בקשה לביטול עיקול לפי סעיף 194 בפקודת מס הכנסה

הליכי גבייה – ביום 20.3.2013, במסגרת הליך גביית המס, הוציא בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיב, צו עיקול זמני על רכושם של המבקשים, לרבות חשבונות בנק, כלי רכב, נדל"ן וכסף מזומן שנתפס ברשותם, וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 194(ג)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (ת"א 39630-03-13, הנשיא י' אלון).

כמו כן, הודגש כי כיוון שעד היום טרם הוטל עיקול על דמי השכירות, יש להניח שהמבקשים צברו עד כה סכומים לא מבוטלים העומדים לרשותם.

...

בצד זאת, לא השתכנעתי כי דמי השכירות בסך 18,000 שקל נדרשים במלואם להבטחת צרכי מחייתם הבסיסיים של המבקשים, והמבקשים אף לא הציגו טיעון מפורט בעניין זה. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, שיבטיח כי בידיהם של המבקשים יוותרו רק חלק מדמי השכירות החודשיים.

האיזון הראוי בין השיקולים מוביל לדעתי למסקנה כי עד להכרעה בערעור לא יוטל עיקול על סכום העולה על 9,000 שקל בחודש מתוך דמי השכירות הכוללים שיקבלו המבקשים מהדירות המושכרות.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל בפסקה 21.

כחצי שנה לאחר מתן הצוו על פי סעיף 194, ביום 15.4.19, הגישו המבקש ובנו בקשה לביטול העיקול ולהשבת הכספים.

כשם שפסקי דין שניתנו במחלוקות על פי פקודת מס הכנסה אינן רלוואנטיות בהכרח להחלטות בסוגיות בנושא מס ערך מוסף, גם אם מדובר באותו נישום ובאותה תקופה, כך גם צוי עיקול שניתנו לבקשת פקיד השומה מכוח סעיף 194 בפקודה, אינם רלוואנטיים להליך הננקט מכוח סעיף 112א בחוק מס ערך מוסף, ולצורך מתן צו העיקול אין זה רלוואנטי האם הוטל על אותם סכומים המצויים בידי משטרת ישראל גם עיקול על פי סעיף 194 בפקודה.

...

בית המשפט הפנה לעניין זה לרע"א 5826/11 טל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' (מיום 17.8.11) (להלן: "פרשת טל"), שם נקבע על ידי כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז), בעמ' 5 להחלטה כי: "... דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען על ידי המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו...". בית המשפט הוסיף כי למרות האמור, על בית המשפט לבחון אם בשל אי גילוי קיומו של פסק הדין, ובשל מתן פסק הדין בהסכמה, נכון יהיה לבטל את העיקול שהוטל במעמד צד אחד.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה.

למעלה מן הדרוש אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה.

סיכום אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המדינה הגישה בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב] תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה").

על החשיבות של מסירת מלוא המידע לבית המשפט ראה למשל רע"א 5826/11 טל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' שם בע' 5 להחלטה נקבע: "... דין הבקשה להדחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען על ידי המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלבאנטיות לבקשתו...". למרות האמור, על בית המשפט לבחון אם בשל אי גילוי זה ובשל מתן פסק הדין על פי הסכמת המבקש והמדינה, נכון יהיה לבטל את העיקול שהוטל.

...

על החשיבות של מסירת מלוא המידע לבית המשפט ראה למשל רע"א 5826/11 טל נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' שם בע' 5 להחלטה נקבע: "... דין הבקשה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען על ידי המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס בפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו...". למרות האמור, על בית המשפט לבחון אם בשל אי גילוי זה ובשל מתן פסק הדין על פי הסכמת המבקש והמדינה, נכון יהיה לבטל את העיקול שהוטל.

אשר לחשש כי הגבייה תסוכל, נוכח העובדה כי המבקש לא דיווח על קיומו של העסק ולא פתח תיק עוסק אני סבורה כי בהחלט קיים חשש כזה.

עם זאת ונוכח האמור לעיל בנוגע להגשת הבקשה ללא צירוף פסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ועל כן הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

זוהי החלטה בבקשה לביטול עיקול שהוטל לבקשת המשיבה לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה, על החזר מס המוחזק בידי המשיבה.

...

סבורני, כי יש לדחות את הבקשה לביטול העיקול – נראה, כי עמדת המשיבה, ולפיה המבחנים שיש להפעיל לעניין עיקול על פי סעיף 194 לפקודה, הינם המבחנים החלים לעניין הטלת עיקול זמני במסגרת תביעה כספית, הינה נכונה, ועולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון, אשר לפיה: "תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה הוא לאפשר לפקיד מס ההכנסה להבטיח את גביית המס באמצעים שונים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, נגד סעיף זה הועלתה ביקורת בפסיקה. תוך ציון העובדה כי הוא כולל אמצעים דרסטיים בשל הפגיעה בקניינו של הנישום (השוו: ע"א 416/87 חכמי נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (3.9.1987)). בית המשפט המחוזי עמד על רכיביו השונים של הסעיף וציין כי הסעד המבוקש בענין דנן אינו סעד שעניינו בגביית סכום המס בטרם התגונן הנישום, אלא עניינו בייזום פעולה שתמנע מהנישום התחמקות מתשלום המס. בכך דומה הסעד המבוקש לבקשה להטלת סעדים זמניים בתביעה אזרחית שאינה ענין דרסטי..." [רע"א 3994/13 לטיף אבו לטיף נ' פ"ש יחידה ארצית (23.10.13) סעיף 9 להחלטה].

לפיכך, נדחית הבקשה לביטול העיקול.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 7,500 ₪.

הרושם שנוצר מכל טיעוני המשיבים ודרך התנהלותם הוא כי לצנינים הוא בעיניהם כאשר המבקשת או בית המשפט פועלים ביחס אליהם "לפי הספר" ואינם עושים להם "הנחות". המשיבים מבקשים כל העת שבית המשפט – באוקלהומה ובישראל – יבוא לקראתם, בלא שישנה הנמקה עניינית מדוע יש לנהוג כך. הנימוק של מיגבלות הקורונה אינו יכול להביא לכלל ביטול את התביעה שהתנהלה בבית המשפט באוקלהומה.

באשר לטענות המשיבים המבוססות על סעיף 6(א)(4) לחוק אכיפת פסקי חוץ, בעיניין ההחלטה שניתנה על ידי השופט סוקול בבקשה להטלת עיקול לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה ובעניין הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בעירעור המס, אשר לגישתם מהוים החלטות או פסקי דין הנוגדים את פסק החוץ ושניתנו בין אותם בעלי דין – גם בטענות אלו אין ממש.

...

לא מצאתי כל ממש בכל יתר הטענות של המשיבים ואין בהן כדי לשנות את מסקנותיי וקביעתי כי דין הבקשה לאכיפת פסק החוץ להתקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה לאכיפת פסק החוץ - להתקבל.

אני קובעת אפוא כי פסק החוץ, מושא הבקשה לאכיפת פסק החוץ, שניתן על ידי בית המשפט באוקלהומה, ארצות הברית, הינו אכיף במדינת ישראל.