בקשה לביטול כתב קובלנה בעבירות לשון הרע והפרת פרטיות

הקובלת הגישה קובלנה פלילית כנגד הנקבלת, במסגרתה מואשמת הנקבלת כי ביצעה שורה של עבירות לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, וכן עבירות לפי סעיפים 2(4), 2(7) ו-2(9) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, כנגד הקובלת.

לפני בקשת ההגנה להורות על ביטול כתב הקובלנה לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), על יסוד מספר טענות מקדמיות, לרבות טענת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחסד"פ, טענת פסול או פגם בכתב הקובלנה, לפי סעיף 149(3) לחסד"פ, וטענה כי העובדות המתוארות בכתב הקובלנה אינן מהוות עבירה, לפי סעיף 149(4) לחסד"פ. הצדדים העלו את טענותיהם לפני, לרבות טענות בעל פה בדיון שהתקיים ביום 13.12.18, וטענות בכתב בהשלמת טיעון קצרה בכתב מצד ההגנה.

הקובלת הגיבה, כי הגשת הקובלנה קדמה להגשת התביעה האזרחית, כי תיקון כתב הקובלנה נעשה מכיוון שהנקבלת המשיכה לפרסם פירסומי לשון הרע, וכי מבחינת הקובלת הקובלנה היא ההליך העקרי ולא התביעה האזרחית וזו הסיבה שהקובלנה תוקנה והתביעה לא. סוגיית האגרה אינה רלוואנטית, שכן ממילא סכום התביעה הוגבל מראש לצרכי אגרה ל-300,000 ₪, וגם תיקון כתב התביעה לא היה משנה זאת ולכן לא היה מגדיל את סכום האגרה.

עם זאת, כל עוד הצעת החוק לא אושרה סופית והפכה לחוק, כל עוד ניתן להגיש קובלנה פלילית בגין לשון הרע, וכל עוד אין איסור קטגורי על הגשת קובלנה פלילית ותביעה אזרחית באותה עניין במקביל, לא ניתן להורות על ביטול קובלנה רק מטעם זה. בעת הנוכחית, רק אם בית המשפט מתרשם כי הקובל עושה שימוש לרעה בהליך הפלילי לצורך קידום ההליך האזרחי ישקול בית המשפט להורות על ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק.

כתב הקובלנה אינו מלמד מהי חובת הסודות שהפרה הנקבלת, ובהנתן שאין איסור על פירסום תכנים מדיונים שהתקיימו בדלתיים פתוחות ואין איסור על פירסום חומרים מחקירה משטרתית, ובפרט כאשר החומרים הגיעו לידי הנקבלת כדין, לא בוצעה עבירה של פגיעה בפרטיות.

...

בנוסף, טענות ההגנה בעניין זה הועלו במסגרת בקשותיה לפי סעיף 74 לחסד"פ ולפי פקודת ביזיון בית המשפט, וסבורני כי יש בהחלטות שניתנו במסגרת הליכים אלו כדי למצות את הדיון בסוגיה זו בשלב זה, בשים לב לכך שלא נקבע כי הקובלת פעלה בחוסר תום לב או אף ברשלנות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את נסיבות העניין ואת הפסיקה הרלוונטית, באתי למסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת ההגנה האמורה בשלב זה. טענת הקובלת כי מדובר בפרסומים שונים, מבחינה עובדתית ומשפטית, מחייבת בירור עובדתי ומשפטי שייעשה בשלב שמיעת הראיות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את נסיבות העניין ואת הפסיקה הרלוונטית, באתי למסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת ההגנה האמורה בשלב זה. ככל שישנו ויכוח עובדתי לגבי אופן קבלת החומרים, כמו גם ויכוחים עובדתיים ומשפטיים בסוגיות נוספות, הרי שיש מקום לשמוע קודם את הראיות בעניין ולקיים בירור עובדתי ומשפטי טרם הכרעה.

סוף דבר טענותיה המקדמיות של ההגנה ובקשתה לבטל את כתב הקובלנה מכוח הוראת סעיף 150 לחסד"פ - נדחות.

לפני בקשה לביטול כתב האישום במסגרת קובלנה פלילית פרטית, במסגרת טענות מקדמיות.

לטענת הקובלים באישום הראשון, מסר הנאשם, ביום 13.09.2009, לב"כ של בנק הנושה לקובל 1 מידע על נכסיו ומכסות חקלאיות השייכות לו לצורך הליכי גביה ועיקול, בנגוד לדין, כן מסר תצהיר, נושא תאריך 31.03.2011, במסגרת הליכים שניהל הבנק הנושה כנגד הקובל 1, ובכך פגע בפרטיותו, ובצע עבירות בנגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981.

בתגובת הקובלים נטען, כי האישום השני, שענינו עבירות הוצאת לשון הרע, מהוה הטפה למשפט שדה כנגד הקובלים.

