בקשה לביטול פסק דין בדחיית תביעה וסגירת תיק הוצל"פ

לטענתו, הוא כלל לא ידע על התביעה, אישורי המסירה ככל הנראה זויפו ע"י הנתבע, וכי הוא ידע על התביעה ועל פסק הדין שניתן כנגדו רק לאחר שחשבונו עוקל במסגרת הליכי הוצל"פ. לטענתו, לאחר מכן היתנהל ההליך הפלילי במשך זמן לא מבוטל, אשר התובע היה פעיל בהם כעד ומתלונן, בסופו של ההליך הנתבע הורשע בעבירות שיוחסו לו ואף ריצה בגינן 8 שנות מאסר, ובשנים אלו סבר הוא שבגלל שהנתבע הורשע, תיק ההוצל"פ מן הסתם יבוטל וייסגר.

ביום 10/3/02 הגיש התובע שלפניי בקשה לביטול פסק דין מושא ההליך הוא פסק הדין בת.א. 10688/00 בבש"פ 2177/02 ובה עתר לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 11/9/01 בהיעדר הגנה שכן לטענתו כתב התביעה לא נימסר לו וכי נודע לו על קיומו של פסק הדין כנגדו רק לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. ( להלן: " הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין").

האמנם דין התביעה להדחות על הסף? האמנם עסקינן בתובענת סרק, נטולת סיכוי משפטי? סבורתני כי בשים לב כי פסק הדין שניתן, ניתן בהיעדר הגנה, מבלי לידון בטענות התובע לגופן ובשים לב כי בקשותיו השונות לביטול פסק הדין, נדחו ע"י בתי המשפט השונים, ללא היתייחסות לטענות התובע לגופן אלא בהיעדר הגנה ובשל איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין , ללא "נימוק מיוחד", דין התביעה שלפניי, להדחות ופסק הדין המרשיע שניתן לפני כ-20 שנה כנגד הנתבע, לא מעלה ולא מוריד מהיות פסק הדין מושא הבקשה למשפט חוזר, סופי וחלוט.

...

מאידך לטענת התובע, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין להידחות שכן יש בידיו ראיות ועובדות חדשות המגולמות בהכרעת הדין שניתנה כנגד הנתבע בפסק הדין הפלילי המרשיע, ואשר במסגרתו הוא הורשע בפלילים, ובעבירות מרמה אשר התובע היה אחד המתלוננים בהן.

למעלה מן הצורך אוסיף, שאף אם לא הייתי דוחה את טענות הנתבעים בדבר מעשה בית דין והשתק, הרי שהתובע השתהה במשך 20 שנה ממועד הכרעת הדין ועד למועד הגשת התביעה שלפניי ולמצער משנת 2017 ועד להיום וגם בשל שיהוי גדול זה, העולה כדי התיישנות זכותו להגיש תביעה למשפט חוזר על יסוד פסק הדין המרשיע, דין תביעתו למשפט חוזר, להידחות.

ככל שזה המצב, אין ספק שפניית התובע להגשת התביעה למשפט חוזר נגועה בשיהוי ניכר עד מועד, הפוגעת בצורה חמורה בסופיות ההליך, וכפי שציינתי לעיל, אף מנימוק זה, דין התביעה לעריכת משפט חוזר להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה של התובע לעריכת משפט חוזר בשל מעשה בית דין ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 70339-07-18 אמר נ' דדון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובע פרוספר אמר ע"י ב"כ עו"ד אסף סיידה נתבעים 1. דנה דדון – ניתן פס"ד בהעדר הגנה 2. אשר דדון – ניתן פס"ד בהעדר הגנה 3. דוד פינציבסקי הנתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד שמעון גנון פסק דין

בהמשך הגישו הנתבעים 1-2 בקשה לביטול פסק הדין, אולם הבקשה נדחתה לבסוף בשל אי תשלום הוצאות התובע (פסק הדין צורף לכתב התביעה) (להלן: "התביעה הקטנה").

