בקשה לביטול פסק בוררות על בסיס תצהיר

המבקש הגיש בקשה למתן פסק דין על בסיס החומר בתיק.

טענה שלפיה הבורר חרג מסמכותו כאשר נידרש לסעד החלופי בנוגע לדירה וכן שבכך "הצמיד את ערך הסכום לערך דירה": כאמור, טענה זו היא במובהק טענה שלגביה לא נכון להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר, שכן העלאתה באיחור מסכלת את ביצוע הפסק וחותרת תחת תוכנו.

הרכיב הסובייקטיבי – מחילה על זכות או המתנה לסיום הפרוייקט עד לבצוע פסק הבורר? לטענת המבקש בתצהירו ובעדותו, פסק הדין ניתן ביום 24.1.2006 והוא לא פנה לקבלת תשלום, מאחר שביכר מתלכתחילה את האפשרות החלופית כי תועבר לו דירה.

...

הנה כי כן דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות ומכאן יש לפנות לדון במשוכה שעומדת בפני המבקש טרם אישור פסק הבורר והיא טענות המשיב להתיישנות ושיהוי.

לסיכום הדיון בטענת השיהוי מצאתי כאמור כי המשיב לא הוכיח שהמבקש ויתר או מחל על זכותו, או שנהג בחוסר תום לב. ממילא שבמצב זה ולאור המבחנים בפסיקה שתוארו, אין בהוכחת שינוי לרעה כדי להביא לקבלת טענת השיהוי.

לפיכך אני דוחה את טענת השיהוי.

משנדחו טענות המשיב אני מורה על אישור פסק הבורר.

משכך – גם לו היה בטיעון כדי להקים עילת ביטול, זה המקום לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפי סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, ולהותיר את פסק הבוררות על כנו.

ממילא לא ניתן לייחס לצדדים כוונה לפיה בהנתן סיכסוך, זה יוכרע רק על סמך אותם נתונים שבנספחי א, לרבות תוצאותיהם הכספיות.

נטען כי לו טענת הנציגות הייתה מועלית תחת הכותרת המפורשת "חוסר בהון עצמי", שאז המבקשים היו משיבים כי "'לא מדובר ב'דו"ח אפס' אלא במסמך בלתי מוגמר", כי "בהתאם לנוהג בענף, אותו יכלו המבקשים להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה שהיו מגישים, המסמך הרלוואנטי הוא דוח האפס שהיתקבל ואושר על ידי הבנק המלווה", וכי "התאמות בהון העצמי נעשו אף לגבי חברי קבוצה נוספים". אלא שאבן הראשה של טענת המבקשים, לפיה "אין דבר כזה 'דו"ח אפס מקורי' או 'דוח אפס מעודכן' יש רק מיסמך אחד בכל פרויקט המהוה 'דו"ח אפס'" (סעיף 15 לבקשה), עומדת בסתירה לנטען בתצהיר שהגיש אדרי במסגרת הליך משפטי אחר (ת"א 57386-01-12), אשר צורף כנספח 12 לבקשה לביטול פסק בורר ובו נאמר ש"דוח ה-0 הראשון של השמאי ניתן ביום 15.9.2010 (להלן – 'דוח ה -0 הראשון)" (סעיף 16 לתצהיר), וכי "ביום 1.3.2011 הגיש השמאי דוח 0 מעודכן (להלן – 'דוח ה -0 המעודכן)" (סעיף 19 לתצהיר), באופן המלמד על התייחסותו של אדרי לשני המסמכים כאל "דוח אפס". למותר לציין, כי לא הוברר מהי אותה "חוות דעת" שנטען שהייתה מוגשת לבורר, או מהן אותן "התאמות בהון העצמי" שנטען שהיו מוצגות לבורר.

...

אין חולק כי הבוררות בענייננו נסמכת על תנית הבוררות האמורה, וכדברי ב"כ המבקשים: "אני מאשר שאין הסכם בוררות מסודר, אבל יש הסכם בוררות וזה אכן סעיף 15 להסכם המקורי. אנחנו טוענים שכשבוחנים אילו סמכויות יש לנציגות הזאת, אם בכלל, לנקוט בהליכים משפטיים נגד יזמים או נגד חברי קבוצה אחרים, היכן זה מופיע בהסכם... כשמסתכלים על סעיף 15, צריך להסתכל עליו באספקלריה של מה תפקידה של הנציגות בקבוצת רכישה, ותפקידה לנהל את העסק באופן שוטף, להוות חוליה מקשרת בין קבוצת הרכישה ליזמים ולא לבוא עכשיו ולהגיש תביעה שלא התבקשה אצל הבורר בכלל..." (פרוטוקול, עמוד 5 שורות 1-3, 11-14).

סוף דבר בכל הנוגע למבקש 2 - הבקשה לביטול פסק בוררות נדחית, ובהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, פסק הבוררות מאושר לגביו.

על סמך כל האמור קבע בית המשפט קמא, כי ההחלטה מיום 1.12.2022 הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין המאשר את פסק הבוררות תיוותר על כנה וכך גם פסק הדין המאשר את פסק הבוררות.

עיון בפסק הבוררות ובמועדים הרלוואנטיים מגלה כי אין בסיס לטענות המבקש שנשללה זכות הטיעון שלו.

לשיטתם, היה על הבוררים לתת למבקש שתי הזדמנויות לטעון את טענותיו, האחת בעל פה והשנייה בכתב.

על אף מחדל המבקש באי צירוף תצהיר התומך בטענה לטעות טכנית ביטל בית המשפט קמא את ההחלטה שנתן ביום 1.12.2022 בכפוף לתשלום הוצאות בסכום של 4,000 ₪, שישולם עד ליום 15.1.2023.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובתיק בית המשפט קמא על כלל ההליכים שהתנהלו וההחלטות שניתנו בו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אוסיף עוד, כי נראה לי תמוהה שאותה טעות ממש אירעה הן ביומנו של המבקש והן ביומנו של בא כוחו.

התנהלות זו אכן נגועה בחוסר תום לב, שעה שהמבקש לא מפרט בגוף הודעתו כי הוא מסר המחאות לתשלום החוב, וכי הוא לא קיבל את הסכמת ב"כ המשיב למהלך זה. סוף דבר, אין עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת בית המשפט קמא ועל כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

עקרי בקשתו היו ביטול קביעת שווי הנכס על בסיס ממוצע השומות של השמאים מטעם הצדדים; תיקון טעויות חישוב וחסרים נטענים בעיניין הנזקים וההוצאות, דמי השכירות, הפצוי עבור עוגמת נפש, ההוצאות ושכר-טירחת באי-כוח הצדדים; חיוב המבקש בתשלום הפרישי הצמדה וריבית.

המבקש הוסיף, כי תצהיר זה לא הוגש אל בית המשפט קמא ומכל מקום, ההיגיון שעמד בבסיס ההחלטה המורה לבורר להשיב לשאלות, היא כי המשיב זכאי רק לסכומים שתבע בהליך הבוררות, כפי שאף הודגש בעיניין השאלה השלישית (בעיניין הפצוי המוסכם).

נמצא אם כן, כי יש לבחון אם לפנינו אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים שבהם מדובר בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה אשר אינו סביר בכל קנה מידה ובאופן המצדיק היתערבות מטעם זה. אכן, הבקשה שנדונה בבית המשפט קמא הייתה בקשת המשיב לתיקון פסק הבורר על-פי סעיף 22 בחוק הבוררות, שעניינו תיקון או השלמה של פסק הבוררות, אם נמצא כי נפלו בו טעות, השמטה, טעות בחישוב, הפסק לקוי מאחר שאינו נוגע לגוף הסיכסוך או ישנו חסר בעיניין ריבית או בעיניין חיוב בתשלום הוצאות.

...

המחלוקת בין הצדדים עסקה בסכום הנוסף שקבע הבורר ובסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר פשרה, אשר אושר בפסק דין מיום 28.12.2011 (כבוד השופט בן ציון גרינברג).

תשובת המשיב המשיב טען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מאחר שהמקרה הנדון אינו בא בגדרי המקרים החריגים והקיצוניים שבהם ערכאת הערעור תתערב בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה.

כאמור באותה החלטה: "על יסוד הסכמת הצדדים... ההכרעה במחלוקת תינתן על דרך הפשרה (ס' 79א) ללא הנמקה, על יסוד טענות בכתב שיוגשו על ידי הצדדים בהיקף ובמועדים" שנקבעו בהחלטה (ההדגשה אינה במקור).

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע בתאריך 26.7.2012 נחתם בין הצדדים הסכם על בסיס "גב אל גב", בגדריו נימסרו למשיבה עבודות בפרויקט בכביש 17 בבית ג'אן, עבודה מס' 186 (להלן: "הפרויקט"), באותו פרויקט שימשה המבקשת כקבלן ראשי מטעם מזמין העבודה מקיף פיתוח ותשתיות בע"מ, והמשיבה ביצעה כקבלן משנה עבודות עבור המבקשת.

בתאריך 4.5.2023, ניתן פסק הבורר, שבו נקבע כי בהסתמך על הסכמת הבוררים, סה"כ חשבון מיצטבר לבצוע העבודה לפי מחירים של קבלן משנה עומד על 1,751,882 ₪, כן נרשם כי נתגלעה מחלוקת בעיניין הסכומים ששולמו בפועל על ידי המבקשת למשיבה, ובשל כך הבורר ציין שתי אופציות לקביעת הסכום הסופי: הראשונה – לפי מיסמך שהגישה המשיבה (סומן כנספח 5 לפסק הבוררות (תצהיר רו"ח)) - שעל פיו המשיבה קיבלה 1,564,831 ₪, ובהתאם על המבקשת לשלם לה יתרה בסכום של 187,051 ₪; השנייה – ציין הבורר כי לאור היתנגדות ב"כ המבקשת להצגת המסמך הנ"ל ודרישתו להיצמד לכתב התביעה בלבד שבו נרשם כי המשיבה קיבלה סך 1,701,737 ₪, יתרת התשלום עומדת על סך 50,145 ₪.

אשר לעילת ביטול מכח סעיף 24(10) "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד"- המבקשת סומכת את טענתה ביחס לעילה זו, על הנימוק כי פסק הבוררות לא חתום על ידי שלושת הבוררים; עוד הוסיפה המבקשת נימוקים כלליים שעל פיהם: קיום שיחות טלפוניות על ידי הבורר בהיעדר הצדדים, פניה לרואה חשבון המשיבה בהעדר המבקשת, קבלת מסמכים מרואה חשבון המבקשת – מצריך פסילת פסק הבוררות.

...

לסיכום – דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות, ואני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר זיבק מתאריך 4.5.2023 ופסק הבוררות המשלים מתאריך - 27.10.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

המבקשת תשלם למשיבה סך של 7,000 ₪ בגין הוצאותיה.