בקשה לביטול פסק בורר בגין ריבית פיגורים

למרות זאת, לאחר כשנתיים ולאחר שהמערערת שילמה את מלוא חובה הפסוק, המשיב פתח כנגדה את תיק ההוצל"פ בטענה לקיומה של יתרת חוב בסך של 1,808,063 ₪ בגין ריבית פיגורים.

המערערת הגישה בקשה בטענת פרעתי וטענה כי שילמה למשיב את מלוא הסכום בו חויבה בפסה"ד בתוך המועד שנקבע לכך, שכן לפי סע' 6(ב2)(1) לחוק ההוצאה לפועל המשיב אינו זכאי לריבית פיגורים שכן השתהה משך שנתיים בפתיחת תיק ההוצל"פ, כי יש להפחית את שיעור ריבית הפיגורים על פי סע' 5 (ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה לאור היתנהלות המשיב ולחילופין פסה"ד בבקשה לביטול פסק בורר שינה את הפסק מהותית כך שמועד הפרעון חל ביום אישור הפסק (24.1.17) בכפוף לשינויים.

...

ההליך דיון בערעור התקיים בפני ביום 15.6.20 ולאחר ששמעתי את הצדדים הוריתי על הגשת סיכומים.

כבר עתה אני מורה על תיקון סכום החוב בתיק ההוצל"פ כך שיש להפחית את הסך של 22360 מיום 4.8.98 מסכום החוב, ולקזזו מאותו תאריך (בהתייחס לחוק פסיקת ריבית והצמדה) כסכום אשר המשיב חייב למערערת.

לפיכך אני מורה על החזרת ההליך ללשכת ההוצל"פ לביצוע השיערוכים ובדיקת התשלומים.

לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב. עוד נקבע בסעיף 28 לחוק הבוררות: הוגשה בקשת ביטול והיא נדחתה, או נדחה ערעור שהוגש לפי סעיף 29ב, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו, דחה בית המשפט את בקשת הביטול או את העירעור בחלקם או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון, יאשר את הפסק במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן.

עוד נקבע שאין לכלול בחישוב ריבית הפיגורים את תקופת הביניים בה הוגשה הבקשה לביטול פסק בורר והוא היה 'תלוי ועומד'.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטנו כי בית הדין נעדר סמכות לדון במועד החיוב בריבית פיגורים.

לאור כל האמור לעיל אנו דוחות את בקשת המשיב להכריע במועד הפירעון של פסקי הבוררות.

לסיכום: בהתאם להוראת סעיף 28 לחוק הבוררות וסעיף 76 לפסק הדין מיום 7.10.2020 אנו מאשרות את פסקי הבוררות מהתאריכים 18.2.2020 ו-07.11.2020.

המשיבה הגישה בקשה בטענת פרעתי וטענה כי שילמה את מלוא החוב בו חויבה, במועד שנקבע בפסק הדין מיום 23.5.2018, וכי אין להוסיף לפסק הדין חיוב בגין ריבית פיגורים, שכלל לא נזכר בו. ביום 5.11.2019 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את טענת המשיבה וקבעה כי החוב נושא ריבית פיגורים ממועד פסק הבורר.

עוד נוסיף כי גם ללא הפסיקתא המוסכמת, לא היה מקום לחייב את המשיבה בריבית פיגורים לתקופה בה נדונה בקשתה לביטול פסק בורר.

...

בענייננו קביעתו של בית משפט קמא תואמת את הנסיבות הקונקרטיות של הצדדים ונבהיר טעמנו למסקנה זו, בקצרה.

לא מצאנו אחיזה בפסיקתא לטענת המבקש כאילו בית המשפט המחוזי ערבב בין שני המנגנונים.

לאור האמור הבקשה נדחית.

בקשה זו נדחתה, וכפועל יוצא התקבלה בקשת המשיב לאישור פסק הבוררות (פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בתיקים הפ"ב 3545-03-15 והפ"ב 29492-02-15 בתאריך 5.4.17) בהתאם לקבוע בפסק הבוררות, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, חובו של המערער ביחד ולחוד עם החברה, כמו גם החוב של החברה צוברים ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה , תשכ"א – 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") ביום 2.8.21 שילמה החברה למשיב סך של 5,649,468 ₪, וזאת במסגרת הסדר נושים בהליך פירוק בו הייתה נתונה החברה.

המערער טען בעיניין זה, כי המשיב השתהה פרק זמן של 4 שנים בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, ועל כן, ובהתאם להוראות סעיף 6(ב2)(1) לחוק ההוצאה לפועל, אין מקום לחייבו בריבית פיגורים, מהתקופה שבה הפך פסק הבוררות לחלוט ועד שניפתח תיק ההוצאה לפועל, שכן תיק ההוצאה לפועל ניפתח למעלה משנה לאחר שפסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי והפך חלוט.

מכל מקום, נראה כי מדובר בטענה החותרת תחת פסק הבוררות, וזאת לאחר שבקשת המערער לביטול פסק הבוררות נדחתה בבית המשפט המחוזי.

...

טענה זו אין בידי לקבל.

דין הטענה ולפיה אין מקום לחייב את המערער בריבית פיגורים אף היא להידחות.

סוף דבר, הערעור אותו הגיש המערער כנגד החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" נדחה.

טענות מעוז גיל; סכויי הצלחת בקשת הביטול גבוהים שכן פסק הבוררות לוקה בכשלים יסודיים, עקרם בקביעות הבוררת ביחס לשאלת קזוז המע"מ, שנעשו בנגוד לדין המהותי שביטולן היה מביא למסקנה שונה לגמרי וקבלת טענות מעוז גיל במלואן, וכן קביעות ביחס להיעדר רכיב תביעה של הטבת מע"מ שבניגוד לקביעת הבוררת, נכללו בסעד של הטבת המע"מ. בנוסף, הקביעה שנעשתה ביחס לריבית הפיגורים לא הייתה מנומקת ומנוגדת לחובת הבוררת לפסוק על פי הדין המהותי.

...

נוכח כל האמור לעיל, גם אם אצא מנקודת הנחה שיתקבלו טענות מעוז גיל ביחס להטבת המע"מ, וביחס לריבית הפיגורים, הרי שלכל היותר יש בכך לשנות את גובה החוב לשיאון, שעדיין יעמוד כאמור על סכום משמעותי של מיליוני ₪.

סוף דבר: נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת חלקית את הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.

החלטתי ניתנת כרשמת.