בבקשה לביטול העיקולים ולעיכוב הליכי הגבייה, חוזרים המבקשים על טענותיהם האמורות בדבר ההמצאות של האזהרות בתיק ההוצאה לפועל (בקשה מיום 13.12.2022).
לגירסת התובעת, מכוח ההסכם המבקשת 1 העבירה לתובעת שיק בסך 85,995 ש"ח שמועד פרעונו הוא ביום 1.7.2022, וכי ביום 2.5.2022 הועברה למבקשת 1 תמורה בגין השיק בסך 82,536 ש"ח. התובעת צרפה אישור המעיד לכאורה על העברת הכספים.
לעמדת התובעת, היא הסכימה לאפשר למבקשים לפרוע את החוב באמצעות פריסה לשני תשלומים, והמבקש 2 עצמו מסר לתובעת שני שיקים אישיים שלו לצורך זה. אולם לפי הנטען, השיקים שמסר המבקש 2 בעצמו לא כובדו גם כן. בנסיבות אלו, כך נטען, פעלה התובעת להגשת שטר החוב לבצוע.
כלומר, לכאורה יתכן שיהיה קושי למבקשים להיתכחש לסכום זה.
אשר על כן:
(א) עיכוב ההליכים (כלפי שני המבקשים) ובטול העיקולים כלפי המבקש 2 בלבד (אך לא ביטול העיקולים כלפי המבקשת 1), כפוף לכך שיופקד בקופת בית המשפט סכום השיק המקורי שסורב, שהוא 85,995 ש"ח.
(ב) הופקד סכום זה תוך 30 ימים, יעוכבו ההליכים כלפי שני המבקשים, וכן יבוטלו עיקולים שהוטלו על נכסי המבקש 2.
...
עם זאת, בשים לב לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי שניתן למצוא את האיזון הנכון והמידתי בנסיבות העניין, והוא להיעתר באורח חלקי לבקשה תוך חיוב המבקשים בהפקדה.
(ג) הבקשה לבטל עיקולים שהוטלו על נכסי המבקשת 1 נדחית.
לבסוף, אדגיש שכל האמור לעיל נעשה על בסיס לכאורי בלבד, ומבלי להביע עמדה מקובעת כלשהי לגבי המחלוקות בית הצדדים.