בקשה לביטול ועיכוב ביצוע פסק דין בהעדרו בעבירת הפרת חובת בידוד

בפניי בקשת המבקש להורות על ביטול ועיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעיניינו ביום 1.2.23 בהיעדרו.

רקע המבקש הורשע בעבירה של הפרת חובת בידוד – עבירה לפי סעיף 2(ד) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 בצרוף סעיפים 20ג(1) ו-20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, 1940 לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

כך למשל בע"פ 6859/07 אלפונסו נ' מדינת ישראל (נבו, 18.9.2007) טען המערער כי לא קיבל את הזימון למשפט בשל שבושם בחלוקת הדואר במקום מגוריו, אך טענתו נדחתה לאחר שהוכח כי "המערער קיבל זימון לדיון ופסק הדין נשלח לו בדואר רשום, דבר המאפשר לראות בכך המצאה כדין...". בנסיבות אלה אין מקום לקבל את טענות המבקש, אשר אינן בבחינת עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, כדרישת התנאי הקבוע בסעיף 130(ח) לחסד"פ. באשר לתנאי השני לפיו ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עוות דין, מצאתי שאף הוא אינו מיתקיים בעניינינו לאחר שהמבקש לא נימק את טענה זו ולא הוכיח מדוע ייגרם לו עוות דין, אלא הסתפק באמירה כללית לפיה הוא כופר במיוחס לו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (נבו, 6.9.2017)), ברם אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 2521/12 נג'אר נ' מדינת ישראל (נבו, 28.3.2012)).

...

במסגרת הטענה לעיוות דין הוסיף המבקש כי קיימים כשלים רבים בחומר הראיות שבתיק, אך גם טענה זו אין בידי לקבל, משנקבע כי "יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק דין בעילה של חשש לעיוות דין... טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו" (עניין סאלם).

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבעתי כי הזמנה למשפט נשלחה למבקש כדין וכי חזקת המסירה לא נסתרה ומשכך חלות הוראות סעיף 240(א)(2) לחסד"פ, ולאחר שקבעתי כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 130(ח) לחסד"פ, מצאתי כי דין הבקשה על כל חלקיה – להידחות, וכך אני מורה.

בפניי בקשת המבקש להורות על ביטול ועיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעיניינו ביום 1.2.23 בהיעדרו.

רקע המבקש הורשע בעבירה של הפרת חובת בידוד – עבירה לפי סעיף 2(ד) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 בצרוף סעיפים 20ג(1) ו-20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, 1940 לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

בנסיבות אלה אין מקום לקבל את טענת המבקש אשר אינה עולה כדי עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, כדרישת התנאי הקבוע בסעיף 130(ח) לחסד"פ. באשר לתנאי השני לפיו ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עוות דין, מצאתי שאף הוא אינו מיתקיים בעניינינו לאחר שהמבקש לא נימק את טענה זו ולא הוכיח מדוע ייגרם לו עוות דין, אלא הסתפק באמירה כללית לפיה הוא כופר במיוחס לו (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (נבו, 6.9.2017)), ברם אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 2521/12 נג'אר נ' מדינת ישראל (נבו, 28.3.2012)).

...

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבעתי כי הוראות סעיף 240(א)(2) לחסד"פ חלות בענייננו, ולאחר שקבעתי כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 130(ח) לחסד"פ, מצאתי כי דין הבקשה, על כל חלקיה – להידחות, וכך אני מורה.

רקע המבקש הורשע בעבירה של הפרת חובת בידוד – עבירה לפי סעיף 2(ד)(2) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 בצרוף סעיפים 20ג(1) ו-20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, 1940 לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

ביום 14.3.23 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בנסיבות אלה אין מקום לקבל את טענת המבקש אשר אינה עולה כדי עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, כדרישת התנאי הראשון הקבוע בסעיף 130(ח) לחסד"פ. באשר לתנאי השני לפיו ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עוות דין, מצאתי שאף הוא אינו מיתקיים בעניינינו לאחר שהמבקש לא נימק טענה זו ולא הוכיח מדוע ייגרם לו עוות דין, אלא הסתפק באמירה כללית לפיה הוא כופר במיוחס לו ויש בפיו טענות הגנה טובות הראויות להשמע (רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (נבו, 6.9.2017)), ברם, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 2521/12 נג'אר נ' מדינת ישראל (נבו, 28.3.2012)).

