בקשה לביטול עיקולים בגין שטר חוב שנוי במחלוקת

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת אביבה יהונתן ארוש), במסגרתה נקבע כי המשיב ייצא ידי חובתו בתשלום סך של 6,000 ש"ח. המבקשת הגישה נגד המשיב ללישכת ההוצאה לפועל בקשה לבצוע שטר.

יצוין, כי החוב בתיק ההוצאה לפועל נכון ליום בו ניתנה ההחלטה נושא העירעור עמד על 13,292 ש"ח. ביום 12.4.2018 שלחה המבקשת למשיב מכתב בדואר רשום בו ציינה כי בכוונתה לפעול לחידוש ההליכים בתיק, וצרפה למכתב את פסק הדין.

ביום 16.5.2018 הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול, בה ציין כי קיבל את פסק הדין לידיו רק ביום 15.5.2018.

ביום 3.7.2018 הורתה כב' הרשמת על מימוש העיקול שהוטל על חשבונו של המשיב בשלב ראשון על הסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 6,000 ש"ח, ונקבע כי העיקול יעמוד בעינו לגבי יתרת הסכום.

...

לאור כל האמור לעיל, המבקשת לא הייתה רשאית לשפעל את תיק ההוצאה לפועל, כאשר אין בידה אישור המצאה כדין של פסק הדין למשיב.

לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיב שכר טרחה בסך 1,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר) מיום 16.02.20, לפיה נדחתה, בקשת המבקש לבטל את העיקולים שהוטלו במסגרת תיק שלום חיפה שמספרו ת"ט 37929-01-20 .

המבקש חתם בשנת 2015 על שטר חוב בגין דמי השכירות לטובת המבקש הבעלים של המשכירה, המשיב הגיש את שטר החוב ללישכת ההוצאה לפועל והוטלו לבקשתו עיקולים טרם מתן אזהרה.

בית המשפט קמא, ערך את האיזון הנידרש החלטותיו בהסתמך על היתרשמותו מעדות העדים שנשמעו ומהמסמכים והראיות שהוצגו לו, ובתוך כך אף צימצם את סכום העיקול והעמדתו על סכום שלגביו נימצאו ראיות בסך 61,875 ₪ שאינו שנוי במחלוקת.

המבקש חתם על שטר חוב לטובת המבקש כדי להבטיח את דמי השכירות ושאר החיובים מכוח חוזה השכירות ובגוף השטר בסעיף 7 צוין מפורשות: "שטר ביטחון זה יהא תקף גם במקרה שהחוזה יוארך לכל התקופה ו/או למספר תקופות כאמור. כמו כן יהיה שטר זה תקף במידה וזהותם של מי מהשוכרים תשתנה." טענת ההגנה שבפי המבקש ששטר זה אינו קשור בהסכם משנת 2017, היא טענת הגנה שראוי לידון בה- אך אין בה כדי לקבוע שאין ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, מאחר והשטר ניתן בגין הסכם השכירות משנת 2015, ולפי לשונו צפה חותם השוטר שיהיה תקף גם אם תוארך תקופת השכירות, ולכן בצדק רב קבע בית משפט קמא את אשר קבע בכל הקשור לראיות לכאורה ביחס לעילת התביעה .

...

בית משפט קמא דן בטענות הצדדים ונימק החלטתו בצורה יסודית, ולא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה על המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

בענייננו, אני סבור כי בצדק קבע בית משפט קמא כי המשיב הוכיח את התנאים למתן צו עיקול זמני.

בית משפט קמא קבע שקיים יסוד ההכבדה, הדבר נלמד מעצם העובדה כי חשבון השוכר הוגבל בבנק- וביחס למבקש- בוצעה העברת המניות על שמו, מבלי לברר מהותה וכיצד בוצעה בסמוך לכך, ומעובדות אלו, ניתן, כפי שקבע בית משפט קמא- בצדק, באשר "ליסוד ההכבדה". הלכה ידועה, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחהּ בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (ראו למשל: רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר [פורסם במאגרים] (29.1.2007), לפיכך, לצורך הוכחת יסוד ההכבדה, דיינו בכך שהמבקש לא סתר בראיות טובות ומתאימות את טענתם של המשיבים שהתבססה על כך שהמבקש העביר את מניותיו ללא כל הסבר או תמורה וניתן להסיק כי המבקש מעלים את זכויותיו, ומכאן ונוכח הקשיים האלו היה מקום להסיק את המסקנה בדבר יסוד ההכבדה.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

אולם אז עולה השאלה: מדוע לא עתרה מיידית לתיקון כתב התביעה? מדוע המתינה להשלמת הבירור בבקשה לביטול עיקולים (שרק חלקם הוסרו), למגעים שמכוחם שילמו המשיבים כספים נוספים, לדיון בבקשת הרשות להיתגונן? טאקטית, התשובה ברורה – יש יתרון להגשת שטר לבצוע להוצל"פ, המקנה את האפשרות הפשוטה יותר להטלת עיקולים טרם מסירת אזהרה; להותרת המשיבים כאלו האמורים לעתור לביטול העיקולים וכן למתן הרשות להיתגונן; להצבת המשיבים בעמדה שבה הם צריכים להאבק רק על מנת לקבל את יומם בבית המשפט.

ולהוספתן של עילות תביעה חדשות חלף הקודמת: ראשית, ברי כי הוספת עילות אינה בבחינה תיקון הנחוץ "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", שהרי את התביעה השטרית ואת השאלות השנויות במחלוקת שביסודה (על מה היא נסבה, האם קיים חוב מכוח אותו הסכם ההלוואה שעליו היא נסבה) ניתן לברר על יסוד כתבי הטענות הנוכחיים.

היא לא עשתה כן, וכך הובילה לדיון בבקשה לביטול עיקולים ולדיון בבקשת רשות להיתגונן שסבו שניהם שלא על השאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין (לשון תקנה 92, וכעולה מעצם הגשת הבקשה).

...

דיון דין הבקשה לתיקון כתב התביעה להדחות.

אין ספק: יעילות דיונית היא שיקול אשר על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו בבואו לבחון אם להיעתר לבקשת תיקון (עיינו: עניין מרקט-פלייס; רע"א 3638/14 מדינת ישראל נ' שלמה (11.2.2015)).

אך כאשר מבחינת הדין אין מקום לכך שבית המשפט ייתן את ידו לתיקון המאוחר, הרי שבקשת התיקון תידחה, ואם חפץ המבקש בהגשת תביעה נוספת, יעשה כן. סוף דבר נוכח כל האמור, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

עוד טען המבקש, כי על שמו של ויסאם לא רשומים נכסים, הוא שקוע בחובות "ולראיה: כל ההמחאות שמסר עזמי, שעל גביהן נרשם תאריך, חזרו בהיעדר כסוי". לטענתו בבקשה להטלת עיקולים זמניים, המשיב "מיתנהל כמו אחרון העבריינים בדרכים עקלקלות ובלתי חוקיות, שבאמצעותן הוא מצליח להתקיים בשפע רב". על יסוד האמור טען המבקש, כי קיים חשש סביר ואף מעבר לכך שהוא לא יוכל להפרע מהמשיב אם תיתקבל התביעה.

בהחלטה זו קבעתי עוד, כי מאחר שמדובר בצו עיקול שניתן במעמד צד אחד, אם וכאשר תוגש בקשה לביטולו, על המבקש להגדיש את הבקשה לבית המשפט קמא, אשר נידרש לידון בבקשת העיקול מלכתחילה כאילו לא ניתן צו עיקול במעמד צד אחד.

בית המשפט קמא קבע, כי בעקבות חקירתו של המבקש בפניו לא עלה בידו "להוכיח קיומו של התנאי המצטבר הראשון הנידרש להטלת עיקול זמני, שעניינו כאמור ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה", וזאת מאחר שלא עלה בידו להוכיח כי הוא "אוחז" בהמחאות כמשמעות מונח זה בפקודת השיטריות.

המבקש חזר על טענתו כי סכום התביעה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, שכן הוא מחזיק כשורה בהמחאות המשוכות מחשבון הבנק של המשיב ומבססות נגדו עילת תביעה טובה.

...

