בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום בתובענה ייצוגית

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

הבקשה הנוכחית המבקשים ביססו את הבקשה הנוכחית למתן היתר המצאה על תקנה 500 (10) לתקנות הישנות, המאפשרת המצאה לנתבע זר כאשר: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה" המבקשים טענו שהמשיבות הנוספות הן בגדר "אדם אחר שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה", ועל כן, חלה תקנה 500 (10) לתקנות.

הרמה הנדרשת לבירור ביחס לעילת התביעה נמוכה, כאמור, ומסתכמת בכך שהתובענה אינה קנטרנית או "תובענת סרק". חקירה בנושא הנזק אינה מתיישבת עם קריטריון זה. זאת ועוד, גם שיקולים מהותיים בדבר זכות הגישה לערכאות, וגם שקולי יעילות דיונית, מכתיבים תוצאה זו. על חוסר התוחלת שבחקירה ביחס לחוות דעת המומחה, שהיא למעשה חלק מהמארג הראייתי בתיק זה, בשלב היתר ההמצאה, ניתן ללמוד גם מתוך העובדה, שעסקינן בהליך של תביעה ייצוגית, שבו שמורה למבקשים האפשרות לתקן את כתבי טענותיהם לרבות חוות הדעת, בשלב מאוחר יותר של ההליך, למשל: לאחר שלב הגילוי (אם יינתן).

...

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

בית המשפט העליון (כב' השופטת ע. ברון) דחה את הבקשה וקבע כך: "בדומה להחלטה שניתנה ברע"א 6646/19, אף בענייננו בקשת האישור טרם הוכרעה, ובקשת רשות הערעור מתמצה בהחלטת בית משפט המחוזי הנוגעת להמצאה מחוץ לתחום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של החוק (חוק התחרות הכלכלית – מ.ב.) במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשכך צירוף האסמכתאות איננו נדרש והבקשה נדחית" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) מאחר שמדובר בטיעונים דומים לטיעונים שהועלו בעניין לנואל ומירום, וכדי שלא להותיר איזו סוגיה מהסוגיות שהעלתה המשיבה ללא התייחסות, אחזור בקצרה על הדברים שקבעתי בעניין לנואל ומירום.

קביעה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין הצלחה), שקבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית".

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

תמצית הרקע העובדתי והחלטות בית המשפט המחוזי במוקד בקשות רשות העירעור ניצבת בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בחודש ינואר 2016 על ידי המשיבים 1 ו-2 בבקשות רשות העירעור, כנגד 5 חברות זרות ובהן המבקשת ב-רע"א 2296/19, חברת Tecumseh Products Company שמקום מושבה בארצות הברית; והמבקשת ב-רע"א 3263/21, חברת Danfoss A/S שמקום מושבה בדנמרק (להלן: בקשת האישור, מבקשי האישור, טקומסה ו-דנפוס, בהתאמה).

כן טענה דנפוס כי ההיתר שניתן לבצע לה המצאה מחוץ לתחום, נסמך על היותה חברת-אֵם של חברה אחרת שנזכרה במסמכים שצורפו לבקשת האישור, חברה גרמנית בשם Danfoss Flensubrg GmbH (להלן: דנפוס-הבת); והדגישה בבקשתה שהמצאה לחברת-אֵם לא יכולה להעשות על בסיס עילת תביעה נגד חברת-בת. עוד טענה בבקשת הביטול כי לא מתקיימים יסודות תקנה 500(10) לתקנות הישנות; ובפרט נטען שההסדר הדיוני אינו מהוה המצאה כדין בתחום המדינה, כדרישת התקנה.

...

בתגובה, חלק מהחברות הזרות עתרו לביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; ובסופו של דבר, ביום 18.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום ביחס לכל החברות הזרות.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשת האישור הומצאה למורשה מטעם פנסוניק בהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות והיא הוגשה בהתאם לדרישות הפורמליות ולכללים הפרוצדורליים הקיימים בדין.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור ב-רע"א 2296/19 נדחית.

זאת, במסגרת דיון בבקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

בתובענה התבקש בית המשפט הנכבד להורות, כי על המשיבות לפצות את חברי הקבוצה בסכום הנזק שגרמו לקבוצה, כמפורט בחוות דעתו של הכלכלן, מר חנן שרון, אשר צורפה לתובענה" לאחר מכן, המבקש סקר את הליכי ההמצאה מחוץ לתחום הקודמים שהיו בתיק זה, וכן את התקיימותם של התנאים להיתר המצאה לפי תקנה 500 (10) לתקנות: ראשית, היותן של המשיבות בעלות דין נכונות ודרושות בתובענה נגד המשיבות שבוצעה להן המצאה בארץ, וזאת כצדדים לקרטל; שנית, התובענה מעוררת שאלה ראויה לדיון: כאן המבקש הפנה לפרקי בקשת האישור, שתיארו כיצד המשיבות ייצרו מדחסים במישרין או באמצעות חברות אחרות, כיצד המשיבות, כחברות האם, נהנו מריווחי הקרטל, היו מעורבות בהליכים בעיניינו של הקרטל לאחר שנחשף ונושאי משרה מטעמן היו צד להסדרים הכובלים.