לא מצאתי לקבל את טענת המבקש לפיה באם פסק הדין לא יבוטל ייגרם לו עוות דין, נוכח הדברים שנאמרו בעיניין סאלם: "יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק דין בעילה של חשש לעיוות דין... טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו". לגופו של עניין טען המבקש כטענת הגנה, שלא ידע כי עליו או על בנו לשהות בבידודוזאת בנגוד לנתונים שצוינו בתעודת עובד ציבור (נספח ו' לתגובת המשיבה) ממנה עולה, כי עידכון על חובת בידוד לבנו הקטין של המבקש נימסרה ביום 19.1.22.

...

ראשית אבחן את טענת המשיבה לפיה יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת הגשתה באיחור.

הבקשה הוגשה ביום 14.3.23, קרי בחלוף למעלה מ-30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, ומכאן שהוגשה באיחור ולא בהתאם למועדים הקבועים בחוק, ומן הטעם הזה דינה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, לאחר שהבקשה הוגשה בחלוף 30 ימים ממועד בו הומצא פסק הדין למבקש, ולאחר שקבעתי, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי הוראות סעיף 240(א)(2) לחסד"פ חלות בענייננו וכי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 130(ח) לחסד"פ, מצאתי כי דין הבקשה, על כל חלקיה – להידחות, וכך אני מורה.

בפניי בקשת המבקש להורות על ביטול ועיכוב ביצוע פסק הדין בעיניינו שניתן ביום 1.2.23 בהיעדרו.

רקע המבקש הורשע בעבירה של הפרת חובת בידוד – עבירה לפי סעיף 2(ד)(2) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 בצרוף סעיפים 20ג(1) ו-20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, 1940 לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

שנית, המבקש לא כפר באשמתו, לא העלה טענות כלשהן ולא צרף אסמכתות, שיש בהן כדי ליצור ספק בהרשעתו ואף לא הסביר מדוע הפר את הבידוד, כאשר "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתות להן ותצהיר מטעמו, התומך בבקשתו ככל שהדבר נידרש. לאחר שיעיין בית המשפט בבקשה הוא מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד" (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793) (להלן: עניין איטליא).

...

לאחר שבחנתי את טענת המבקש ואת המסמכים שצרף מצאתי כי דין טענה זו להידחות.

שנית, לאחר שעיינתי היטב בצילום היומן שצורף לבקשה לגביו נטען כי הוא יומן העבודה של המבקש, אני סבורה כי אין בו כדי לסתור את חזקת המסירה הקיימת בתיק והוא אינו מהווה הוכחה לטענת המבקש, לפיה במועד ביצוע המסירה לא היה בביתו.

נוכח כל האמור לעיל, לאחר שהבקשה הוגשה בחלוף 30 ימים ממועד בו הומצא פסק הדין למבקש, ולאחר שקבעתי, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי הוראות סעיף 240(א)(2) לחסד"פ חלות בענייננו וכי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 130(ח) לחסד"פ, מצאתי כי דין הבקשה, על כל חלקיה – להידחות, וכך אני מורה.

בפניי בקשת המבקש להורות על ביטול ועיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעיניינו ביום 18.12.23 בהיעדרו.

רקע המבקש הורשע בעבירה של הפרת חובת בידוד – עבירה לפי סעיף 2(ד) לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 בצרוף סעיפים 20ג(1) ו-20ד(ב)(1) לפקודת בריאות העם, 1940 לצוו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

לכך יש להוסיף, כי המבקש לא צרף לבקשתו אסמכתות שיש בהן כדי ליצור ספק בהרשעתו ואף לא הסביר מדוע הפר את הבידוד, כאשר "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתות להן ותצהיר מטעמו, התומך בבקשתו ככל שהדבר נידרש. לאחר שיעיין בית המשפט בבקשה הוא מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד" (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793) (להלן: עניין איטליא).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה ובנפסחים המצורפים לה, לא מצאתי לקבל את הטענה, זאת מאחר והיא אינה מתיישבת עם תע"צ משרד הבריאות (נספח ב' לתגובת המשיבה), לפיה מועד סיום הבידוד היה ביום 30.12.2021 בשעה 20:26, והיא אף אינה מתיישבת עם דו"ח תובנות מצלמת הגוף של השוטר שרשם את הדו"ח למבקש (נספח ד' לתגובת המשיבה), ממנו עולה כי המבקש שוחח עם נציג משרד הבריאות בנוכחות השוטר והוסבר לו כי באותו הזמן עדיין היה חב בבידוד, כפי שאף הוסבר לו על ידי הנציגה הקודמת איתה שוחח.

באשר לבקשת המבקש ליתן לו הזדמנות נוספת להופיע בפני בית המשפט, מצאתי להבהיר, כי "משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות שיהיה לו יומו בבית המשפט" (ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279).

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבעתי כי הוראות סעיף 240(א)(2) לחסד"פ חלות בענייננו, ולאחר שקבעתי כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 130(ח) לחסד"פ, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.