בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות עבירת נהיגה בשכרות

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה מיום 13.11.19, של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

נוסח ההערה שהוסיפה התובעת הוא כדלקמן: "כנגד הנאשמת ניפתח תיק פל 9838/21__ בעבירת שיכרות מיום 11.12.21. בבדיקת עב__ התעבורתי עלה כי ישנו מב"ד בעבירה של סרוב שיכרות. בבדיקה מול תחנת אשקלון (שלמה קמינר ויהודית מחקירות) עולה כי ה__ נחקר בעבירות פליליות (העלבת עובד ציבור ועוד), ואולם ביום 19.4.20 הועבר על ידי ב__ סומך לתביעות תעבורה לצורך הגשת כתב אישום בעבירת סרוב לבצוע בדיקת שיכרות. ככל הנראה התיק מעולם לא הגיע לתביע__ תעבורה ועל כן הדוח טרם אושר ולא הוגש כתב אישום בעבירה זו. בהתייעצות עם ר' היחידה, ניסים כחלון ולאחר בחינת התיק, הוחלט על הגשת כתב אישום בעבירה זו, על אף פרק __ שחלף שהרי מדובר בעבירה מסוג עוון וה__ טרם היתיישנה. משכך אשרתי את הדוח __ יוגש לבית המשפט." (ההדגשות שלי – נ.ח.) ביום 11.12.21 נרשם מיזכר על ידי ק' אח"מ רפ"ק טולדנו, שנוסחו כדלקמן: "בהמשך למעצרה של ילנה גייצמן ת.ז.... לאחר שהובאו בפני נסיבות הארוע מדובר בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, לאור האמור, אין לנו עניין בהמשך טפול פלילי בעבירות אלו לאור זאת מעבירה את המשך הטיפול לתביעות תעבורה בעבירות תעבורתיות." ביום 13.12.21 הוגש כתב האישום לבית המשפט.

לאור האמור, הבקשה לביטול של כתב האישום בשל הגנה מן הצדק נדחית.

...

לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי המאשימה לא פעלה כנדרש בהתאם להוראות סעיפים 4(ד)(1) ו- 4(ד)(2) בהנחיית היועמ"ש שמספרה 4.1202.

לא שוכנעתי כי יש בשיהוי המתואר כדי להביא לפגיעה בהגנת הנאשמת, פגיעה שעלולה לנבוע למשל מטשטוש זכרונם של עדים (מה גם שבענייננו עסקינן בעבירת תנועה וככלל, נוהגים עדי התביעה לרשום מזכרים ולתעד את פעולותיהם כבר במקום האירוע).

לאור האמור, הבקשה לביטול של כתב האישום בשל הגנה מן הצדק נדחית.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1990, למעשה ללא הרשעות קודמות, שכן הרשעותיו התיישנו.

חזרת המאשימה מהצעתה להסדר טיעון: אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר ביטול ישיבת ההוכחות הראשונה (כמתואר) נימסרה לסניגור הצעת המאשימה להסדר טיעון בתיק, לפיה הוצע כי כתב האישום יתוקן לעבירה מופחתת של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בנגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וכן עונש מוסכם הכולל פסילה בפועל של 3 חודשים (בנכוי פסילה מנהלית), פסילה על תנאי וקנס.

הסניגור פנה לראש מדור תביעות בבקשה למחיקת כתב האישום ובקשתו נדחתה.

...

אעיר כבר כי אין בידי לקבל מכל וכל את טענות ההגנה בעניין זה. פרוטוקול הדיונים מעלה תמונה שונה מהנטען.

על בסיס האמור, ולאחר שעיינתי בפסיקה אליה מפנה המאשימה (ב"כ הנאשם בחר שלא להתייחס למתחם הענישה), אני קובע כי מתחם הענישה בעבירה שבפני, נע בין מאסר מותנה -או- חתימת התחייבות כספית להימנע מביצוע העבירה, ל-6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שרות, וכן נע כמניפה בין 24 ל-36 חודשי פסילה בפועל, וכולל גם פסילה על תנאי וקנס.

סיכומו של דבר, שמעתי את הצדדים וטיעוניהם לקולא ולחומרא.

לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 1500 ₪.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מינהלי למשך 30 יום ברכב בו בוצעה עבירה של נהיגה בשיכרות, עבירה מיום 10.10.22.

דיון והכרעה ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני ביום 30.10.22 מצאתי כי קיימות די ראיות לשלב זה של ההליך, וכי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד הנהג כתב אישום בעבירה של נהיגה בשיכרות.

נהיגה בשיכרות הנה עבירה חמורה, כאשר נסיבות ביצוע העבירה לכאורה, על אף עברו הפלילי והתעבורתי שהתיישן, מלמדות על מסוכנות שבנסיבות גוברת על הפגיעה המסוימת במבקשת, פגיעה שהנה מידתית ומאוזנת, ואשר נילקחה בחשבון על ידי המחוקק ובנסיבות אינה מצדיקה היתערבות בשקול דעתו של הקצין.

...

בהקשר סעיף 57ב(ב)(2) לפקודה אפנה לרע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל שם נקבע: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. " בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השימוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השימוש ברכב "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". כב' השופט אלון אופיר התייחס למהות הזיקה בבפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מדינת ישראל כי: "הלכת אמברם מייצרת דרישה לרמת פיקוח אפקטיבית גבוהה מאד הנדרשת מהבעלים של הרכב וביצוע כל פעולה אפשרית מצידו כדי למנוע את ביצוע העבירה. בית המשפט לא סייג את קביעתו ביחס ליחסי הורים -ילדים בלבד, ואין בעיני כל הבדל בין מערכת יחסים זו לכל מערכת יחסים אחרת הבנויה על היכרות אישית בין הבעלים לנהג". דיון לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, ולאחר שבחנתי את גרסת המבקשת, גרסת הנהג, אשר העידו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הפסיקה אליה הפניתה ההגנה פ"ל 12683-03-20 מדינת ישראל נ' אבו חומוס (מיום 23.6.21) בשני אישומים, האחד, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא בטוח, בקלות ראש, אי ציות לשוטר, ללא רישיון נהיגה, כשברמזור אור אדום, השני, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה, מסירת שם כוזב, וללא ביטוח.

פ"ל 4568-03-21 מדינת ישראל נ' ווקנין (עציר) (מיום 12.5.21), בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון מתאים לסוג הרכב, נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאות שוטר, נהיגה כשברמזור אור אדום, אי ציות לתמרור 402, ונהיגה על המדרכה, וללא ביטוח (באופנוע), לנאשם 7 ילדים ואב חולה, הנאשם סובל ממחלת מעיים, הודה, וזהו מאסרו הראשון, בעברו הרשעה דומה של נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון לסוג הרכב, משנת 2020, בעטיה נדון למאסר מותנה בן 3 חודשים, וכן עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

למעט 4 הרשעות היתר התיישנו, ולחובתו רישום פלילי.

כתב האישום הוגש ביום 25.8.19, כשנוכח אי התייצבות הנאשם לשני הדיונים הראשונים, ביום 13.5.21, הותלו ההליכים נגדו, וביום 7.12.21 חודשו.

בקשה לביטול הכרעת הדין נדחתה, בהחלטתי, מיום 16.6.22, ואך ביום 2.3.23 נשמעו הטיעונים לעונש.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה שבנסיבות המקרה אין מנוס מהשתת רכיב של מאסר לתקופה קצרה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1.

אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסכום של 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב5 התשלום הראשון החל מיום 1.6.23.

בפני בקשות לביטול פסילה מנהלית ולביטול השבתה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה ולביטול השבתה מנהלית של רכבו של המבקש- רכב פרטי מ.ר. 40019602, לתקופה של 30 ימים החל מיום 27.5.23, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה בשיכרות (409 מק"ג) בכביש 65 ק"מ 1 ממזרח ביום שבת בשעה 00:55–בנגוד לסעיף 62(3), 64ב(א)(3) ו 39א לפקודת התעבורה.

מדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, מיזכר נילווה, דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות, דו"ח על בדיקת שיכרות באמצעות מכשיר ינשוף, ופלטי ינשוף לרבות בדיקת כיול יומית של תחילת וסוף משמרת, ותעודת בלון,- עולה, כי הרכב נעצר לבדיקה אקראית, בוצעה בדיקת נשיפון ונמצאה אינדיקאציה לשכרות בכמות של 390 מק"ג, המבקש עוכב, וטען כי שתה כוס יין, נערכה לו בדיקת מאפיינים תקינה, ובבדיקת ינשוף שנעשתה לו בהמשך נמצא אלכוהול בריכוז של 409 מקרוגרם בליטר אחד אוויר נשוף, העולה על הרכוז המירבי המותר בדין.

" אני ערה לכך שעברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד כלל, ובעברו הרשעה אחת מסוג ב.מ. משנת 2018 אשר היתיישנה; אך בעניינינו, נסיבות ביצוע העבירה מעידות על מסוכנות הנשקפת מנהיגתו של המבקש, אשר במודע בחר לעלות על ההגה לאחר ששתה אלכוהול, ולאור כמות האלכוהול אשר נמצאה, לכאורה, בגופו של המבקש, המלמדים על מסוכנות ממשית לשלום הציבור.

...

בנסיבות אלו, אני סבורה כי אין גם בטענות, -שלא הציעו לאשת המבקש לקחת אחריות על הרכב, ולא ניתן למבקש לבחור באיזה מגרש יישמר רכבו,- כדי להצדיק להתערב בהחלטות הקצין.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי אין מדובר בהחלטה בינארית של 0 או 30, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה והשבתת רכבו של המבקש, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה וההשבתה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.