בקשה לביטול פסילת רישיון נהיגה לצמיתות

כך בבקשתו: "שתינו קצת בירה מחבית", ובדיון לפני: "אני מוכן להתחייב שלא יקרה עוד פעם הדבר הזה... אם יקרה אני מוכן שרישיוני יפסל לצמיתות... הייתה מעידה חד פעמית". ובהמשך: "ישבנו שתינו שתי כוסות בירה". נוכח האמור מצאתי לקבוע כי יש בחומר די והותר ראיות לכאוריות, להוכחת כתב האישום.

המבקש ביקש מביהמ"ש להיתחשב בו ולבטל הפסילה נוכח נסיבות חייו החריגות, בת שנפטרה בהיותה בת 18 ממחלת הסרטן, חווית גרושים כואבת שחוה, והזדקקותו לרישיון הנהיגה לפרנסת בני משפחתו.

...

באשר לראיות לכאורה: בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (2003), עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" וקבעה: "מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ...,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו (וראו: שם, [בש"פ 8087/95 בעניין זאדה], בעמ' 149 ; וכן בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה [פורסם בנבו] ..., בעמ' 230)." המבקש טען כי הגם שהבדיקה הצביעה על שכרות, התנהגותו הצביעה על כך כי אינו שיכור.

" ובע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, [פד"י מט(4) בעמ' 163] נאמר: "שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו". בת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה, כינה כבוד השופט אליקים רובינשטיין את השכרות כ- "הפקרות גמורה המסכנת את הבריות". בבש"פ 10865/06 אשר ישעיהו נ' מ"י בערר על פסילה מנהלית, קבע כבוד השופט א. הלוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה בעניינו של המבקש, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כאמור כי יש די חומר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, בנוסף מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש בשלב זה, מסכנת את הציבור ולפיכך יש טעם לפסול את רישיונו למשך 30 יום, כהוראת קצין המשטרה.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הקצין ועל כן הבקשה נידחת.

המבקש הוסיף וטען, כי הוא מטפל בילדה הסובלת מעיכוב התפתחותי, בעלת תו נכה לרכב לצמיתות, והוא זקוק לרישיון הנהיגה שלו לצורך הסעתה לטיפולים ומעקב בו היא מצויה; ובשל הפסילה למבקש אין את היכולת להיתפרנס בתפקידו כנהג.

יפים לענייננו דברי בית המשפט בבש"פ 3462/05 דינה ברזני נ' מדינת ישראל (נבו 14.04.2005): "אכן, כל מקרה לנסיבותיו המיוחדות; אולם דומני שהגישה הכללית בכגון דא, נוכח מהות הסנקציה, צריכה להיות היתערבות במשורה של בית משפט זה בהחלטות בתי המשפט הקודמים, ואך במקרים חריגים, על פי נסיבות מיוחדות. העוררת דנא היתה מעורבת בתאונה שנפגעו בה בני אדם, ובעברה – אמנם בכשלושים שנות רשיון נהיגה – מצויות עבירות תנועה, אם גם לא רבות מאוד, ובתוכן עבירות אחדות של נהיגה במהירות מופרזת. איני מקל ראש בחשיבותה של ניידות, ולעוררת כנטען מיגבלה מסוימת (אך לא חלילה תלות ברכב). ואולם, המציאות התעבורתית בישראל אינה קלה, והמחוקק חיפש דרכים שונות להיתמודד עימה; הפסילה המינהלית קצובת הזמן היא אחת מהן, והשמוש בה מבטא גישה של אחריות לשלום הציבור, גם אם אין בנמצא מאזניים שישוו עד דק מקרה לרעהו.". לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, לא מצאתי כי נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש; המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

...

בעניין זה יצוין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בעבר לא מכביד בותק נהיגה ארוך, אולם אני סבורה כי אין בכך כדי לבטל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש בנסיבות שתוארו לעיל.

