מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה בשל העדר המצאה וסיכויי הגנה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פרק ט"ז לתקנות שכותרתו "ההחלטה השיפוטית" מעגן במסגרתו את תקנה 131 לתקנות אשר קובעת: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; ..." ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם, 27.2.2001) נקבע: "5. ...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הנתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העידר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).
" בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם, 14.1.2015) נקבע כי שקולי ביטול פסק דין מושתתים על שני אדנים, ביטול מן הצדק או בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט: "26. בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול. ראו: רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל – צפון, מ- 2.6.2013, פורסם בנבו; ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, מיום 6.4.2008, פורסם בנבו." וראו לעניין זה גם רע"א 1000/17 ‏ ‏פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (פורסם, 12.9.2017): "ביטול כאמור יכול להעשות באחד משני מסלולים שונים: האחד, ביטול מחמת הצדק בשל פגם היורש לשורשו של ההליך; השני, ביטול פסק הדין על פי שיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 3 (9.2.2016); רע"א 5736/15 ‏עובד נ' פקיד שומה טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 5 (8.10.2015)). בשים לב לזכות להליך הוגן שעומדת על הפרק, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה נקוטה בבית משפט זה גישה "ליבראלית, תוך ריפוי הנזק שניגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות" (רע"א 2158/15 עיסא נ' סרסור, [פורסם בנבו] פסקה 3 (2.6.2015) (להלן: עניין עיסא)).
...
לאור כך שהוגש כתב אישום כנגד הנהגת השנייה בשיירה שפגעה ברכב הראשון ולכאורה, לטענת התובעת, גרמה לתאונות מאחורי רכבה, ביקשה התובעת לצרף את הנהגת המורשעת (להלן: "הנתבעת 1") כנתבעת נוספת וכתב התביעה תוקן.
מנגד, התובעת טענה כי אין להיעתר לבקשה שכן מדובר בבקשה לא רלוונטית.
לפיכך, אין בידי לקבל את טענות התובעת, אשר ממילא לא הוכחו, ביחס לכך ששעה שהמדינה ביצעה מסירות וניהלה הליך שלם בו הכתובת הרשמית של הנתבעת 1 הינה הכתובת אליה בוצעה המסירה הרי שגם המסירה נשוא הבקשה בוצעה כדין.
לפיכך, שוכנעתי כי בנסיבות דנן, לאחר בחינת כלל שיקולי בית המשפט, פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1 בטל מעיקרו.
סוף דבר: הבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה - מתקבלת.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

בנסיבות, נטען, למבקשת סכויי הגנה טובים, וסכויי התביעה כאן להיתקבל לגופה נמוכים, בהיעדר כל חובה להשבה מצד המבקשת.
עוד טענה המבקשת כי מגמת הפסיקה הינה להעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, תוך ריפוי הנזק שניגרם לבעל הדין שכנגד על ידי פסיקת הוצאות.
עוד מצאתי לתת משקל לכך כי פסק-הדין הומצא על ידי ב"כ המשיב למבקשת, ביום 1.10.23, אישור המסירה נחתם בידי אותו מזכיר מועצה, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 8.10.23, כך שאותו מזכיר מועצה ידע להעביר את פסק-הדין לגורם האמון על כך, שעה שנידרש לכך.
...
עוד טענה המבקשת כי מגמת הפסיקה הנה להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד על ידי פסיקת הוצאות.
בחינה מהותית של אישור המסירה ונסיבות ההמצאה, כמתחייב מהפסיקה בה נקבע כי יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה", המתבסס על עיקרון תום הלב הדיוני, ובחינת התנהלות בעלי הדין לגופה (בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (13.11.2007); רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010)), מביאה אותי למסקנה כי ההמצאה למזכיר המועצה מהווה המצאה כדין למבקשת.
לנוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.
אני מורה על ביטול פסק-הדין, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום שתתקבל בידיה החלטה זו. אסמכתא לתשלום ההוצאות תוגש לתיק בתוך המועד האמור, שאם לא כן, ההחלטה תבוטל ללא התראה נוספת, ופסק-הדין יוותר על כנו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