בהמשך לאמור הורה כב' הרשם הבכיר אורי הדר על מחיקת התובענה ועל סגירת התיק בהוצל"פ (להלן: "ההליך לבצוע שטר").

...

מכל מקום, כאשר הוכח מחוות דעתו קוזי ומעדות התובע כי היו נזקים אקוטיים ויסודיים, אותם חייב היה התובע לתקן לפני כניסת הדיירים החדשים, כגון – סידור ארון החשמל, איטום חורים בקירות, תיקון דלתות כניסה שנפרצו, תיקון ארונות מטבח, פינוי פסולת / ציוד, וכדו', אני קובעת שסביר שמשך התיקון של הליקויים המהותיים, על מנת להשמיש את הבית למגורים, הינו בסדר גודל של חודש ימים.

אני מאשר לפיכך פיצוי בגין אבדן דמי שכירות לתקופה של חודש ימים, בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 התקבלה.

על כן בהיעדר התייצבות מטעם התובע, לאחר ששמעתי את דברי ב''כ הנתבע, ולאור נימוקי ההגנה הוריתי על דחיית התביעה , סגירת תיק ההוצל"פ , ובטול ההליכים ככל שננקטו במסגרתו, כן חויב התובע בהוצאות ההליך לטובת הנתבע, על סך של 4000 ₪.

לשיטת הנתבע, בבחינת בקשה לביטול פסק דין בהיעדר, בית משפט נוטה לתת חשיבות רבה יותר, לסיבה אשר בגינה לא התייצב בעל דין, יותר מאשר סכויי ההצלחה, ועל כן, בהיעדר נימוק המצדיק את אי התייצבותו לדיון, יש לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין, ולהותיר את פסק הדין על כנו.

...

לשיטת הנתבע, בבחינת בקשה לביטול פסק דין בהעדר, בית משפט נוטה לתת חשיבות רבה יותר, לסיבה אשר בגינה לא התייצב בעל דין, יותר מאשר סיכויי ההצלחה, ועל כן, בהעדר נימוק המצדיק את אי התייצבותו לדיון, יש לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין, ולהותיר את פסק הדין על כנו.

אין בידי לקבל את טיעוני הנתבע.

על כן, ולאור האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה, ומורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות מטעם התובע.

ברקע הבקשה פסק דין שניתן בתביעה בסך 300,000 ש"ח שהוגשה על ידי התובעת נגד חברת הביטוח, הנתבעת 1, ונגד הנתבע 2 שהוא צד ג'1  - בגין התרשלות הנתבעת 1 (המודיעה) בכך שפדתה  2 פוליסות ביטוח והעבירה אותן לידי הנתבע 2 אשר לטענתה זייף מיסמך - לפיו העיקולים על פוליסות אלה בוטלו.

בנתיים, בתאריך 11.9.2022 ניכנס צד ג'1 להליך חידלות פירעון ובעוד אנו ממתינים לרשות בית המשפט להמשיך בהליכים (דהיינו בבקשה לעיון חוזר בהחלטה/פסק הדין) בתיק זה, הגישו הצדדים האחרים לתביעה (התובעת והנתבעת 1) בקשה מוסכמת, מיום 26.1.2023, לדחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כנגד תשלום סך של 215,000 ש"ח לתובעת ובא כוחה.

במאמר מוסגר התחייבה התובעת - שקיבלה לידיה רק 195,000 ש"ח "נטו", לסגור את תיק ההוצל"פ נגד הנתבע 2/צד ג' 1 למרות שהחוב בו עמד אותה שעה, לדבריה,  על סך 210,000 ש"ח ובכך ויתרה, מבחינתה, לנתבע 2 על חלק מהחוב כלפיה – ויתור של 15,000 ש"ח.  עם זאת חובו של הנתבע 2 גדל עקב הצטרפותה של המודיעה וכניסתה בנעלי התובעת, גידול של 19,520 ש"ח המורכבים מ-5,000 ש"ח - ההפרש בין החוב לתובעת ובין מה ששילמה הנתבעת לתובעת ובא כוחה -  וכן אגרה ושכ"ט עו"ד שנפסקו בפסק הדין מיום 18.7.2022.

