בפועל המבקש שילם את כל יתרת התשלום למוכרי הדירה וכל החיובים בגין הדירה (מיסים וכדומה), וכן שילם את כל התשלומים לבנק למשכנתאות (קיימת יתרת חוב של 370,000 ש"ח אותה יש לשלם בעשר השנים הבאות לבנק למשכנתאות), ובפועל שילם ומשלם הוא לבדו את כל החיובים, והכל בהתאם להסכם הגירושין.
כאמור בית הדין שואל שאלה שנותרה ללא מענה: היכן הייתה המשיבה במשך עשרים שנה? מדוע במשך עשרים שנה, בכל ההתכתבויות, המשיבה לא מעלה טענה זו שדין ההסכם להיות בטל ומבוטל עקב אי כשירותה בזמן החתימה.
לא רק שאין כאן טענה לבטלות ההסכם מכוח אי כשירות, אלא אדרבא – יש דרישה מצד האשה לקיום ההסכם ולהעברת חלק המשיבה למבקש!!! כיצד ניתן כיום לידרוש דרישה הפוכה – לבטל את ההסכם?
הרי לנו הוכחה חיובית והודאת בעל דין שההסכם שריר וקיים, וכי המשיבה הייתה כשירה בזמן חתימת ההסכם, כאשר הטענה לאי כשירות נולדה לה פיתאום, עשרים שנה לאחר חתימת ההסכם ואישורו בבית הדין.
...
טענה מעין זו לוקה בחוסר תום לב יסודי!
בקשת בא כוח המשיבה להוכיח את טענתו בדבר אי כשירותה של המשיבה בשעת חתימת ההסכם לפני עשרים שנה שנה – נדחית אף היא מהטעמים הנ"ל.
ראשית, בא כוח המשיבה שטען על אי כשירותה ובעיות נפשיות, לא טרח אפילו לפרט בתשובתו מה הם הבעיות הנפשיות.
על כן הבקשה לביטול ההסכם בטענת אי כשירות המשיבה, נדחית על הסף!
טענת בא כוח המשיבה, שהעובדה שהמבקש לא העביר את הדירה על שמו, מהוה סיבה לבטול ההסכם, אף טענה זו דינה להידחות.
וכאמור, אין כל מקום לטענות המשיבה לביטול ההסכם שנחתם ואושר על ידי בית הדין בתוקף של פסק דין לפני עשרים שנה, מהטעמים הנ"ל.
לאור כל האמור לעיל פוסק בית הדין כדלהלן:
חלקה של המשיבה – א', בדירה ברחוב [.