ביום 25.7.2023 עתר המבקש לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה (להלן – הבקשה הראשונה).
המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין הן מחמת הצדק, נוכח העדר המצאה כדין, והן לפי שיקול דעת בית המשפט.
עוד לפני שנים ארוכות נפסק כי "תהא מידת רשלנותו או הזנחתו של הנתבע גדולה כאשר תהא בעיניין המנעותו מלהתגונן, סולחים לו על כך ומפצים את הצד שכנגד בהוצאות..." ואולם "...דברים אלה אמורים רק בבעל דין שהתרשל ולא בבעל דין אשר מדעת היתעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין. במקרה האחרון, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן על אף סכוייו של הנתבע להצליח בהגנתו" (ע"א 625/68 מיפעל הבניה של הקבוץ המאוחד נ' החברה הדרומית (8.5.1969)).
...
מעבר לדרוש אוסיף, אף אם אייחס למבקש רשלנות או הזנחה ולא התעלמות מדעת, עדיין לא עלה בידו להראות הגנה אפשרית המצדיקה להיעתר לבקשה.
סבורני כי הדבר פועל בשני הכיוונים.
לסיכום, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2024 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע טוען כי ביום 24.5.21, קרי, זמן רב לאחר הגשת התביעה, לא הגיש הנתבע כתב הגנה ועל כן ניתן פסק דין בהעדר הגנה.
ביום 13.7.21 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, וביום 17.8.21 בית המשפט אישר את הבקשה ובתנאי שהנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪.
בעיניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך: "על פי נוהלי הנשיא לטפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מיסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק העדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון." אי לכך ציינתי שבמקרה דנן אין לקבל את סקירת מצבו הבריאותי ומכתבי הזימון לבדיקות שצרף הנתבע כראיה המעידה על מחלה שמונעת ממנו להתייצב לדיון, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסובל ממנה.
" יצוין כי בעיניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בבטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הנה הגנת בדים.
...
בעניין ע"א  765/18 חיון נ' חיון ואח', נאמר על ידי כבוד השופט שטיין כי בדבר שקר יש להפעיל את ההלכה הבאה: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.
" יצוין כי בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסיכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הינה הגנת בדים.
לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון, וכן, כאשר הגיש בקשות חוזרות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון.

בהליך עמ"ש (עמ"ש) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כפי שנקבע בבש"א 230/86 עוזי עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353 בעמ' 358-359: "ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים, הנוטים לדחיית הבקשה". כמו כן, בפס"ד נשר נקבע כי: "החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה להגן אך על אינטרס הצפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האנטרס הצבורי הכללי לסופיות הדיון ולוודאות משפטית בהפעלתם של סדרי הדין". לפיכך, ענייננו נופל בגדריו של כלל "הידיעה", הגובר בנסיבות עניין זה על כלל "ההמצאה". כפי שנקבע בפס"ד מאירפלד בפיסקה 15: "מקום בו מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בקשה הנוגעת לשיקולי צדק ויושר דיוני, קשה להלום מצב בו בעל דין היודע בפועל על קיומו של פסק דין ונמנע מלבצע פעולה כלשהיא, יתלה את העיכוב בנימוק פורמאלי גרידא של אי-המצאה כדין". כאמור, חלק מהשיקולים שעל בית המשפט לבחון לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, היא גם השאלה מה סכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין.
אולם, במהלך ההליך בבית המשפט קמא המשיב זנח טענה זו, לא חקר כלל את המערערת בנושא זה (על אף שחלק מטענותיו בתביעה היו שיש לבטל את פסקי הדין לא רק מחובת הצדק עקב העידר המצאה אלא גם משקולי בית המשפט) ואף וויתר על זכותו לסכם טענותיו בטענה כי "די לי במסמכים שמסרתי" (עמ' 24 שורה 15).
...
לדבריו, עוד בשנת 1996 הוסכם בבית המשפט קמא כי המשיב ישלם מזונות לקטינה בסך של 300 ₪ לחודש בלבד וזאת בעקבות חתימת המערערת בבית הדין הרבני על נספח להסכם הגירושין משנת 1992 שבמסגרתו היא אישרה שקיבלה מראש את כל המזונות המגיעים לה עד שהקטינה תהיה בת 18 ונספח זה אושר ע"י בית הדין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.
יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.
אני סבור שהתשובה היא שלילית.
יפים לעניינינו דברי בית המשפט ברע"א 1297/13 יהודה כהן נ' בנק לאומי סניף המלך ג'ורג' ירושלים (21.3.13): "פסק הדין המקורי נגד המבקש ניתן לפני יותר מעשרים שנה, בשנת 1992, ובסמוך לאחר מכן הוחל גם בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו. קשה לצפות כי שנים כה רבות לאחר מתן פסק הדין יידרש הצד שכנגד להידרש לטענות עובדתיות לגופו של עניין בכל הנוגע למחלוקת המקורית. על כך יש להוסיף שהמבקש לא פנה לביטול פסק הדין נגדו בהזדמנות הראשונה לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולכאורה עשה כן באיחור ניכר". סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור ולקבוע שהמשיב לא הוכיח שקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד כה משמעותית, שעה שלפחות מאז שנת 2011 המשיב ידע אודות פסקי הדין והיה עליו להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מאותו מועד.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו