בקשה לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות בתביעת ליקויי הסעה

לאחר כחצי שנת הכרות עם הנתבעת, שכללה נסיעות קבועות שהסיע את הנתבעת במוניתו, זו ביקשה ממנו הלוואה בסך 5,000 ₪, בתוספת ריבית בסך 10% מגובה ההלוואה.

ביום 22.1.2018 היתקיימה ישיבה מקדמית, במהלכה, בהעדר התייצבות התובע וב"כ, ניתן פסק דין למחיקת התביעה.

ביום 13.2.2018 הוגשה בקשת התובע לביטול פסק הדין, בשל העדר התייצבות בתום לב. ביום 14.2.2018 הודיע התובע כי ב"כ הנתבעת משאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובהמשך נתן בית המשפט החלטה לביטול פסק הדין.

ראה רע"א 6553/97 חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ (פורסם בנבו), שם נקבע כי: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה סעיף 29(ב) לפקודת השיטריות [נוסח חדש], ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קינייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז... ". בשים לב לאמור לעיל, התובע נטל את השיקים מהנתבעת כשהם אינם שלמים, ריקים מפרטים למעט חתימת הנתבעת על גביהם, והשלים את השיקים בעצמו.

...

יש לציין כי בע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם בנבו, 21.01.2009), נקבעה ההלכה כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית..". "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה". כן יפים לעניין זה גם הדברים בע"א (ת"א) 13801-02-13 פרי נ' צנזה (פורסם בנבו): "דרישת סעיף 8 לחוק היא לא רק דרישה טכנית, ובמקרים רבים אי עמידה בדרישת הכתב ובחובת פירוט תנאי ההלוואה, משמעותה כי דין תביעת המלווה להידחות". כפי שצוין לעיל, התובע הגיש לבית משפט שטר חוב עליו חתומה הנתבעת, המעיד על הלוואה שנתן לנתבעת בסך 5,000 ₪.

משלא הציג התובע את חוזה ההלוואה הרלוונטי, המעיד כי נתן הלוואה בסך 46,000 ₪ לנתבעת, התובע לא עמד בחובות המוטלות עליו מכוח חוק ההלוואות, ולפי הפסיקה לעיל- דין תביעתו להידחות.

סוף דבר דוחה התביעה.

האם יש להורות על ביטול הסתלקותה של התובעת מירושת סבה המנוח וכפועל יוצא, לבטל את צו קיום צוואתו שניתן כ 16 שנים טרם הגשת התובענה? זו השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה. [ההדגשות בגוף פסק הדין אינן במקור, אא"כ ייאמר אחרת] א' – העובדות הצריכות לעניין: המנוח, סבה של התובעת, נפטר ביום 15.2.2005 והותיר אחריו צוואה מיום 22.8.2002 בה צווה את זכויותיו בבית בתל אביב בחלקים שוים לתובעת ולנתבע (אביה של התובעת ובנו של המנוח); את הצילומים, השקופיות והסרטים צווה לתובעת ולשני אחיה; ואת יתרת רכושו (למעט הקרוון) צווה לנתבע, לתובעת ולשני אחיה בחלקים שוים.

בע"א 516/80 אילן חיים לשינסקי נ' משה שפירא (פורסם בנבו, 4.11.82; להלן: עניין לשינסקי) נקבע כדלהלן: "נראה לי, כי על-פי הפירוש הנכון של סעיף 72(א), רשאי בית המשפט להחליט, כי אין הוא מוכן להזקק לעובדות או לטענות החדשות במקרים הבאים: א. כאשר צד לדיון המקורי היה ער לעובדה או לטענה ויכול היה להביאן לפני בית המשפט לפני מתן צו הירושה, אך לא עשה כן עד למתן הצוו; ב. הוא הדין באדם, שלא הישתתף בדיון על הוצאת צו הירושה, אך הוא בכל זאת צד מעוניין בחלוקת העזבון; ג. כאשר העובדות או הטענות הובאו לידיעת הצד המעוניין רק לאחר מתן צו הירושה, אך הוא השהה את הגשת בקשתו לתיקון צו הירושה במשך זמן בלתי סביר..." (ר' עמ' 345 לפסק דין).

בהקשר זה נימנו בע"א 4440/91 צבי טורנר נ' מאיר טורנר (נבו, 14.6.1993) השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם לוקה הבקשה לביטול צו הקיום בשיהוי.

גם הוראת סעיף 11 לחוק ההתיישנות אין בה לסייע לתובעת, שכן נקבע בה כי: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שיכלי, זמני או קבוע... ". בהתאם לדין, לצורך הוכחת התנאי הראשון לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות, יש להניח תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס ממצאים עובדתיים שבגינם יש לקבוע מצב זמני או קבוע של העדר יכולת להגיש תביעה, כפי שנקבע בע"א 6649/20 פלוני נ' רכבת ישראל (נבו, 13.1.2022): "לפי תכלית הסעיף, יש לפרש את המונח כך שהתובע יחויב להראות שהוא נעדר יכולת להחליט על ביצוע פעולות משפטיות כמו הגשת תביעה או מתן ייפוי כוח לעורך דין. יושם אל לב, כי הסעיף נוקט לשון שלפיה התובע "לא היה  מסוגל לדאוג לענייניו", להבדיל מאמת מידה בדבר קיומו של קושי לתובע, גם אם קושי רב, לדאוג לענייניו.

כאמור לעיל, לאחר בחינת התשתית הראייתית, לא ניתן לקבל טענת התובעת לפיה במשך תקופה של 16 שנים לא הייתה מסוגלת להגיש את תביעתה זו. ראינו כי התובעת תפקדה היטב בכל מישורי החיים ואף מקום בו נדרשה יוזמה והשקעת משאבים משמעותיים ובנסיבות אלה אין זה סביר בעיני כי בכל התקופה לא היה באפשרותה להגיש תובענה זו. התובעת העידה בתצהירה כי אביה הודיע לה שעליה להסתלק מהעזבון ודרש ממנה להתייצב במשרד עו"ד ולחתום על מיסמכי ההסתלקות (ר' סעיפים 75-76 לתצהירה).

התובעת העידה עוד כי בתום מסע הלחצים נישברה והנתבע הסיע אותה למשרד עו"ד שם חתמה על המסמכים בהוראת הנתבע ועו"ד מבלי שקראה מסמכים אלו (ר' סעיף 81 לתצהירה).

...

לאחר ששמעתי את העד, לצערי הרב, אינני יכול ליתן אמון רב או אמון כלשהו בעדותו, מה גם שאף אם כל האמור בה היה אמת, אין בה כדי לסייע לתובעת לחלוף מעל המשוכה הגבוהה שהדין מציב בפניה בהליך שבפני.

לא ירצה, לא יפעל לשם כך. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, הריני להורות: הבקשה להורות על ביטול תצהיר ההסתלקות וכפועל יוצא להורות על ביטול צו קיום הצוואה – נדחית בזאת.

התובעת תשלם שכ"ט ב"כ הנתבע בסך כולל של 50,000 ₪.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 13.5.23 בת"א 16662-10-18 בגדרה נדחתה בקשתה לביטול פסק הדין שניתן ביום 12.3.23 בהעדר התייצבות לדיון ההוכחות שנקבע לאותו יום.

עוד טוענת המבקשת, כי ההכנסה החודשית מהעסק היא 6,000 ₪ ובעלה אינו עובד משנת 2018 ומקבל הבטחת הכנסה בסך כ-3,700 ₪, יש לה 4 ילדים המתגוררים עימה בבית בגילאים בין 14 עד 21, לבן ה- 14 תעודת נכות 100% בגין ליקוי ראייה ושמיעה והיא מקבלת עבורו קצבת נכות מהביטוח הלאומי בסך כ-4,900 ₪, רוב הכסף הולך לצרכיו.

נטען כי יש לה ילדה הלומדת במכללה בטבריה עבורה היא משלמת 950 ₪ בחודש וילד הלומד בישיבה אקסטרנית ברכסים עבורו היא משלמת 650 ₪ בחודש ועוד 800 ₪ הסעה הלוך וחזור.

באשר לסכויי העירעור, טוען המשיב כי אלה קלושים ובית המשפט קמא כבר אמר את דברו במספר הזדמנויות כולל בקשה לביטול פסק הדין מיום 12.3.23 שכן פסק הדין ניתן לאחר 5 שנים של ניהול התיק בתביעה בסדר דין מקוצר כאשר המבקשת זומנה כדין ולא התייצבה לדיון ההוכחות בתיק.

...

לאור כל האמור, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מצבה הכלכלי קשה מאוד, עד שאינו מאפשר תשלום האגרה או הפקדת הערובה.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.

המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 27.9.23, שאם לא כן תימחק בקשת רשות הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת.

בית משפט לתביעות קטנות בבת ים ת"ק 28940-01-23 שאלתיאל נ' לופטהנזה נתיבי אויר גרמניים תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר תובע יצחק חיים שאלתיאל נתבעת לופטהנזה נתיבי אויר גרמניים פסק דין

ענייננו מוסדר בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012 (להלן – "חוק שירותי תעופה").

מוגדר מפעיל טיסה: "מפעיל כלי טיס לשם הובלת נוסעים וכבודתם, בתמורה, ממדינת ישראל, אליה או בשטחה." בהמשכו של חוק שירותי תעופה, בסעיף 3(ג) לחוק מנומק כדלקמן:" מפעיל טיסה – מפעיל הטיסה שהנפיק את כרטיס הטיסה, לרבות מארגן או מי מטעמם". לצידה של הלשון הברורה, מתייצבת התכלית לימינו של התובע.

בבר"ע (ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ראובן ניב [פורסם בנבו] (2007) נקבע: "אין לקבל את טענת המבקשת באשר להעדר יריבות בינה לבין המשיבים, שכן קיימת מצד המבקשת התחייבות חוזית כלפי המשיבים. המבקשת היתקשרה עם המשיבים בחוזה, לפיו התחייבה לארגן עבורם חבילת נופש, שכללה, כאמור, לא רק את הטיסה אלא גם את הסידורים הנלווים, לרבות הסעות, מלון וכד'. כל תקלה שנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה מקימה אחריות כלפי המבקשת. כך למשל במקרה של הזמנה רשלנית של המלון, של הטיסות, או כל רשלנות אותה הייתה המבקשת יכולה למנוע בקפידה ראויה" לשיטתו של התובע הנזקים שנגרמו לו הם תוצאה של מחדל, כאמור התובענה שלפניי מקורה במחדל לפי פרק ג, סימן ד, סעיף 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - מאגר נבו).

...

היות, והתובע הוכיח כי הזמין את השירות מהנתבעת, ואף קיבל אישור על כך אני דוחה את הטענה השנייה להיעדר יריבות, כמו כן, קיומו של חוק בגרמניה המטיל אחריות על רשות שדות התעופה , וסעיף 17 באמנת מונטריאול שתוחם את האזור בו ניתן להטיל אחריות על המוביל האווירי.

עם זאת, אני קובע כי הפעולה שבה נקט התובע מנעה מהנתבעת את האפשרות לספק לו את השירות.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה נדחית.

בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה ת"ע 66301-06-19 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 00000 בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל קדשאי בעיניין המנוחה : המנוחה המבקש : פלוני ע"י ב"כ עו"ד אילנה מור יוסף ו/או עו"ד צור גלוזמן נ ג ד המשיבים : 1. אלמוני ע"י ב"כ עו"ד אורי לוגסי ו/או עו"ד יעקב גל 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני פסק דין

ביום 26.9.19 הוגשה היתנגדות המתנגד לבקשה והתנגדותו הוכתרה "היתנגדות לבקשה לתיקון ולחילופין ביטול צו ירושה ומתן צו קיום צוואה מיום 14.6.2002". המתנגד אף הוא "איחד" איפוא את התנגדויותיו, ועתר בהתנגדותו "לדחות את בקשתו של המבקש לביטול צו הירושה בטענות של העידר כשרות, מעורבות פסולה והשפעה בלתי הוגנת [...]". לכאורה, גם בהקשר זה היה מקום להגיש היתנגדות עצמאית לצוואת המנוחה, מתוקף תקנה 12 לתקנות הירושה כאמור, ועל פי ס"ק (2) ו – (8) לתקנה.

אין בחומר הראיות שפורט בהרחבה לעיל, כדי להצביע על כך שבמועד עריכת הצוואה סבלה המנוחה ממספר לא מבוטל של לקויות "הכרתיות". אף אין כל ראיה שמצביעה על כך שבמועד עריכת הצוואה, או בכלל, המנוחה סבלה מ"פגיעה קוגניטיבית בחוסר דיבור", או חוסר היתמצאות.

המתנגד מסיק ממצב דברים זה, ומהיעדר סימוכין לטפול או אישפוז המנוחה במזרע, כי המנוחה הפרה את הוראת הרופאים, לא מימשה את ההפניה ולא התייצבה בבית החולים מזרע.

אשוב ואציין מעבר לנדרש, כי גם אם בעניינינו היה המבקש מסיע את המנוחה לנוטריון, כטענת המתנגד, לא היה במעשה זה כשלעצמו להוות לקיחת חלק בעריכת הצוואה: "נפסק כי העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ביניש בע"א 2500/93 הנ"ל)" (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, לעיל, סעיף 15 לפסק הדין).

באמירה זו מסתמך בית המשפט המחוזי בין היתר על פסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין "חרמון", בו הנקבע כי "[...] עילת בטלות זו נבחנת לפי הנסיבות הכוללות של עריכת הצוואה, ובהן טיב המעורבות ועוצמתה. הבחינה אם הנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה, צריך שתעשה בנוגע לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה" (ע"א 5869/03 חרמון נ. גולוב, פ"ד נט(3), 1).

המניעים להגשת התביעה אשוב על שציינתי ברישא לפסק הדין, כי ההליך דנן נולד מתוך ההליך הקודם, שנגע לבקשת המתנגד לתיקון צו הירושה אחר המנוח – בעלה של המנוחה.

...

דין הטענות להדחות.

מכל הטעמים המנויים לעיל, אני דוחה את ההתנגדות בעילה זו. סיכום עם דחיית התנגדות המתנגד על כל עילותיה, עומדת הצוואה בתוקפה.

אני מוצאת כי מרבית הנימוקים לקביעתי כי יש מקום לדון בבקשה לתיקון צו הירושה מתוקף סעיף 72(א) לחוק הירושה, חרף השיהוי בו נקט המבקש, יפים אף לקביעה שעם דחיית ההתנגדות יש לקבל את בקשת המבקש גופה – לקבל את תביעתו לתיקון צו הירושה אחר המנוחה לצד קבלת בקשתו למתן צו לקיום צוואתה.

התוצאה היא שהמבקש יסתפק בהוצאות בשיעור מופחת.

סוף דבר על בסיס האמור, נקבע כדלקמן: בקשת המבקש למתן צו קיום צוואה – מתקבלת.

התנגדות המתנגד לצוואה – נדחית.