הרמה הנדרשת לבירור ביחס לעילת התביעה נמוכה, כאמור, ומסתכמת בכך שהתובענה אינה קנטרנית או "תובענת סרק". חקירה בנושא הנזק אינה מתיישבת עם קריטריון זה. זאת ועוד, גם שיקולים מהותיים בדבר זכות הגישה לערכאות, וגם שקולי יעילות דיונית, מכתיבים תוצאה זו. על חוסר התוחלת שבחקירה ביחס לחוות דעת המומחה, שהיא למעשה חלק מהמארג הראייתי בתיק זה, בשלב היתר ההמצאה, ניתן ללמוד גם מתוך העובדה, שעסקינן בהליך של תביעה ייצוגית, שבו שמורה למבקשים האפשרות לתקן את כתבי טענותיהם לרבות חוות הדעת, בשלב מאוחר יותר של ההליך, למשל: לאחר שלב הגילוי (אם יינתן).

...

לאור כל האמור, המבקש טען שקיימת "שאלה הראויה לדיון" כנדרש למתן היתר המצאה.

בסופו של דבר, קבעה כב' השופטת דותן כי הדיון בבקשת ההמצאה מחוץ לתחום נעשה על בסיס מכלול הנתונים שלפני בית המשפט, מבלי לקבוע מראש אלו ראיות על בעל דין זה או אחר להגיש.

יישום הלכות ברורות אלו לענייננו, מוביל למסקנה חד משמעית, כי בעת מתן הכרעה בסוגיית תקנה 500 (10) לתקנות, אין מקום לחקירת המומחה.

בנושא זה אני מפנה לפסק דינו של כב' השופט ע. גרוסקופף בעניין הצלחה (ת"צ (מחוזי מרכז) 10538-02-13 עמותת הצלחה – לקידום חברה הוגנת (ע"ר) נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח' (19.1.20)) שם, בתום ניתוח נושא הנזק, קבע בית המשפט כך: "מכל הטעמים הללו, סבורני כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה בשלב זה להוכיח כי יש אפשרות סבירה שייקבע בתום הדיון בתובענה כי הקרטל גרם לנזק לחברי הקבוצה. ויובהר, אין בקביעה זו כדי להכריע בשאלת הנזק – לא לעניין עצם קיומו ובוודאי שלא לעניין כימותו. עניינים אלה צריך שיבחנו לאחר שמכלול המידע הרלוונטי ייחשף לפני שני הצדדים, יוגשו חוות דעת מטעמם על בסיס מידע זה, וייתכן מאד שאף לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת הנזק" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) וראו גם: בר"ם 4303/12 ‏ ‏ תמר אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.12) – פסקאות 15 – 17 לפסק הדין.

בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.

כללי כדי לעמוד בתנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, על מבקש ההיתר לעמוד בנטל להוכיח את התנאים הבאים: האחד, שהתובענה עומדת בדרישות של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500; השני, למבקש עילת תביעה רצינית; השלישי, בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לידון בתובענה.

בהשאלה מתחום המתימטיקה, אנו בכפל שברים, וזוהי מידת ההוכחה שהמבקש נידרש לעמוד בה. המבקש בעניינינו נידרש להוכיח שטענותיו על כך שהוא עומד ברמה הלכאורית לאישור תובענה ייצוגית, אינן טענות סרק.

...

יישום קריטריונים אלו לענייננו מוביל למסקנה שיש לראות בפרסום באתר כ"מעשה או מחדל" שהתקיימו בישראל: ראשית, המשיבה היא המפרסמת, והטענות מופנות ביחס לעצם הפרסום, תוכנו וההתקשרות מול המשיבה עצמה.

  לסיכום סוגיה זו, אף כאן לא היה מקום לכך שהמשיבה "תהפוך את היוצרות" (ר' עניין אשבורן) ותקיים דיון בסוגיות הנכבדות הנוגעות לאישור התובענה כייצוגית – בשלב זה. פורום לא נאות שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות כוללת שלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות", מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים, והעיקרי שבהם: מהו הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה (עניין נירימליק, סע' 10 לפסק הדין).

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה – נדחית.

בעוד המבקשים הודיעו כי אינם עומדים על קיומו של דיון ומסכימים למתן החלטה על יסוד המסמכים שבתיק, המשיבים בקישו לקיים דיון בבקשות לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום ועמדו על קיום חקירותיהם של מר בן ציון ציטרין מטעם המבקשת 1 ומטעם המומחה שחוות דעתו צורפה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מר חנן שרון (להלן: "המומחה").

...

ביום 15.04.2018 הגישו המבקשים בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום במעמד צד אחד כנגד המשיבים 2, 3 ו-5, אליה נעתר כבוד הרשם נפתלי שילה ביום 16.04.2018.