משהודיעה התובעת גב' קראטה כי תימנע מעתה מלתבוע את הנתבע 2, הן בהוצאה לפועל והן בהליך החדל"פ, וכי המודיעה נכנסה בנעליה באמצעות פסק הדין, הרי שבניגוד לחששו של הנתבע 2 (המתבטא בסעיף 15 לכתב ההגנה - "אם תצלח תביעת התובעת בבית משפט זה באופן תאורטי היא יכולה לקבל לידיה פעמיים את כספי החוב") - לא ישלם הנתבע את כספי החוב פעמיים אלא רק פעם אחת, לידי המודיעה ששילמה את החוב עבורו לתובעת וההבדל בין מה שעליו לשלם כעת מול יתרת החוב בעת הסכם הפשרה הוא תשלום של 4,520 ₪ בלבד.

...

לפני בקשת צד ג'1לעיון חוזר בהחלטתי מיום 18.7.2022 שלא לבטל את החלטתי מתאריך 10.7.2022 בה הוריתי למודיעה להגיש פסיקתה לחתימה.

משהודיעה התובעת גב' קרטה כי תמנע מעתה מלתבוע את הנתבע 2, הן בהוצאה לפועל והן בהליך החדל"פ, וכי המודיעה נכנסה בנעליה באמצעות פסק הדין, הרי שבניגוד לחששו של הנתבע 2 (המתבטא בסעיף 15 לכתב ההגנה - "אם תצלח תביעת התובעת בבית משפט זה באופן תיאורטי היא יכולה לקבל לידיה פעמיים את כספי החוב") - לא ישלם הנתבע את כספי החוב פעמיים אלא רק פעם אחת, לידי המודיעה ששילמה את החוב עבורו לתובעת וההבדל בין מה שעליו לשלם כעת מול יתרת החוב בעת הסכם הפשרה הוא תשלום של 4,520 ₪ בלבד.

אף לו החלטתי בשעת הדיון מתאריך 10.7.2022 שלא לקבל את בקשת המודיעה ליתן פסק דין נגד הנתבע 2 והייתי מסתפקת בהוצאות - היה סכומן גבוה מסכום זה. ב"כ המודיעה בקשה לקיים הדיון בהיוועדות חזותית ולמרות שהתרתי לו זאת בחר להתייצב.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר בהחלטתי ומסירה את צו עיכוב ההליכים מתאריך 14.9.2022 (בכפוף לעיכוב הליכים בהליכי החדל"פ אם ישנו כמובן).

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להיתקבל באופן חלקי, כך שבאיזון הראוי בנסיבות העניין יבוטל פסק הדין הקובע, כי התביעה תידחה ותחת זאת ייקבע, כי התביעה תמחק, זאת נוכח הטעמים אשר יפורטו בהרחבה להלן.

על כן אני סבור, כי ניתן לבטל את פסק הדין שהורה על דחייה התביעה, ובמקום זאת להורות כי הדחייה תומר למחיקה (תיק ההוצל"פ ממילא ניסגר), והמשמעות היא, כי התובע יוכל להתחיל מחדש את הבירור בעיניין השיק מושא המחלוקת, זאת כאשר יהיה מוכן לכך וכאשר ידגים את הרצינות המתבקשת ואת המחויבות לניהול הליך משפטי.

...

אני סבור, כי שינוי סיווג עילת הסגירה מדחייה למחיקה מגשים גם בהקשר זה את איזון האינטרסים הנדרש בתקנה 5 לתקנות.

במצב דברים זה, יש לומר לתובע- "לא נמנע ממך לברר את את עניינך, אך עליך לתפוס מחדש את תורך בסוף תור המתדיינים". עוד אציין, כי הגם שהוגשו תצהירים בתיק, טרם התקיים ולו קדם משפט אחד לגופו של עניין (הדיון בחודש מרץ 2023 לא התקיים בסופו של דבר, וגם הדיון בחודש יולי 2023 נדחה למועד אחר).

תוצאת הדברים הינה אם כן, כי הבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד.