנעתי כי יגרם למבקשת עיוות דין במידה ולא ינתן לה יומה, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

יחד עם זאת – לאור נסיבותיה האישיות של המבקשת והיותה אם לילדה נכה הרתוקה לכסא גלגלים – אני מורה על עיכוב ביצוע רכיב הפסילה, כבקשת הנאשמת, עד ליום 01/07/24.

ראו למשל: · רע"פ 7382/20 ניסים אקוקה נ' מדינת ישראל (10.11.2020): המבקש הורשע בהיעדרו בעבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית, ונדון לפסילה בפועל בת 4 חודשים, פסילה מותנית בת חודשיים למשך שנתיים וקנס בסך 3,000 ₪.

המבקש לא התייצב לדיון שנידחה לבקשתו.

בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור על חומרת העונש, וקבע כי הגם שעברו של המערער מכביד ומצדיק ענישה מחמירה, יש לקחת בחשבון את העובדה כי רוב הרשעותיו הנן בעקבות תשלום קנסות והפעם היחידה שביצע עבירה מסוג הזמנה לדין הייתה עבירת מהירות משנת 1993.

בית משפט קמא דחה בקשה לביטול פסק דין שהוגשה.

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי בית המשפט מוסמך להטיל קנס שלא יעלה על סכום הגדול פי 1.25 מהקנס המקורי וכי בית המשפט אינו מוסמך להטיל רכיבי ענישה נוספים.

לאחר שבחנתי את האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 1000 ₪ ברף התחתון ועד 7 חודשי פסילה, פסילה מותנית, קנס בסך 4000 ₪ והתחייבות כספית ברף העליון.

עונשו של הנאשם: סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 ימים.

בפני בקשה להארכת המועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס מספר 60152522714 המייחסת למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 מיום 17.12.2022.

ההלכה היא כי יש לנקוט בעיניין זה על דרך הצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין, כשיש סיבה מוצדקת לאי התייצבות או אם הדבר דרוש למניעת עוות דין (ע"פ 40599/07 רואמי אברהם נ' מדינת ישראל מיום 3.12.2007).

שכחה של הדיון לבדה, אף אם ארעה בתום לב, אינה יכולה לעמוד לבדה כסיבה המצדיקה אי התייצבות לדיון שנקבע בעיניינו של נאשם או מתן הארכת מועד להשפט, כאשר דין דומה יחול גם באשר לטעות משרדית של עורך הדין המייצג אותו או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו (פסק דין איטליא, ע"פ 4448/09 קמר יעקב, עו"ד נ' מדינת ישראל מיום 27.7.2009, רע"פ 3518/15 אבטה מלקמו נ' מדינת ישראל מיום 8.6.2015, רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי נ' מדינת ישראל מיום 19.12.2017).

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ד, 15 מאי 2024, בהיעדר הצדדים.

...

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות שכן לטענתה מצבו הרפואי של המבקש אינו מהווה הסבר מספק לעובדה שהבקשה הוגשה בשיהוי.

לפיכך, אני קובעת כי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.