בתאריך 25.02.2024 בסמוך לשעה 12:28 נתפס הנהג באסם חיג'אזי נוסע במשא פתוח, הנהג נהג ברכב הנ"ל והוביל בו מטען שמשקלו הכולל של הרכב 5917 ק"ג עולה על המשקל הכולל המותר של הרכב הנ"ל שהנו 3995 ק"ג.
החלטת הקצין להורות על פסילת רישיונו של המשיב לתקופה של 30 ימים, וכן על איסור השמוש ברכב לאותה תקופה, ניתנו בעקבות השימוע אשר נערך למבקש בגין חשד לבצוע עבירה של הובלת מטען העולה על המשקל המותר – עבירה בנגוד לתקנה 58(א)(5) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 .
למען השלמת התמונה, ולצורך יעילות דיונית, הוריתי על איחוד הבקשה לביטול פסילה מנהלית במסגרת תיק 7030-02-24 לתיק זה.
ב"כ המבקש במסגרת בקשותיו , הכחיש את העבירה המיוחסת לנהג וחלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות, ובכך נטען כי נפל פגם בהחלטת הקצין בדבר פסילת רישיונו של הנהג לתקופה של 30 יום ובדבר ההחלטה לאיסור השמוש ברכב נשוא בקשה זו.
לטענתו יש סתירה בגירסאות התביעה, כך שמחד גיסא בהחלטות קצין המישטרה נרשם כי המשקל כולל של הרכב עולה ב- 25% מעל המותר.
באשר לעתירת ב"כ המבקש לביטול איסור שימוש ברכב
סעיף 57א(1) לפקות התעבורה קובע כלהלן :
מצא שוטר, לאחר שקילתו של רכב מסחרי, כי הוביל אדם מטען ברכב כאשר משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולה על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב, רשאי הוא למסור לנהג, ולעניין רכב כאמור שהוא רכב עצמאי – לבעל הרכב, הודעה האוסרת את השמוש ברכב (להלן – הודעת איסור שימוש) לתקופה של 30 ימים.
כלומר סעיף 57א(א)(1) לפקודת התעבורה מקנה לקצין מישטרה סמכות לאסור על שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים באם מצא חריגה אסורה במשקל בעת השמוש ברכב.
...
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים, אני סבור כי יש להביא בחשבון את הפגיעה הכלכלית אשר עלולה להיגרם לבעל הרכב, ואת העובדה כי המשאית בבעלותה של חברת אוהד בהן בניה ושיפוצים בע"מ ומשמשת את החברה לצורך עבודה.
לאור האמור אני סבור כי ניתן להשיג מטרת ההרתעה אשר בתכלית איסור השימוש ברכב גם אם תקוצר תקופת האיסור.
נוכח האמור לעיל, אני סבור כי די בתקופת איסור שימוש של 15 ימים בנסיבות הבקשה שבנדון.