בקשה לביטול הרשעה בעבירות תכנון ובנייה

בא כוח הנאשמים טען, בעקרי הדברים, הנאשם לא נחקר כלל לגבי קיומו של היתר למבנה; הרשעתם של הנאשמים בעבירה של שימוש במבנה ללא היתר בניה כדין, הנה בבחינת זוטי דברים; הנאשמים רכשו את המבנה מחברת "אשיל" בתום לב, ובידיעה כי המבנה קיבל את האישור וההיתרים; הערייה נתנה אישורים להעברת הזכויות על שם הרוכשים; מקרה דומה ארע לגבי מבנה סמוך למבנה הנידון ושם לא הוגש כתב אישום; יש מקום לביטול ההרשעה בשים לב לנסיבות העניין; המאשימה לא הוכיחה בראיות של ממש שנבנתה קומה שנייה ללא היתר; יש לזכור כי מדובר במבנה שניבנה בשנות השבעים לפני קרוב לחמישים שנה ותיק הבנייה בערייה לא מכיל את כל המסמכים; הנאשם, בגיל 44 שנים, הגיע מרקע קשה בצעירותו ושיקם את חייו, נישא, הקים מישפחה והוא אב לארבעה ילדים, סיים את לימודי המשפטים, והחל היתמחות בעריכת דין; בתו"ב 63697-11-14 בית המשפט קבע בנסיבות דומות ובעבירה דומה של שימוש ללא היתר, שאותה ביצע סטודנט למשפטים, ושם בוטלה הרשעתו בשים לב לטיב העבירה ומכיוון שהרשעה יכולה לפגוע משמעותית בשיקומו של הנאשם; הנאשם מסייע לנזקקים בעיר; הותרת ההרשעה על כנה בשים לב שהמדובר בזוטי דברים תיפגע בעתידו של הנאשם; הבקשה לביטול הרשעה הנו בעיניין הנאשם בלבד.

בעיניין שנידון ב-רע"פ (עליון) 8701/08 מלכה וונש ואח' נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה לודים (3.6.2009), המבקשים 1 ו-2 הורשעו בבית המשפט קמא בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר בקרקע חקלאית (שבה הם בעל זכויות), וכן בעבירה של אי קיום צו שפוטי לאחר שלא מילאו גזר דין ולא הרסו מבנים בשטח 2,730 מ"ר והשמוש במבנים בשטח 1,767 מ"ר לא הופסק.

...

לגבי ההתחייבות סבורני שיש להעמידה על כפל סכום הקנס לגבי כל אחד מהנאשמים לצורך הרתעה ובשים לב לכך שלא נטען שהנאשמים נקטו בפעולות לצורך הכשרת הבנייה החריגה.

באת כוח המאשימה הוסיפה וטענה למתן צו איסור שימוש דחוי למשך 24 חודשים כנגד הצגת אישור של קונסטרוקטור לגבי חוזק המבנה וראיתי לנכון להיעתר לכך, בשים לב לנסיבות המקרה.

התוצאה מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים- הנאשם 1 יישא בקנס בסך של 25,000 ₪.

אשר להמלצת שירות המבחן לביטול הרשעת הנאשמים, טענה ב"כ המאשימה, כי ככלל משמעותו של הגשת תסקיר בעבירות תיכנון ובניה הנה נמוכה יותר, שכן לרוב מדובר באנשים נורמאטיביים, כמו גם הנאשמים שבנידון.

בע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל (21.8.97), (להלן: "הילכת כתב") נקבעו שני הפרמטרים העקריים שייבחנו לצורך קבלת ההחלטה שלא להרשיע נאשם בעבירות שנקבע, כי ביצע: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...". בע"פ 5985/13 אבן נגד מדינת ישראל (2.4.14) נקבעו מבחני משנה נוספים לבחינת שאלת סיום ההליך ללא הרשעה ואלה מתייחסים לנסיבות אינדבידואליות של הנאשם אותם יש לשקול: "עברו הפלילי והסבירות כי ישוב ויעבור עבירות; האם העבירה מלמדת על דפוס היתנהגות כרוני של הנאשם או שמדובר בהתנהגות מקרית ויחידה; נסיבות ביצוע העבירה; מעמדו ותפקידו של הנאשם, והקשר בין העבירה לבין אלה; השפעת ההרשעה על עסוקו המקצועי; יחסו של הנאשם כלפי העבירה, קרי, האם לקח אחריות והתחרט על ביצועה; משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; גילו, מצבו האישי והבריאותי ועוד. מאידך גיסא, ניצבים שיקולים שבאנטרס הציבור, כגון: טיב העבירה וחומרתה; מידת פגיעתה באחרים; הרציונל שבבסיס הכלל המחייב הרשעה; המסר החברתי ועוד.... הנטל הוא על הנאשם המבקש להמנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעיניינו מדרך הכלל, וכי שקולי השקום האינדיבידואליים גוברים במידה רבה על שקולי האנטרס הצבורי". ברע"פ 5100/14 מסארוה נ' מדינת ישראל (28.7.2014) חזר בית המשפט העליון על הכלל שנקבע בהילכת כתב וקבע, כי "תוצאה של המנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו על מנת להמנע מהרשעה; ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים". בעפ"א (חיפה) 57330-01-18 ועדה מקומית לתיכנון חדרה נ' קורן ((29.3.18), סעיף 27) נקבע, כך: "בתי המשפט אף נדרשו ספציפית לשאלת הרשעת נאשמים שביצעו עבירות בנגוד לחוק התיכנון והבנייה... בתי המשפט הבהירו כי אין להקל ראש בעבירות בנגוד לחוק התיכנון והבנייה המהוות עבירות חמורות שהפכו לתופעה רחבת הקף הפוגעת בשלטון החוק ודורשת את התייחסותה המחמירה של מערכת השפיטה. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי "..

...

בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובנסיבות המעשה אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם ברכיב הקנס הוא בין 7,000 ₪ ל- 30,000 ₪ לצד רכיבי ענישה נלווים.

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש למקם את עונשם של הנאשם בחלק התחתון של מתחם הקנס ההולם לצד התחייבות צופה פני עתיד.

משדחיתי העתירה לביטול הרשעת הנאשם לא מצאתי להטיל עליו של"צ. נוכח כל האמור לעיל אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: קנס בסך 7,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.

דיון והכרעה בקשה לביטול הרשעת הנאשמים כמפורט לעיל, ב"כ הנאשמים עתרה לבטל את הרשעתם משום שלטענתה הבניה ניבנתה לפני עשרות שנים כאשר המאשימה הייתה מודעת לשימושים שנעשים במקום.

בעפ"א (חיפה) 57330-01-18 ועדה מקומית לתיכנון חדרה נ' קורן ((29.3.18), סעיף 27) נקבע, כך: "בתי המשפט אף נדרשו ספציפית לשאלת הרשעת נאשמים שביצעו עבירות בנגוד לחוק התיכנון והבנייה... בתי המשפט הבהירו כי אין להקל ראש בעבירות בנגוד לחוק התיכנון והבנייה המהוות עבירות חמורות שהפכו לתופעה רחבת הקף הפוגעת בשלטון החוק ודורשת את התייחסותה המחמירה של מערכת השפיטה. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי "..

...

העתירה להימנע מצו הריסה הנאשמים עתרו להימנע ממתן צו הריסה בתיק זה ולחלופין ליתן צו הפסקת שימוש שיכנס לתוקפו בעוד חמש שנים ודין עתירתם להידחות.

באותו הליך הוגשה בקשה למתן צו הריסה ללא הליך פלילי, כאשר בית המשפט מצא לנכון לדחות את הבקשה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל , אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: קנס בסך 150,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו.

" ברע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,29.11.10, להלן: עניין חלאילה), בית המשפט העליון היתייחס לנוהג הפסול של בניה לפני קבלת היתר והכשרת הבניה בדיעבד וקבע: " עבירות תיכנון ובניה הן תופעה רחבת הקף והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה, אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טפול מתמיד, יעיל וללא פשרות. פתיחת הליכים להסדרתה בדיעבד של בניה בלתי חוקית, לאחר התחלת עבודות הבניה, אין בה כדי להכשיר במישור העונשי את העבירות....". נוכח הקפן של עבירות הבניה והצורך בהרתעה כאמור, נקבע בפסיקה כי ניתן להורות על ביטול הרשעה רק במקרים חריגים, זאת הגם שמדובר בעבירות עוון, כשברוב המקרים הנאשמים הם אנשים נורמאטיביים, נעדרי עבר פלילי.

מדיניות הענישה הנוהגת - בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות התיכנון והבניה בהקף כזה, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על הנאשמים עונשים כמפורט להלן: ברע"פ 5305/20 נחום נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב יפו (נבו, 11.8.20) – נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על הכרעת דין וגזר דין בגין שימוש שנעשה בדירת מגורים בשטח של כ – 80 מ"ר, שנבנתה על גג ביניין מגורים בתל אביב בנגוד להיתר בניה, שהתיר לבנות על הגג חדר בשטח של כ – 9.3 מ"ר שישמש לכביסה בלבד.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם 1 ישלם קנס בסך 30,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-30 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.3.23 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

אני מורה להפסיק את השימוש במבנים עד להתאמה להיתר שניתן (להלן: צו הפסקת שימוש).

אני מורה לנאשם להרוס את המדרגות החיצוניות להן לא ניתן היתר בניה (להלן: צו הריסה).

האם להורות על ביטול הרשעת עורך דין שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשימוש אסור וללא היתר בחלק מהדירה שבבעלותו כמשרד (בחלק משעות היום), הפסיק שימוש זה לאחר שניתנה הכרעת הדין ובעקבותיה הבין הפסול שבמעשיו והביע חרטה עליהם, כאשר עובר להגשת כתב האישום סירב להסדר מותנה? כתב האישום והכרעת הדין בהכרעת הדין מיום 24.10.22 הורשע הנאשם בעבירות שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר ובסטייה מתכנית, בהתאם לסעיף 204(א) ל-חוק התיכנון והבניה, התשכ״ה-1965 (להלן: חוק התו״ב) (כנוסחו עד 24.10.17) ו-שימוש אסור במקרקעין, בהתאם לסעיף 243(ה) ל-חוק התו״ב (כנוסחו מיום 25.10.17).

במהלך הטיעונים לעונש הופניתי אל מספר פסקי-דין של בתי המשפט השונים, אך כל מקרה לנסיבותיו ויש לאבחן את המקרים השונים למקרנו, אם כי יש פסיקה ממנה ניתן לגזור אמת-מידה עונשית הולמת למקרה שלפניי – רע"פ 202/21 לביא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה באר שבע (2.3.21) – נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שבגין הרשעתו בבניה ללא היתר, בכך שסגר חניה בקונסטרוקציית מתכת בגודל של כ-20 מ"ר, נדון ל-1,000 ₪ קנס, 5,000 ₪ התחייבות ו-צו הריסה למבנה.

...

סוג העבירה, בנסיבות המקרה המסוים שלפני ושיקולי ענישה אחרים מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מדובר בעבירות שאין להקל ראש בחומרתן, ורק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה בעבירות לפי חוק התו"ב [ראו והשוו סעיף 34 לפסק דינו של כב' הש' אינפלד ב-עפמ"ק (מחוזי-ב"ש) 51267-12-18 אלשיך נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה "נגב מזרחי (30.4.19) (להלן: ענין אלשיך)]. עבירות אלו פוגעות, מעצם טיבן וטבען, בשלטון החוק, תורמות לכאוס תכנוני בנוגע למשאב הקרקע המוגבל ועלולות לסכל גיבוש מדיניות תכנונית נטולת אילוצים. משכך, נקבע בפסיקה כי יש להילחם בנגע עבירות הבניה באמצעות ענישה מחמירה ומרתיעה. כטענת ב"כ המאשימה, עבירות על חוק התו"ב הפכו לתופעה רחבת היקף וכי על בתי המשפט להעביר מסר, שמדובר בעבירות אשר אין להקל ראש בחומרתן [עפ"א (מחוזי-מרכז) 6676-08-07 לשם ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון יהוד (17.6.08), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. הגם שברוב המקרים הנאשמים בעבירות אלו, שהן מסוג עוון, הם אנשים נורמטיביים, נעדרי עבר פלילי – רק במקרים חריגים, ניתן להורות על ביטול הרשעה [ראו והשוו עפ"ג (מחוזי-חי') 16971-09-20  מדינת ישראל נ' איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ ואח' (31.12.20) (להלן: ענין איכות ירוקה)].

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם הקנס ההולם הוא 25,000 ₪–75,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצוים מתאימים.

מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום או הגנה על הציבור, בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין, מצאתי למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.

לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על הנאשם לרצות 10 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן. אני מורה לנאשם להפסיק את השימוש בדירה כמשרד עו"ד (להלן: צו הפסקת השימוש).