בקשה לביטול כתב אישום בשל היעדר שימוע בעבירת אלימות במשפחה

בית משפט השלום בנצרת ת"פ 699-08-20 מדינת ישראל נ' נחום תיק חצוני: 54095/19 בפני כבוד השופטת רות שפילברג כהן המאשימה מדינת ישראל הנאשם אמנון נחום החלטה (בבקשה לביטול כתב האישום)

עוד צוין בתגובה, כי בטרם הגשת כתב האישום, ביום 31.5.20, נשלח למבקש מכתב יידוע, שהתייחס לכוונת המשיבה להגיש נגד המבקש כתב אישום בכפוף לשימוע, בעבירה לפי חוק הגנת הפרטיות.

במסגרת הליך לעיון בחומרי חקירה, הועבר חלק מתוכן אותו מיסמך לב"כ המבקש ובו צוין "תיק זה ניסגר בתאריך 22/10/19, מעילה של העדר אשמה." דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים בכתב, שמעתי את טענות הצדדים בדיון בפניי, וכן עיינתי בחומר שצורף לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

בחוק קיימים הסדרים מיוחדים ביחס לזכות הערר מטעם קרובי מישפחה של נפגעי עבירות אלימות ומין.

...

קביעה לפיה קרוביו של מתלונן שנפטר בסמוך לביצוע העבירה - אינם רשאים להגיש ערר על החלטה שלא להעמיד לדין, אינה הגיונית ודינה להידחות.

לסיכום, לא ראיתי פגם בהתנהלות המשיבה.

נוכח המפורט לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום – נדחית.

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע בבית משפט השלום על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפה הגורמת חבלה ממשית של בן זוג) ובעבירת איומים, לפי סעיפים 382(ג) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

עוד נקבע, למעלה מן הצורך, כי לא הוכח נזק קונקריטי שייגרם למבקש ולמשפחתו, שכן במכתב ממעסיקו לא נאמר כי המבקש יפוטר מעבודתו, וכי מכל מקום מדובר במעסיק שהנו רשות ציבורית המחויבת לקיים הליך שימוע לפני פיטורין.

המבקש עמד בפירוט על מכלול נסיבותיו החריגות ובהן: העידר עבר פלילי או תיקים חדשים שניפתחו; ביצוע העבירות באופן חד פעמי ובלתי אופייני, על רקע פוסט טראומה משירות הצבאי; ההליך הטיפולי המוצלח והממושך שהוא עובר; עובדת היותו המפרנס היחיד במשפחתו, כאשר הרשעתו תביא בודאות לפיטוריו ממקום עבודתו מזה כעשור, בנסיבות המשבר הכלכלי הנוכחי; עמדתה של המתלוננת שהובאה בתסקיר שירות המבחן, השוללת כל איום או סכנה כלפיה ורצונה בשיקום היחסים; המלצת שירות המבחן, שהתרשם מכנות עמדתו, ממאמציו ומההליך הטיפולי שעבר.

לגופו של ענין נטען, כי נסיבות המקרה ובהן נסיבותיו האישיות הייחודיות של המבקש נשקלו על ידי הערכאות קמא ובדין נדחתה בקשתו לביטול הרשעתו לאור חומרת התקיפה שעלולה היתה להביא לתוצאות חמורות וכי אין להקל ראש בחומרת עבירות האלימות במשפחה ויש להחמיר בענישה בהן, במיוחד "בתקופה בה פושה נגע האלימות כלפי נשים ובפרט אלימות כלפי בת-זוג בתוך המשפחה". ביחס לטענת המבקש בדבר קיומו של נזק קונקריטי בדמות פיטוריו מעבודתו, טענה המשיבה, כי מקום העסקתו כפוף לכללי המשפט המינהלי ומחוייב להפעיל שיקול דעת ולשקול את מכלול השיקולים הרלוואנטיים תוך מתן משקל מתאים לנסיבותיו האישיות של המבקש, בטרם יוחלט אם לפטרו, וככל שיהיו למבקש טענות ביחס לאופן הפעלת שיקול הדעת – יוכל המבקש לפנות לערכאות המתאימות.

...

הערעור נדחה תוך שנקבע כי לא נמצא "שמץ טעות" בפסק דינו של בית משפט השלום וכי התוצאה העונשית מאוזנת וראויה.

