בנוסף הוריתי על ביטול חשבון העו"ש של הנתבעת, ובילבד שאין בו יתרת זכות.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, הקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה של הנתבע להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם לנתבע אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנידרש.
"
בהתייחס לצוו עיקול זמני קובעת תקנה 374(ב), כי -
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות הנתבע או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין."
מכאן, שעל בית המשפט לבחון שני שיקולים עקריים:
האחד, סכויי התביעה: שיקול זה נבחן באמצעות בדיקת קיומן של ראיות לכאורה, התומכות בסכוייו של התובע לזכות בהליך; בהקשר זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימות שאלות המצדיקות קיומו של דיון.
היתנהלות זו של הנתבעת, שלא הזדרזה להגיש את הבקשה לביטול העיקולים, מלמדת על כך שהיא לא ראתה את אותה הדחיפות אשר עמדה לנגד עיני מחוקק-המשנה בקבעו את לוח הזמנים הקצר.
...
מטעמים אלו אני מוצאת כי דין טענת הנתבעת בדבר פקיעת צווי העיקול להידחות.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להורות על ביטול העיקולים.
הנתבעת תשלם לתובעות את הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪.