יפים לענייננו דברי בית המשפט בבש"פ 3462/05 דינה ברזני נ' מדינת ישראל (נבו 14.04.2005): "אכן, כל מקרה לנסיבותיו המיוחדות; אולם דומני שהגישה הכללית בכגון דא, נוכח מהות הסנקציה, צריכה להיות התערבות במשורה של בית משפט זה בהחלטות בתי המשפט הקודמים, ואך במקרים חריגים, על פי נסיבות מיוחדות. העוררת דנא היתה מעורבת בתאונה שנפגעו בה בני אדם, ובעברה – אמנם בכשלושים שנות רשיון נהיגה – מצויות עבירות תנועה, אם גם לא רבות מאוד, ובתוכן עבירות אחדות של נהיגה במהירות מופרזת. איני מקל ראש בחשיבותה של ניידות, ולעוררת כנטען מגבלה מסוימת (אך לא חלילה תלות ברכב). ואולם, המציאות התעבורתית בישראל אינה קלה, והמחוקק חיפש דרכים שונות להתמודד עמה; הפסילה המינהלית קצובת הזמן היא אחת מהן, והשימוש בה מבטא גישה של אחריות לשלום הציבור, גם אם אין בנמצא מאזניים שישוו עד דק מקרה לרעהו.". לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש; המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.

וכן, כי רישיון הנהיגה שלו נפסל לצמיתות זה מכבר (סעיף 3 להשלמת הטיעון).

לא ניתן לומר כי החלטת המאשימה באיזון בין חומרת העבירות (אשר בשלב זה של ההליך, שבו מבקש הנאשם לבטל את כתב האישום טרם שמיעת ראיות, יש להניח כי נעברו) לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, היא החלטה כה חריגה, עד שהיא מצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, לא אוכל להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

כן נראה כי בתי המשפט נמנעים מהשתת עונש של מאסר בפועל במקרה בו נגרמה תאונת דרכים ללא עבירות נילוות חמורות (כדוגמת נהיגה בשיכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילה), אלא במקרים בהם מדובר בחבלות של ממש ברף הגבוה מאוד המותירות את חותמן על הנפגעים לאורך זמן, כאשר הם סובלים מנכות צמיתה ונדרשים לשקום ארוך.

בקשתו לביטול פסה"ד נדחתה.

בית המשפט לתעבורה קבע כי מיתחם הענישה בעבירה זו הנו פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 עד 12 חודשים והשית על המבקש עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 7 חודשים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה על-תנאי למשך 4 חודשים; וחיוב בתשלום קנס בסך 1,500 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתו.

...

לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי בנסיבות העניין ובשים לב לרמת הרשלנות וחומרת החבלות מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע מ-5 עד 12 חודשי פסילה, צו של"צ, פיצוי לנפגע העברה ורכיבי ענישה צופי פני עתיד, בכלל זאת מאסר על תנאי ללא רכיב מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל ותוך מתן דגש לשיקולי השיקום המפורטים בתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם וכך אני עושה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לנפגע העבירה אופיר אילוז ת.ז. 038614830 בסך 1,500 ₪.

ראו למשל: · רע"פ 7382/20 ניסים אקוקה נ' מדינת ישראל (10.11.2020): המבקש הורשע בהיעדרו בעבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית, ונדון לפסילה בפועל בת 4 חודשים, פסילה מותנית בת חודשיים למשך שנתיים וקנס בסך 3,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קבע כי בשל העובדה שמדובר בנאשם רצידיוויסט שלחובתו הרשעות קודמות רבות, פסילת רישיון נהיגה בגין עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה אינה חורגת ממדיניות הענישה הנוהגת .

בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור באופן חלקי, ביטל את רכיב הפסילה בפועל והותיר את יתר רכיבי גזר הדין על כנם.

שנית, סעיף 35 לפקודת התעבורה מסמיך את בית המשפט שהרשיע אדם בעבירת תעבורה, נוסף לכל עונש, גם לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, לצמיתות או לתקופה מסוימת כמפורט באותו סעיף.

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי בית המשפט מוסמך להטיל קנס שלא יעלה על סכום הגדול פי 1.25 מהקנס המקורי וכי בית המשפט אינו מוסמך להטיל רכיבי ענישה נוספים.

לאחר שבחנתי את האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 1000 ₪ ברף התחתון ועד 7 חודשי פסילה, פסילה מותנית, קנס בסך 4000 ₪ והתחייבות כספית ברף העליון.

עונשו של הנאשם: סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 ימים.