תגובת המשיבה בתגובתה, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, באשר היא מופנית כולה כלפי אופן יישום המבחנים להימנעות מהרשעה על ידי ערכאות קמא, דבר שאינו מהווה עילה למתן רשות ערעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על צרופותיה, ובתשובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה ממוקדת בטענה לקיומם של שיקולי צדק וחשש לעיוות דין בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כעילות המצדיקות את קבלת הבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" בשאלת הימנעות מהרשעה.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

כתב האישום בתיק זה הוא במהותו כזה המייחס לנאשם עבירות של אלימות במשפחה, ולכן היתה המאשימה פטורה מחובת היידוע והשימוע בקשר לכל העבירות הכלולות בו. לחלופין, במקרה בו יסבור בית המשפט כי היה על המאשימה לקיים את חובת היידוע והשימוע ביחס לעבירת הפשע של בילוש והטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות, אזי תתחייב המאשימה לערוך לנאשם שימוע בדיעבד בקשר לעבירה זו, או להסירה מכתב האישום בתיק זה ולקיים לגביה לשימוע בטרם יוגש נגדו כתב אישום נפרד בגינה.

זאת ועוד, בתשובתה לבקשה שלפני טענה המאשימה כי הראציונאל העומד בבסיס החרגת העבירות של אלימות כלפי בת/ן זוג מחובת היידוע והשימוע הוא "הצורך בטיפול מהיר ואפקטיבי בעבירות מסוג זה". אלא, שכתב האישום בתיק זה הוגש בחודש אפריל 2021, דהיינו בחלוף כימעט שנה לאחר המועדים בהם בוצעה עבירת הפגיעה בפרטיות שהיא עבירה מסוג פשע (מאי 2020), וכפי הנראה רק בעקבות כך שהמתלוננת הגישה תלונה מאוחרת יותר, בגין עבירות התקיפה וההיזק לרכוש שבוצעו בחודש ספטמבר 2020 (גם הן – כ- 7 חודשים לפני שכתב האישום הוגש).

יישום דוקטרינת הבטלות היחסית במקרים בהם נפל פגם בהחלטת המאשימה להגיש כתב אישום בשל אי קיום חובת השימוע, יכול להוביל לאחת משתי אפשריות: ביטול כתב האישום אשר משמעותו היא שהנאשם חוזר למעמד של חשוד ועריכת שימוע (ר' למשל: ת"פ (מח' - י-ם) 333/09 מדינת ישראל נ' סיאד ; ת"פ (מח' נצרת) 39634-06-10 מדינת ישראל נ' ינאי; ת"פ (מח' - מרכז) 2631-04-09 מדינת ישראל נ' קאסם).

...

מפני כל אלה, אני סבורה כי היה על המאשימה לקיים את חובת היידוע והשימוע בקשר לעבירת הפגיעה בפרטיות.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, ובעיקר לאור היות הארועים כולם כאלה שנראה כי נבעו מסיום הקשר הזוגי בין הנאשם למתלוננת, אני סבורה כי עוצמת הפגם שנפל בהתנהלות המאשימה בכך שלא קיימה את חובת היידוע והשימוע בקש לעבירה של פגיעה בפרטיות תחילה, אינה גבוהה.

משכך, ועל מנת שלא תישלל מהנאשם הזכות לשכנע את המאשימה מדוע לא היה מקום להגיש נגדו את כתב האישום בתיק זה בגין עבירת הפגיעה בפרטיות, גם כן, הנני מורה למאשימה לאפשר לנאשם קיום שימוע בדיעבד בקשר לעבירה זו בלבד, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.

לפניי בקשת הנאשם 3 לביטול כתב האישום בשל אי קיום שימוע.

כמתואר בפרק המבוא לכתב האישום, במרכז כתב האישום פרשה של מעשי סחיטה על ידי הנאשמים אשר נטען כי היו קשורים – בצורה כזו או אחרת – לבני מישפחת אגבאריה-חרירי ובכללם מאלק ונאסר, שלגביהם נטען כי הם בעלי מוניטין של אנשים אלימים שמטילים אימה, וכי די בהזכרת שמם כדי להטיל אימה.

