בקשה לביטול כתב אישום בגין נסיבות מחמירות

בדיון שנקבע להקראה ביום 17.11.19 מסר ב"כ הנאשם, בשם הנאשם מס' 2, בקשה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) וסעיף 150 לחסד"פ. ב"כ המשיבה ביקשה להגיב על כך בכתב, והגישה תגובתה המפורטת.

מדובר לטעמו בעבירות שאינן חמורות דיין, ושלא מתקיימות בהן נסיבות מחמירות, ובפרט אלה הקבועות בהנחיה הנ"ל ובפסיקה כמו: שיטתיות, תיכנון ומטרה להפיק רווח כספי, והקף הפגיעה שנגרמה בגין העבירה.

כיום מעוגנת דוקטרינה זו בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי ניתן לבקש את ביטולו של כתב אישום כאשר "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". עם זאת, טענת "הגנה מן הצדק" תיתקבל אך לעיתים נדירות: "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהוה איפוא מהלך קצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להיתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807).

...

בסופו של דבר לא צלח מהלך זה. בטענות המקדמיות שהעלה הנאשם 2, טען כי לפי הנחיות היועמ"ש, הנחייה מס' 4.1202 מחודש יולי 2014 (להלן: "ההנחיה"), משך הטיפול בתביעה עד הגשת כתב אישום בעבירות כמו אלה שבכתב האישום (עבירות ,עוון) צריך להיות תוך 12 חודשים, כאשר ניתן להאריך את המועד ב-6 חודשים נוספים, באישור פרקליט מחוז וב-6 חודשים נוספים, באישור היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש"), בשים לב למורכבות החקירה ומכלול נסיבות העניין.

כיום מעוגנת דוקטרינה זו בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי ניתן לבקש את ביטולו של כתב אישום כאשר "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". עם זאת, טענת "הגנה מן הצדק" תתקבל אך לעיתים נדירות: "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך-כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 807).

לסיכום אומר כי אני מקבל את טענות ב"כ הנאשם, ביחס לנאשם מס' 2, וקובע כי כתב האישום שהוגש לאחר פרק הזמן הקבוע בהנחיות היועמ"ש (כפי נסחן בעת הגשת כתב האישום) מבלי שניתן לכך אישור כנדרש, פוגע בעקרונות של צדק והגינות משפטית ובנסיבות אלה יש לבטל את כתב האישום כאמור בס' 149(10) לחסד"פ. לנוכח הקביעה לפיה יש לבטל את האישום כנגד נאשם מס 2 ולנוכח מצבה של הנאשמת מס' 1, תודיע ב"כ המאשימה עד יום 25.8.22, האם יש מקום להמשך ההליכים כנגד הנאשמת מס' 1.

בין לבין, ב"כ הנאשם הגיש בקשה לביטול כתב אישום במסגרתה עתר להורות על ביטול כתב האישום על דרך מחיקת רכיב הנסיבות המחמירות מכתב האישום.

...

כבר בתחילת הדרך נדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו, דווקא לנוכח העמימות שברכיב היסוד העובדתי האמור, וקבע בעניין שטיינברג הנ"ל כך: "עכשיו שנכתב - אין אנו יכולים למחקו מן הספר, אך התוצאה היא - כך נראה לנו - כי התביעה הכללית חייבת לציין בגוף כתב-האישום, אילו הן נסיבות המעשה שהיא רואה אותן כ"מחמירות", כדי שהנאשם יוכל לעמוד על כך ולטעון נגד גירסתה של הקטיגוריה את אשר יבקש לטעון.

אולם, אין בכך כדי להוביל למסקנה שצירוף העבירות מקים נסיבה מחמירה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מרכיב הנסיבות המחמירות ומרשיע אותו בעבירות של שימוש במסמך מזויף וניסיון לקבלת דבר במרמה.

ההחלטות בתחילת ההליך המערער הגיש בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן : חסד"פ).

גם אם המתלונן לא ניכנע לדרישת המערער, הרי דרישה זו מהוה נסיבה מחמירה המטה את הכף לעבר הגשת כתב האישום.

ועוד, בהחלטה השנייה ביהמ"ש קמא הזכיר כי המשיבה הפניתה בתגובתה לשלושה מקרים נוספים בהם הוגשו כתבי אישום בגין העבירה בה עסקינן בלבד מאז התיקון מבלי שנמסרו פרטים כלשהם לעניין נסיבות ביצוע העבירה, נסיבות הנאשמים באותם הליכים וגם לא תוצאת הליכים אלה – פרטים שגם לא הוצגו במסגרת הליך זה. לגישת המערער הנתונים הסטטיסטיים, והכוונה לכמות הגדולה של תיקים העומדת על - 196 אשר ניסגרו מהטעם שנסיבות העניין לא מתאימות להעמדה לדין למרות קיומה של תשתית ראייתית להגשת כתב אישום, זאת בהשוואה לאלה שהוגשו בהם כתב אישום או גובשו לגביהם הסדרים מותנים, תומכת בעמדתו.

...

באשר לסעד אזכיר את ההלכה לפיה: ".. לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (עניין בורוביץ, עמ' 807).

השני, טעם נוסף המוביל לאותה המסקנה הוא השלב בו מוסמך תובע לערוך הסדר עם חשוד.

ניצן סילמן, שופט התוצאה מכל האמור לעיל, היא שהחלטנו פה אחד לקבל את הערעור כאמור בפסקה 33 לחו"ד השופט בולוס.

טענות הצדדים בתמצית: לטענת ב"כ המבקש, יש להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של פגם בכתב האישום שתיקונו שולל את הסמכות העניינית של בית משפט זה לידון בכתב האישום.

נוסף על כך, כפי שציינה המשיבה, גם לו הייתי מקבל את טענת המבקש שקיים פגם בכתב האישום ויש להאשים את המבקש בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הרי שהסעד במקרה זה היה העברת כתב האישום לבית המשפט המחוזי ולא ביטול כתב האישום.

...

עם זאת, אין בכך כדי להועיל למבקש ודין בקשתו לדחייה.

סופו של דבר, מכלל הנימוקים שפורטו, אני מורה על דחיית הבקשה.

הטענה המקדמית נדחית.

הבקשה בתמצית לפני בקשת ב"כ הנאשמות לביטול כתב האישום מחמת פגם או פסול בכתב האישום על פי סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "לחסד"פ") או לחילופין מכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק לפי סעיף 149 (10) לחסד"פ. כתב האישום ביום 03.11.2021 הוגש כנגד הנאשמות כתב אישום, האוחז בשלושה אישומים.

נוכח המתואר לעיל, מיוחסות לנאשמות עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב, לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל'ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), היתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין – ריבוי עבירות וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין – ריבוי עבירות.

שם, נקבע כי העובדה שאישור היועץ המשפטי לממשלה להעמיד את המבקש לדין בגין עבירות חוץ של אלימות פיזית ומילולית כנגד בת זוגו ניתן לאחר הגשת כתב האישום אינה מצדיקה, בנסיבות אותו מקרה, ביטול כתב האישום או ביטול ההרשעה.

...

באיזון האינטרסים העומדים על כפות המאזניים, אני סבור שהקפדה עם המדינה על מלוי חובותיה, נהליה והנחיותיה יש בה כדי לחזק את שלטון החוק והשוויון בפני החוק.

אמנם, בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, הפגם האמור בכתב האישום אינו מחייב את המסקנה כי כתב האישום בטל מעיקרו.

נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבל את בקשת הנאשמות ומורה על ביטול כתב האישום לפי סעיף 150 לחסד"פ. המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.