בקשה לביטול כתב אישום בשל פגמים בחתימה

ביום 12.9.2021 הגישה הנאשמת בקשה לביטול כתב האישום מחמת פגם או פסול בכתב האישום, היתיישנות והגנה מן הצדק.

מנכ"ל הנאשמת חתם על טופס החקירה ולא הלין על מועד ביצוע החקירה הרשום עליו ולכן חזקה שקרא והבין את הרשום בו. כמו כן, תימוכין לכך שהחקירה בוצעה ביום 30.10.2014 ניתן למצוא בדו"ח החקירה שנכתב ביום 15.11.2014 שבו נכתב שמר כרמי נחקר ביום 30.10.2014 ולכן אין לקבל את הטענה שהתאריך שונה סמוך להגשת כתב האישום כדי לעמוד בתקופת ההתיישנות.

...

התנהלות כזו אין לקבל ואני סבורה כי היעדר תיעוד מתאים בנוגע למועדי חקירתו של מר כרמי מהווה פגם מהותי ולא ניתן לקבל את הגרסה שהוא נחקר גם ביום 30.10.2014 על סמך זכרונו של המפקח.

סוף דבר משקיים ספק סביר בדבר קיומה של חקירה ביום 30.10.2014, הרי שמועד ביצוע פעולת החקירה האחרונה היה ביום 26.8.2014, ולכן כתב האישום הוגש בחלוף תקופת ההתיישנות, קרי – בחלוף חמש שנים ממועד ביצוע פעולת החקירה האחרונה.

אי לכך, אני מורה על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות.

בקשה לביטול כתב האישום בשל העדר שימוע, בהתאם לסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן – חסד"פ).

(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

כידוע, לא כל פגם בהליך הפלילי מוביל באופן בהכרח לביטול כתב האישום אלא יש להתאים את הסעד לפגם וזאת בהתאם לכללי עיקרון הבטלות היחסית (עניין הייכל; ע"פ 2413/99 גיספן נ' התצ"ר, פ"ד נה(4) 673).

...

סיכומו של דבר, בחירת הכתובת אליה יישלח המכתב אינה טכנית-מכאנית, אלא על המאשימה להפעיל שיקול דעת על מנת שהמכתב יישלח לכתובת בה קיים סיכוי סביר שהחשוד יקבלו ויוכל לפעול על פי זכותו.

עם זאת דומה שאכן כך הוא המצב בישוב זה ומסקנה זו עולה דווקא מטענת הסנגורית לפיה בתעודת הזהות של הנאשם לא רשום שם הרחוב אלא שם הישוב (מעלות-תרשיחא) והמיקוד.

אני מורה אפוא על ביטול האישום לצורך עריכת שימוע.

בדיון שהתקיים ביום 28.2.24, העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית של הגנה מן הצדק, במסגרתה ביקש להורות על ביטול כתב האישום בגין אי קיום חובת היידוע והשימוע בתיק זה. במסגרת הדיון, טענה ב"כ המאשימה, כי ככל וב"כ הנאשם היה פונה לממונה במשרדי המאשימה, יכול וכתב האישום היה מבוטל.

בדיון שהתקיים ביום 21.3.24, טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בכתב אישום חמור וביטולו מהוה אקט קצוני, משום שהפגם שנפל הוא טכני ולא מהותי, והפיתרון במקרה זה לשיטת המאשימה הנו עריכת שימוע בדיעבד.

(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

...

על כן, ביקשה המאשימה דחייה בת שבועיים כשהתחייבה לזמן את הנאשם לשימוע, בית המשפט נעתר לבקשת המאשימה והורה על דחיית הדיון ליום 7.4.24, פרק זמן ארוך במעט מזה שביקשה המאשימה.

סוף דבר   לאור כל האמור לעיל, באיזון בין כל השיקולים, העובדה כי המאשימה לא מילאה את חובת היידוע, ולמרות זאת אף שניתנה לה לבקשתה ארכה בת שבועיים, לא עשתה דבר כדי להביא למילוי חובתה וכדי לממש את זכותו של הנאשם לשימוע, אל מול העובדה כי מידת הפגיעה באינטרס הציבורי לא תהיה רבה אם יבוטל כתב האישום, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת הנאשם.

אשר על כן, מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 150 לחסד"פ, אני מורה על ביטול כתב האישום.

ביום 7.6.22 החליט בימ"ש קמא לדחות את בקשת המערער לביטול כתב האישום, תוך קביעה כי גם אם נפל פגם בעצם ההודעה על סגירת התיק שכללה אף את האישום בתעבורה, הרי עוצמתו הינה נמוכה ואין בו כדי לגרום לפגיעה בצדק באופן שיש בו כדי להוביל לביטול כתב האישום.

ביום 14.2.24 הרשיע בימ"ש קמא את המערער על סמך הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בתיק דנן ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש הטיל על המערער 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; 9 חודשי פסילה בפועל; 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך 1,500 ₪; חתימה על התחייבות כספית בסך 2,500 ₪.

דיון והכרעה: השאלות המרכזיות בעירעור שלפנינו הנן: (-) ראשית – האם סגירת תיק החקירה ופתיחתו מחדש נעשו שלא בסמכות, ואם כן האם היתנהגות זו של רשות התביעה מובילה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק; (-) שנית – האם שגה בימ"ש קמא בהחלטתו לדחיית בקשת המערער לחזור בו מהודאתו בבצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום; ביטול כתב אישום בשל הגנה מן הצדק; דוקטרינת "הגנה מן הצדק" היא דוקטרינה פסיקתית אשר עם השנים קיבלה עגון חקיקתי בסעיף 149(10) לחסד"פ: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן -

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר דחה את בקשת המערער לביטול כתב האישום.

אשר על כן, סבורני כי לא נפלה כל שגגה בדחיית בקשת המערער לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

בפני בקשה לעיון במסמכים מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב}, תשמ"ב 1982 (להלן: "החוק") ההגנה עותרת לקבל לעיונה את החומר המבוקש על מנת לבסס את עתירתה להורות על ביטול כתב האישום מחמת פגם ופסול בכתב האישום לפי סעיף 149 (3) לחוק.

טענה כי כתב האישום הוגש בשיהוי רבתי, לאחר קבלת שתי אורכות שנחתמו על ידי סגנית היועמ"ש. האחת ניתנה בדיעבד והשנייה לתקופה לא ידועה וחייבה נימוקים מיוחדים.

...

באשר לטענת ההגנה לפיה היא עותרת להציג לפניה נתונים המתייחסים למספר התיקים שהוגשו בחריגה או לאחר קבלת אשור והכול כמפורט בבקשתה, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

חומר זה הינו מסוג החומרים אשר על פי ההלכה הפסוקה, רק לאחר שתוצג תשתית ראייתית לכאורית על ידי ההגנה במסגרת טענה של 'הגנה מן הצדק', ככל שבית המשפט הדן בכתב האישום ימצא לנכון, וככל שתוגש הבקשה בשנית להציג המסמכים, יחליט כב' בית המשפט הדן בכתב האישום בסוגיה זו. סוף דבר: התביעה תמציא לידי ההגנה פרפרזה מהמסמך שסומן במ/1 שעיינו לכאורה הסמכת עו"ד שליט על ידי עו"ד גלית דרור, כאמור הפרפרזה תאיר את סוגיית ההסמכה בלבד ולא תתייחס לנושאים הנוספים אליהם מתייחס המסמך.

באשר להארכה הראשונה, מסמך שסומן במ/2, נחה דעתי, לאחר שבחנתי את המסמך, ולאור השיקולים המנחים בהנחיות היועמ"ש, שהיה מקום ליתן את ההארכה.