לפי המתואר באישום, חלקו של נאשם 3 התבטא בכך שהוא נתבקש על ידי אחד ממבצעי עבירת הסחיטה להכין מיסמך התחייבות לתשלום הפרשים, במסגרתו פירט נאשם 3 את מחיר המגרשים לפי ערך של 2,500 ₪ לכל מטר קרקע וזאת בנכוי הוצאות המיכרז אותם שילמו בני מישפחת תלאוי לרמ"י. מיסמך זה הוצג בפני אחד המתלוננים.

על פי סעיף 60א(א) לחסד"פ "רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך". אין חולק כי בעיניינו של הנאשם 3 לא היתקיים הליך יידוע, והגשת כתב האישום הייתה לאחר שניתן אישור פרקליטת המחוז בהתאם לסיפא של סעיף 60א(א) לחסד"פ, אשר מקנה סמכות לא לקיים הליך יידוע (ובהעדר יידוע אין שימוע) אם "קיימה מניעה לכך". טענותיו של הנאשם 3 מכוונות איפוא כלפי החלטתה של פרקליטת המחוז לעשות שימוש בסמכותה ולא לקיים שימוע.

...

עיון בטענות הצדדים מוליך למסקנה כי בנסיבות המקרה לא נפל כל פגם בהחלטה שלא לקיים הליכי יידוע ושימוע.

ייתכן ובנסיבות אחרות, ניתן היה לשקול דרך חלופית, כגון הגשת כתב אישום נגד החשודים העצורים, עריכת שימוע לנאשם המשוחרר ובמידה ויוחלט על הגשת כתב אישום, יוגש בד בבד עם בקשה לאיחוד הדיון בהתאם לסעיף 90 לחסד"פ (כמו למשל ההילוך שהיה בת"פ 52826-03-22 מדינת ישראל נ' אבו שאח, החלטתי מיום 17.8.2022).

קצרו של דבר שאני דוחה את בקשת הנאשם 3 לבטל את כתב האישום.

בקשה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים, וזאת בשל אי קיום חובת יידוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ").

הוסף, כי בנסיבות בהן מיוחסת לנאשמת עבירה מסוג "פשע", חלה חובה על רשויות התביעה לזמן חשוד לשימוע, בטרם יוגש נגדו כתב אישום, ולא ניתן לרפא את הפגם, על ידי קיומו של שימוע בדיעבד, אלא על ידי ביטולו של כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 60 א' לחסד"פ. בטיעוניו הכתובים ציין ב"כ נאשם 2, כי בשל פנייה תמימה מצד בת אל לעזרת המישטרה לקבלת סיוע נוכח היתנהגות בעלה, הסלים הארוע לכדי ארוע אלים בין השוטרים לבני מישפחה רבים של בת אל המתגוררים בסמיכות אליה, ושהגיעו לסייע לה. צוין, כי מעבר לעובדה שמכתב היידוע שני לא נשלח לנאשם, ועל כך אין חולק, הרי שעיון במכתב היידוע הראשון מעלה כי הוא אינו נושא מדבקה של "דואר ישראל", נתון המעלה ספק בדבר שליחתו לכתובתו הרשומה של הנאשם.

בתגובתה ציינה המאשימה, כי מכתב יידוע ראשון נשלח לכלל הנאשמים, ואולם בשל טעות בתם לב סברה מתמחה שטיפלה בתיק באותה עת, כי המכתב הראשון שנשלח לנאשמים הנו מכתב יידוע שני בו מפורטות העבירות בהן הוחלט להעמיד לדין כל אחד מהנאשמים, בכפוף לשימוע, ועל כן לא נשלחה אליהם הודעה נוספת, ובחלוף 30 יום, ומשלא התקבלה כל בקשה או תגובה, הוגש כתב האישום ביום 6.3.2022.

...

להלן מקרים בהם מצא ביהמ"ש שיש לדחות את בקשת הביטול בגין אי קיום חובת שימוע: ע"פ 1053/13 חסן הייכל נ' מדינת ישראל (23.06.13) הואשם המערער בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובית המשפט קבע כי אי עריכת השימוע פגמה בהליך.

נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו, ובאותו המקרה מצא בית המשפט שהפגם אינו מצדיק את ביטול כתב האישום נגד הנאשם, מאחר ועריכת שימוע במקרה זה לא היה משנה את ההחלטה להגיש כתב אישום.

דבריה של הסנגורית בעניין זה הינם ברורים ועל כן אביאם בלשונה: "העמדה של הנאשמת היא כפירה, אבל לא הגענו לעמדה הזו". נוכח הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום.