לטענת הדר, הוא שילם עד כה עבור הדירה שרכש סך של 730 אלף ₪ והעתרות לבקשה עלולה להוביל לכך שלא יזכה לקבל את הדירה שרכש, ואף אם יזכה להשבת כספו, הרי שזה לא יישא תשואה ראויה אותה עשוי היה להרויח לו היה משקיע את כספו באפיק אחר.
מהו הדין איפוא במקרה בו הנושה, בעל הערת האזהרה, מסרב למחיקת ההערה הרשומה לטובתו? במילים אחרות, האם רשאי המנהל המיוחד, במסגרת הבקשה לביטול על הסכמי המכר כנכס מכביד, לעתור למחיקת הערות האזהרה אגב ביטול התחייבות החברה לבניית הדירות עבור הרוכשים שלטובתם נרשמו ההערות?
שאלה זו נדונה בעיניין שגיב.
אדרבה, ישיבו נא המבקרים: וכי מה היה אפשר לעשות עם נכס שלא ניתן להשלימו מבחינה מעשית, לו היה בית המשפט מצוה, בשל רישומה של הערת אזהרה על אחת הדירות (או על רבות מהן), לקיים את החיוב למסור את הדירה לידי הקונים? אם לא ניתן להשלים את הבנייה – דבר לא יעזור! הנכס היה נותר בשיממונו, מוקפא ובלתי מנוצל מבחינה כלכלית לכל שימוש שהוא, והקונים לא היו מקבלים דירה, חרף ציווי ה"עשה" של בית המשפט.
לדאבוני, אין בידי להסכים לבקשה זו.
כאמור, סעיף 365 לפקודת החברות, העוסק בזכותו של בעל-דין הנפגע מהויתור על הנכס המכביד לפצוי בגין נזקיו, מורה כי: "...יראו אותו כנושה של החברה כדי סכום הפגיעה ולפי זה יהיה לו חוב בר-תביעה בפרוק".
כאמור לעיל, בהילכת שגיב פסק בית-המשפט העליון כי יש להשיב למערערים (רוכשי הדירה) את כספם תוך הצמדת הכספים למדד יוקר המחייה.
...
אציין רק לעניין מידת הפגיעה הצפויה, כי מקובלת עלי עמדת המנהל המיוחד לפיה הרוכשים הם שבחרו להתקשר עם החברה שהתחייבה לבנות את יחידות הדיור בהיעדר ליווי בנקאי.
סוף דבר
מכלל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה באופן שניתנים הצווים הבאים:
ניתן בזאת היתר למנהל המיוחד לוותר על הסכמי המכר שנחתמו בין החברה לבין הרוכשים כנכסים מכבידים בהתאם להוראת סעיף 361 לפקודת החברות.
כפועל יוצא מכך, אני מורה על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת הרוכשים על היחידות.
