בקשה לביטול עיקול על חשבון בנק בבעלות משותפת

7.7 היזם החלופי לא יהיה רשאי לקזז מהתמורה כל סכום שהוא וכמו כן לא יהיה רשאי לעכב כל סכום על חשבון התמורה.

"חלק מהעיקולים שהוטלו הנם עיקולים על חשבונות בנק המהוים את הבסיס הפינאנסי של פרויקטים בבניה, ועיקולים אלה עשויים להביא להקפאת קידום הפרויקטים המנוהלים והמבוצעים ע"י אביב בעיר, לגרום לנזקים כבדים לאותם פרויקטים [שכן יש לשלם לספקים ונותני שירותים], ובכך לפגוע ברוכשי הזכויות באותם פרויקטים, תוך גרימת נזקים כבדים גם לצדדים שלישיים, שאין להם כל קשר לסכסוך בין הצדדים" (ס' 52 לתצהיר אשר בתמיכה לבקשה לביטול, נספח 2).

טענות המשיבה בבקשה לביטול העיקול המשיבה, החברה המשותפת, מיתנגדת לבקשה לביטול העיקול.

בתום החקירות, הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. בדיון מיקדו המבקשים את טענותיהם בשני מישורים: ראשית, בטענתם שאין נחיצות בעיקול על הכספים הנזילים, כאשר קיימת בטוחה בדמות שעבוד המניות של אשר בחברת ב.ש. אביב (השעבוד על המניות).

...

סבורני, אפוא, כי בשקלול כל הנתונים הרלבנטיים ועל רקע הדין, הוכחה הכבדה כנדרש ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.

סיכום וסוף דבר בעניין העיקולים התוצאה לאור האמור היא, כי עיקול על הכספים שנתפשו בבנק הפועלים על נכסי אביב בע"מ, לטובת המשיבה-התובעת, דגש, במלוא סכום העיקול בסך של 6,050,000, יוותר על כנו.

יחד עם זאת, סבורני כי אין הן עולות כדי "טענת בדים"; וכי האיזון הנכון בין השיקולים במצב הדברים הרגיל (לולא נתפשו הכספים בעיקול), הוא בהתניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום השיק.

הנכס הנו ביניין מסחרי, שמצויים בו מספר שוכרים, אשר שוכרים מהמבקשת חלקים בנכס, לרבות, סניף בנק, סניף דואר גדול ומשרדים וחנויות שונות, כאשר הבנק והדואר הנם בעלים במשותף בחלקים קטנים בנכס.

בין לבין ובשל הליכי גבייה מינהליים בהם נקט המשיב, במסגרתם הוטלו עיקולים על חשבונות הבנק של המבקשת, הגישה המבקשת בחודש ינואר 2018 עתירה מנהלית (עת"מ 16337-01-18), במסגרתה ניתן סעד זמני לפיו הוקפאו הליכי הגבייה.

3.2 בהיתחשב בעובדה שהמחלוקת לעניין צריכת המים היא בין המבקשת לבין השוכרת מטעמה, אותה שוכרת המשלמת לה שכר דירה מדי חודש בחודשו ובאין חולק כי צריכת המים שייכת לנכסים שבבעלות המבקשת בין אם בשימוש המלון ובין אם בשימושה היא, או מי מטעמה, הנני מורה על מימוש עיקול שהוטל ביום 28.12.2017 או בסמוך לכך, בבנק הפועלים על זכויות המבקשת בסך 96,822.14 ₪ בחשבון 502808 (ראה מכתב בנק הפועלים מיום 19.3.18 המופנה למבקשת ואשר צורף כנספח 2 לבקשה שהוגשה על ידי המבקשת ביום 11.12.18).

זאת ועוד, ענייננו בבקשת רשות ערעור המופנית למעשה כנגד החלטת בית משפט בקשר לסעד זמני שניתן, במסגרתה ביטל בית משפט קמא את עיכוב הליכי מימוש עיקול שנירשם על כספי המבקשת בחשבונה שבבנק הפועלים.

...

3.2 בהתחשב בעובדה שהמחלוקת לעניין צריכת המים היא בין המבקשת לבין השוכרת מטעמה, אותה שוכרת המשלמת לה שכר דירה מדי חודש בחודשו ובאין חולק כי צריכת המים שייכת לנכסים שבבעלות המבקשת בין אם בשימוש המלון ובין אם בשימושה היא, או מי מטעמה, הנני מורה על מימוש עיקול שהוטל ביום 28.12.2017 או בסמוך לכך, בבנק הפועלים על זכויות המבקשת בסך 96,822.14 ₪ בחשבון 502808 (ראה מכתב בנק הפועלים מיום 19.3.18 המופנה למבקשת ואשר צורף כנספח 2 לבקשה שהוגשה על ידי המבקשת ביום 11.12.18).

לפיכך, שגתה המבקשת משפעלה על דעת עצמה, בלא קבלת היתר, והגישה תגובה לתשובה אף שלא נתבקשה לעשות כן. לפיכך, ההחלטה בבקשת רשות הערעור תינתן, על יסוד טענות הצדדים בבקשה ובתשובה, ועל יסוד אלה בלבד, מה גם שבכל מקרה, אין בתגובה שהוגשה מטעם המבקשת טענות חדשות או נוספות על אלה שנטענו בבקשה.

בנסיבות העניין, סבורני כי מקרה זה אינו נמנה בגדר המקרים החריגים המחייבים התערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

ביום 25.5.20 ביקשו הנתבעים לעכב הליכי ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ שפתח נגדם התובע לבצוע פסה"ד. ביום 25.5.20 קבעתי כי עיכוב הליכי ההוצל"פ ייעשה כנגד הפקדת סך של 20,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. ביום 2.6.20 הודיעו הנתבעים כי הפקידו באותו יום את הסך הנ"ל של 20,000 ₪ לצורך עיכוב הליכים, ובקשו לבטל עיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ על חשבון הבנק של הנתבע 2 המתנהל אצל התובע עצמו.

מאחר שהנתבעים הנם אחים ובעלי עניין משותף מול התובע, חזקה (שלא נסתרה בנסיבות) שהנתבע 2 מסר לנתבעת 1 את מיסמכי התביעה, ככל שהנתבעת 1 לא התגוררה גם היא בפועל בכתובת המסירה.

...

יוער כי הנתבע 2 אינו אומר בתצהירו מה נעשה בסופו של דבר עם המעטפה שהונחה בצד: האם וע"י מי ומתי נפתחה? כאשר אביהם של הנתבעים לא מסר תצהיר על הידוע לו. לגבי טענות הגנה לגוף התביעה: הנתבע 2 מעלה טענות זהות ולמצער דומות בתוכנן לטענות הנתבעת 1, על אודות נסיבות חתימתו כערב ועל אודות הסיכום הרלוונטי שנעשה עם התובע, שבמסגרתו וכנגדו נחתמה הערבות.

נימוקיי שוכנעתי כי פסה"ד ניתן כדין וכי לא נפל פגם בהליך מסירת מסמכי התביעה, ולכן אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק: הנתבעים מאשרים כי מסמכי התביעה נמסרו בפועל לידי הנתבע 2.

שוכנעתי כי הנתבעים מצביעים על טענות הגנה אפשריות לכאורה, גם אם הסיכוי כעת לקבלן נראה קלוש, כאשר האיזון ייעשה בתנאים שאקבע להלן בסוף ההחלטה: תמוה מאוד, כי הנתבעים נמנעו כליל מלהתייחס כבר בבקשתם הנ"ל לביטול פסה"ד להתייחס להסדר החוב, כאשר נדמה שעצם קיום הסדר החוב ותוכנו סותרים (במידה רבה לפחות ולכאורה) את כל טענות הנתבעים באשר לסיכום המיוחד שמסגרתו ניתנה ערבותו של הנתבע 2, מאחר שההסדר נעשה לאחר הסיכום, ובהסדר מאשרים הנתבעים את חובם לתובע ומודים בו. כמובן שלא ניתן לקבל כסבירה וכמשכנעת את טענת הנתבעים, כי הסיבה להימנעות זו היא בכך שפספסו את ההסדר שבמסמכי התביעה – כל המעיין ברצינות בכתב התביעה לא יכול לפספס זאת.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪.

בפניי בקשת נתבע 2 לביטול העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו.

בהחלטה אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, על בית המשפט לשקול, בין השאר, את השיקולים הבאים: (1)הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2)אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3)תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

לטענת מר קובי מדובר באותו שטר חוב והשנה שונתה לשנת 2018 עם הצטרפות נתבע 2 כערב נוסף וכדבריו: "בעקבות הבקשה להגדלת האובליגו ב-2018 הוא הלך להחתים ערב נוסף. באותו מעמד, הרי יש לו את השטר, אני מציג לבית המשפט ובשטר ששונה ל-2018 כבר התווספה חתימה של הבן..." מר יוסי אבוטבול העיד שפעל להחתים את נתבע 1 בשנת 2015 עם תחילת העבודה המשותפת ובשנת 2018 החתים את נתבע 2 כערב נוסף ושינה את השנה לשנת 2018 וכדבריו "שינינו רק שנה והוספנו ערב". כשהתבקש להתייחס למועד בו בוצע שינוי נוסף בשטר כאשר בשטר משנת 2018 נוספה חתימת נתבע 1 בסמוך לחותמת העוסק המורשה השיב שאינו זוכר מתי החתים את נתבע 1.

...

בשים לב לכך שבשטר החוב אליו התווספה חתימת נתבע 2 מצוין תאריך בו היה קטין וזאת בניגוד לעדויות עדי התובעת כי השנה שונתה במועד חתימת נתבע 2, ובהיעדר תוקף משפטי למתן ערבות על ידי קטין ללא אישור של בית המשפט מראש, הגעתי למסקנה כי אין ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד נתבע 2 שהיה קטין במועד המצוין בשטר.

סיכומו של דבר ולאור האמור, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד נתבע 2.

משכך, והגם שאין מחלוקת באשר למצבו הכלכלי של נתבע 2 אשר יש בו כדי להצביע על חשש סביר להכבדה בעת ביצוע פסק הדין, אין בכך כדי להצדיק את הותרת העיקול ואני מורה על ביטול העיקול שהוטל על חשבון הבנק של נתבע 2.

במסגרת עתירה מנהלית שהתנהלה בין המבקשת 2 וחברה נוספת לבין המשיבה, בבית משפט המחוזי בנצרת, בגדרי עת"מ 58213-06-19 (להלן: "העתירה המנהלית") - הגישה המבקשת 1 בקשה לביטול עיקול שהטילה המשיבה על כספי חשבון הבנק בטענה כי הכספים בחשבון הבנק הם שלה ולא של העותרות שם, בהתבסס על פסק הדין ההצהרתי בהמרצת הפתיחה הראשונה.

יתירה מכך, אף אם היה מדובר בחשבון משותף, רשאית הייתה המשיבה להטיל עיקול על מלוא הכספים בחשבון.

לאחר שנשלחה למבקשת 2 התראה בטרם נקיטת הליכי גבייה מינהליים בגין ארנונה ותשלומי חובה נוספים שצברה, ומשהמבקשת 2 לא הסדירה חובותיה, הוטל ביום 5/5/19 עיקול על חשבונות הבנק של המבקשת 2 בגין חובות בסך של 450,000 ₪.

לעניין זה יפים הדברים שנפסקו ע"י בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעתירה המנהלית, בהחלטתו מיום 30/4/20, עמ' 1: "דין הבקשה להדחות. מתשובת המשיבה עולה, כי היא לא היתה צד להליך בבית משפט השלום בחדרה. פסק הדין ניתן שם בהסכמה (של הבת והאם), משמע בלא שנעשה שם בירור עובדתי או משפטי, ובלא שניתן למשיבה לומר את דברה, אף שהיא בעל עניין באופן ברור, כמי שהטילה עיקול בגין חוב שלטעמה חבות לה העותרות, וכאשר חשבון הבנק הוא על שמה של העותרת 1.

...

טענות המשיבה על אף שמדובר בסעד מן היושר, לא צורף לבקשה תצהיר המבקשת 2, בעלת החשבון בו נתפסו הכספים, ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף.

בשים לב להצהרות האמורות; לבקיעים שהתגלו בגרסת המבקשת 1 בהליך זה לעומת הצהרותיה בהליך בחדרה; בראי ההימנעות מהצגת מלוא המסמכים הנדרשים; וההימנעות מהגשת התצהיר מלא ומפורט מטעם המבקשת 2 - לא שוכנעתי כי ראוי בנסיבות להיעתר לבקשה ולהעניק למבקשות סעד מן היושר.

כמו כן, לנוכח ריבוי ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין המבקשת 2 למשיבה במסגרתם נדונה בין היתר, סוגיית ביטול העיקול שהוטל על הכספים - מקובלת עלי אף טענת המשיבה לשיהוי.

סוף דבר אשר על כן - התובענה נדחית.