בעניין זה מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח יסוד זה. טענת המבקש שהמשיב הוא "כזבן וגזלן המתנהל כאחרון העבריינים" כלל לא הוכחה ומעבר לאמרה סתמית וכללית שהובאה בתצהיר המבקש לא הובאה על ידו ראיה או בדל ראיה התומכים בטענה זו. עצם העובדה שהמבקש מחזיק בהמחאות בסכומים גבוהים אין בה די כי לקיים את תנאי ההכבדה, בעיקר נוכח קיומה של מחלוקת אמתית בין הצדדים בנוגע לזכותו של המבקש להחזיק בהמחאות אלה ובנוגע לנסיבות שבהן הגיעו ההמחאות לידי המבקש.

מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא, כי מסמכים אלה מכרסמים במידה רבה בטענת המבקש בנוגע לקיומו של חשש ממשי להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם צו העיקול הזמני לא יישאר על כנו.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

נקבעו בנוסף, במסגרת סעיף 5 לאותה החלטה, הדברים הבאים: "ככל שבכוונת המשיב להגיש בקשה לביטול צו עיקול זה, עליו להגיש את בקשתו לבית משפט השלום במסגרת התיק האזרחי המתנהל בפניו. ככל שתוגש בקשה כאמור ידון בית המשפט קמא בבקשה להטלת עיקולים זמניים מלכתחילה כאילו לא ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד". בתוקף הוראה אחרונה זו, הגיש המשיב ביום 26/2/2020, במסגרת ההליך דנן, את בקשתו בכתב לביטול צוי עיקולי זמניים - היא הבקשה מושא החלטתי זו. טענות הצדדים לבקשה ומהלך הדיון בבקשה בבקשתו החדשה והבהולה להטלת העיקולים הזמניים טען המבקש כי הנו אוחז כשורה בשטרות, זאת מאחר ומתקיימים בו, לכאורה לפחות, תנאי האחיזה כשורה הקבועים בסעיף 28 לפקודת השיטריות [נוסח חדש].

לאחר הגשתם של כתבי הסיכומים הנ"ל, נדחה התיק למתן החלטתי זו. המתוה הנורמאטיבי - התנאים להטלת עיקול זמני המתוה הנורמאטיבי הרלוואנטי לבקשה לביטול עיקול ידוע ואינו שנוי במחלוקת ועל פיו: "כידוע, קיימים שני תנאים יסודיים מצטברים שהתקיימותם נידרשת לצורך הטלת עיקול זמני- (א) ביסוס התביעה ב"ראיות מהימנות לכאורה"- תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") (ב) קיום חשש סביר כי אי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין- תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין.

במקרה דנן, כל שנטען בענין אלמנט זה על ידי המבקש, במסגרת בקשותיו להטלת העיקולים הזמניים, הוא שהמשיב הוא אדם כזבן וגזלן המתנהל כאחרון העבריינים, שמתנער מתשלום חוב בסכום גבוה שאינו שנוי במחלוקת ומגובה בשיקים שנמסרו על ידו למבקש ולא ניפרעו, וכי על שמו לא רשומים נכסים והוא שקוע בחובות.

...

נקבעו בנוסף, במסגרת סעיף 5 לאותה החלטה, הדברים הבאים: "ככל שבכוונת המשיב להגיש בקשה לביטול צו עיקול זה, עליו להגיש את בקשתו לבית משפט השלום במסגרת התיק האזרחי המתנהל בפניו. ככל שתוגש בקשה כאמור ידון בית המשפט קמא בבקשה להטלת עיקולים זמניים מלכתחילה כאילו לא ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד". בתוקף הוראה אחרונה זו, הגיש המשיב ביום 26/2/2020, במסגרת ההליך דנן, את בקשתו בכתב לביטול צווי עיקולי זמניים - היא הבקשה מושא החלטתי זו. טענות הצדדים לבקשה ומהלך הדיון בבקשה בבקשתו החדשה והבהולה להטלת העיקולים הזמניים טען המבקש כי הינו אוחז כשורה בשטרות, זאת מאחר ומתקיימים בו, לכאורה לפחות, תנאי האחיזה כשורה הקבועים בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש].

לסיכום ניתן להיווכח, כי המבקש לא הוכיח את התגבשות הרכיב של חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, ומנגד, עילת התביעה הלכאורית, הנשקפת מכתב התביעה, הינה עילה חלשה.

לאור זאת, הבקשה לביטול העיקול הזמני מתקבלת, ואני מורה על ביטול צו העיקול מיום 17/2/2020.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסכום כולל של 3,000 ₪.