להשלמת התמונה יובהר כי במסגרת ההליך העקרי שהוגש על ידי המבקשים, הם עתרו למתן סעד בדבר אכיפת ההסכם, לקבוע כי אין לקבוץ זכות קדימה ביחס לדירה ולחייבו לאפשר למבקשים להמשיך בהליך הקבלה ליישוב ללא משוא פנים ובתום לב. כן עתרו המבקשים בהליך העקרי לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם בהתאם להסכם בסך של 115,000 ₪.
מכל מקום, המשיבים תיקנו את ההפרה הנטענת של נוהל העברת הזכויות, אין קשר סיבתי בין אי-מתן הודעה לקבוץ על ידי המשיבים בדבר ניהול משא ומתן למכירת הדירה למבקשים לבין קיום התנאי המתלה וכי המבקשים עצמם טענו לסיכול ההסכם על ידי הקבוץ, והרי בהתאם לסעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרה חוזה), תשל"א-1970, הם אינם זכאים לסעד של אכיפה, מה גם וההסכם בטל ואכיפתו אינה צודקת בנסיבות העניין.
בנידון נקבע בהואיל הרביעי להסכם כדלקמן: "והואיל והקונה עבר ועדת קבלה והוא מתגורר בקבוץ והוא מכיר את כל החלטות הקבוץ, לרבות בנושא שיוך דירות/מגרשים לחברים ומכירת זכויות בדירות/מגרשים לאחרים ואת זכות הקדימה של הקבוץ בעיניין זה" (יובהר כי אין חולק כי הרישא במצוטט לעילאינו משקף את המציאות וככל הנראה מדובר בשריד של טיוטת ההסכם בין תומר למשיבים).
...
בנדון נפסק ב-ע"א 3820/22 שמואל ואח' נ' Don Stener ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:
"אשר למאזן הנוחות, הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו..." (שם, פסקה 14 לפסק הדין).
יוצא אפוא כי אין לומר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, ודומה כי ההפך הוא הנכון.
לסיכום כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה וכתוצאה מתחייבת הצו הארעי שניתן ביום 02.11.2022, מבוטל בזאת.