יתר על כן, עבירה של שימוש לרעה בסמכות, או הפרת אמונים, אינה ניתנת לבירור במסגרת קובלנה פלילית פרטית, והנאשם אף לא הואשם בעבירה מסוג זה במסגרת הקובלנה, כך שגם לו היה הנאשם איש ציבור, והיה חורג מסמכותו ומבצע עבירה של הפרת אמונים או עבירה אחרת על טֹהר המידות (דבר שלא נקבע), הרי לא היתה זו עבירה בה ניתן לידון בהליך דנן.

משבית המשפט מוצא, כי המדובר בקובלנה שאין בה מאפינים של ענין לציבור; חלקה האחד הוגש בשיהוי ניכר, ללא הסבר; מהוה היא חלק נקודתי מסכסוך ארוך בין הצדדים; ספק אם המעשים המתוארים בשני האישומים בה בה מהוים עבירה על פניהם; ובעיקר – קיים מנגנון חוקי המאפשר הכרעה בסכסוך ב"דרך המלך", באופן מדורג ובמכלול הסיכסוך להבדיל מחלק נקודתי בו - מצאתי להורות על ביטול כתב האישום בקובלנה.

...

מצאתי, כי כאשר המדובר באירועים בעלי אופי פרטי, במסגרת סכסוך בין חברי אגודה שיתופית או בינם לבין האגודה, אירועים המהווים, בדרך המלך, עוולות אזרחיות, קשורים למערכת היחסים שבתוך האגודה השיתופית ומהווים חלק ממסכת אירועים גדולה יותר, במסגרתה מנהלים הצדדים הדינויות על פי המנגנונים המיוחדים להכרעה בסכסוכים בין חברי אגודה שיתופית, והענין שיש בהם לציבור (ובמקרה זה אפילו לצדדים עצמם, בזמן אמת) מוגבל ביותר עד אפסי, הרי חרף היות הקובלנה הליך פלילי, גוברות הוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, והתקנון מכֹּחָה, ואין לאפשר פניה לערכאות בהליך של קובלנה פלילית פרטית, בטרם מיצוי הליכי הגישור והבוררות בין חברי האגודה.

משהחליט היועץ המשפטי לממשלה, האדם המופקד על האינטרס הציבורי, שאין בהליך הפלילי ענין ציבורי וכי לא ינקוט בהליכים, אזי סבור אני, בכל הכבוד, שאין מקום ליתן לאדם פרטי לנקוט בהליך כה דרסטי נגד רעהו הליך שראוי כי ינוהל אך ורק על ידי הרשות המופקדת על כך בחוק.

סוף דבר, כתב האישום בקובלנה בטל בזאת.

אשר לטענת ההתיישנות, אין בה ממש, ולו מהטעם שתקופת ההתיישנות בת השנתיים נקבעה ביחס לעוולה האזרחית של פגיעה בפרטיות, בעוד שהתיישנות העבירות נשוא הקובלנה עומדת על 10 שנים, ובכל מקרה מדובר (לפחות על פי כתב האישום) בעבירות מתמשכות, שאת תקופת ההתיישנות ביחס אליהן יש למנות ממועד השלמתן.

(9), וסעיף 5 לחוק, שעניינן פגיעה במזיד בפרטיותה של הקובלת, בכך שהנאשמות: הפרו חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם [ס' 2.

בנסיבות אלו, אני קובע, כי הגשת הקובלנה כפי נוסחה, מהוה ניסיון בלתי ראוי לעקוף את הוראות חוק סדר הפלילי, והכל במטרה להצדיק הגשת קובלנה פלילית בעבירות שאין לבית המשפט סמכות לידון בהן במסגרת זו, ולכך אין לתת יד. לציין, כי במסגרת תשובת הנאשמות מיום 17.11.21, צוטטה בהרחבה החלטת בית משפט השלום בחיפה (ק"פ 41000-10-20), אשר ביטל את כתב הקובלנה שם, בין היתר גם מטעמים דומים לאלו שפורטו לעיל (ר' ס' 13 לתשובת הנאשמות).

אמנם הדברים נאמרו ביחס לעבירה של "לשון הרע", אך הם יפים ביחס לקובלנה באשר היא.

בדיון שהתקיים בתאריך 24.10.21 בקשה הקובלת להגיב לטענות המקדמיות שהועלו על ידי הנאשמות (חרף המלצתי המפורשת שתיעשה זאת בכתב באמצעות בא כוחה - ר' עמ' 6 ש' 10 לפרוטוקול).

...

בנסיבות אלו, אני קובע, כי הגשת הקובלנה כפי נוסחה, מהווה ניסיון בלתי ראוי לעקוף את הוראות חוק סדר הפלילי, והכל במטרה להצדיק הגשת קובלנה פלילית בעבירות שאין לבית המשפט סמכות לדון בהן במסגרת זו, ולכך אין לתת יד. לציין, כי במסגרת תשובת הנאשמות מיום 17.11.21, צוטטה בהרחבה החלטת בית משפט השלום בחיפה (ק"פ 41000-10-20), אשר ביטל את כתב הקובלנה שם, בין היתר גם מטעמים דומים לאלו שפורטו לעיל (ר' ס' 13 לתשובת הנאשמות).

בין היתר הסבירה הקובלת כי הקובלנה הוגשה מטעמים כלכליים, וכדבריה: "ברגע שהם מורשעים, ההליך האזרחי נגמר, מאחר שזה הליך נגרר. יש לי ילד ברצף האוטיזם ואני מתפרנסת אך ורק מקצבת שארים. אני לא יכולה להרשות לעצמי. אני זקוקה לכסף הזה". במילים אחרות, הקובלנה הוגשה בעיקר לצורך השגת הרשעה, שתשמש את הקובלת לקידום ההליך האזרחי.

לסיכום לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, לפיה נפלו פגם ופסול מהותיים בכתב הקובלנה, אשר הוגש בחוסר סמכות ביחס לעובדות ועבירות שלא ניתן לבררן במסגרת זו, תוך ניסיון לנצל לרעה הליכי בית משפט במטרה להשיג הכרעה בתביעה האזרחית.

החלטתי לבטל את כתב הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק כיוון שמצאתי שהקובלנה אינה משקפת אינטרס צבורי ומנוצלת לרעה כחלק ממסע הכפשה וביוש שמתנהל נגד הנאשם ובני משפחתו; כיוון שהקובלנה מייחסת לנאשם עבירות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") שלא על פי המבחנים שנקבעו בהנחיית היועמ"ש באופן שמפלה אותו לרעה בהשוואה לאחרים; כיוון שלקובל עומדת חלופה ראויה לבירור טענותיו; וכיוון שהקובל פגע בהליך ההוגן ועשה שימוש מניפולטיבי בהליכי המשפט.

במהלך השיחה, פגע הנאשם בפרטיותו של הקובל בכך שהפר את חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של הקובל ועשה שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של הקובל, ומסר את המידע לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסר.

ד"ר צ'רנס טען שהנאשם היתקשר אליו מספר פעמים ובקש ממנו להוציא הוראת אישפוז כפויה לקובל והוא סרב לעשות כן. בקובלנה נטען שבמעשיו המתוארים לעיל, פירסם הנאשם לשון הרע על הקובל, במטרה להשפילו בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו או במשלח ידו וכן פגע במזיד בפרטיותו של הקובל.

...

הפגיעה בהליך ההוגן והשימוש מניפולטיבי בהליכי המשפט, תורמים אף הם למסקנה שהקובלנה אינה יכולה לעמוד ויש להורות על ביטולה.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל וכאמור ברישא להחלטתי, אני מורה על ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, למספר הדיונים, ולטיב ההליכים שנוהלו והיקפם, הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את הקובל בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו לנאשם בתוך 30 יום מהיום.

לפניי בקשה למחיקת קובלנה פרטית שהוגשה לפי סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), ונסובה על שלושה אישומים המייחסים לנאשמים ביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע ואיומים.

בכתב הקובלנה דנן, שהוגש ימים ספורים לאחר מחיקת הקובלנה הקודמת, האשים הקובל את הנאשמים בבצוע עבירות של פגיעה בפרטיותו, איומים, הוצאת דיבתו ופירסום לשון הרע נגדו, אשר פגע במוניטין שלו ובשמו הטוב.

כל זאת יחס הקובל לנאשמים תוך הפרה של הסכמים שנחתמו בינו לבינם, אשר למתן שירותים של ייעוץ מס שהעניק להם, וכמי שייצגם מול רשויות המס בעיסוקו דאז כעורך דין.

"דומה בעינינו כי המקרה שלפנינו יכול להבהיר על שום מה ראה בית המשפט העליון ברכה בהצעת החוק לביטול מוסד הקובלנה הפלילית. ראשית, לאור החלופות העומדות בפני מי שרואה עצמו נפגע ממעשיו של אחר - חלופות שהיו קיימות גם במקרה דנן – לאמור: הגשת ערר על החלטת המישטרה לסגור את התיק, או נקיטת הליך אזרחי (כפי שבסופו של דבר עשו המערערים). למותר להזכיר כי במסגרתו של הליך אזרחי נטלי ההוכחה קלים מאלה של הקובלנה הפלילית וסכוייו של נפגע לקבל הכרה בנזקיו גבוהים יותר. שנית לאור החשש, הקיים גם במקרה דנן, לפיו מניעי הקובל הם מניעים פסולים". ולענייננו, שעה שבכתבה פורסמו תמצית עקרי הטענות של הנאשמים בתביעתם האזרחית כלפי הקובל, הרי שגם אם היה קיים ספק בשאלה האם הקובלנה מבססת אשמה לבצוע עבירה על חוק איסור לשון הרע, וכאמור אני סבורה אחרת, בירור הקובלנה בהליך הפלילי במקביל להליכים האזרחיים שמנהלים הצדדים זה כנגד זה, ונוכח תוכן הפירסום והאשמות לגופן – לא מצאתי קיומו של אינטרס צבורי בבירור הקובלנה הפלילית.

...

לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה למחיקת הקובלנה, מאחר שהיא לא מגלה עבירה פלילית.

אוסיף כי אני סבורה שהליך הקובלנה שהוגש נעדר אינטרס ציבורי.

מכל הטעמים הללו, בהתאם להוראת 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מורה על ביטול הקובלנה נגד הנאשמים.