מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים של לשכת עורכי הדין

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

רישום מקצועי: עבור בעל תואר במשפטים, רישיון ישראלי לעריכת דין וחברות בלישכת עורכי הדין.
בעקבות פסילתו של הנתבע 2, עתר ביום 26.3.17 לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים, במסגרת תיק פ"ה 55116-03-17, הליך אשר בסופו הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן: "מבלי להודות בטענה כלשהי מהטענות שהועלו ע"י מי מהצדדים, יועבר עניינו של המבקש להכרעתה של ועדת הבוחנים בעירית אום אל פחם, על מנת לבחון את התאמתו של המבקש לתפקיד מנהל יחידת הגביה והארנונה בעיריה, בהתאם למסמכים שהוגשו על ידו." בעקבות פסק הדין הנ"ל, היתכנסה ועדת הבחינה ביום 23.5.17 והחליטה לבחור בנתבע 2 כזוכה במשרה זו. בעקבות ועדת הבחינה והבחירה בנתבע 2 לאיוש משרת מנהל מחלקת הגביה, עתרו התובעים לבית דין זה בבקשה לסעדים זמניים, במסגרת התיק נשוא פסק דין זה. בתיק זה נוהלו מספר ישיבות, הן במסגרת ההליך הזמני והן במסגרת התביעה העיקרית, נשמעו עדויות מטעם הצדדים, כאשר מטעם התובעים העידו מר ג'אבר ג'בארין והתובע 2; מטעם העיריה העיד עו"ד מוחמד מחאג'נה מהמחלקה המשפטית; וכן העיד הנתבע 2.
הנתבע 2 מציין כי ראש העיר לשעבר פסל את מועמדותו במיכרז נשוא התביעה, וכי לאחר הפסילה, כאמור, הנתבע 2 פנה לבית הדין ובקש לבטל את הפסילה ולהעביר בחינת מועמדותו לועדת הבחינה, וזאת במסגרת תיק פ"ה 55116-03-17, ואשר במסגרתו ולאחר קיום דיון המליץ בית הדין להעביר את ההכרעה בעיניין התאמתו של הנתבע 2 לתפקיד, לועדת הבחינה, שהיא הגוף המוסמך להחליט בעיניין זה. פסק הדין שניתן בתיק זה מהוה מעשה בי-דין גם כלפי כל חברי המועצה, מאחר והם חלק בלתי נפרד מהעיריה, וגם כלפי העמותה.
...
מסקנה זו יש בה כדי לבטל את בחירתו לתפקיד.
תשומת הלב לעובדה, כי על אף הטענות שהעלו התובעים באשר לשיקולים הפוליטיים שהביאו לבחירתו של הנתבע 2 לתפקיד, לא טרחה העיריה לזמן למתן עדות את ראש העיריה דאז, או גורמים אחרים הבקיאים בעניינים אלה, דבר אשר מהווה חיזוק לטענת התובעים, אך לאור העובדה, כי הגענו למסקנה חד משמעית, על סמך הראיות שהובאו בפנינו, לרבות עדותו של הנתבע 2, כמו גם עדותו של העד מטעם העיריה, כי הנתבע 2 אינו עונה על תנאי הסף של המכרז באשר לניסיון המקצועי ו/או הניהולי, אין אנו נדרשים להכריע בעניין הטענה באשר למעורבות הפוליטית, ואנו מסתפקים באמור בסעיף זה, והיה מצופה מוועדת הבחינה להביא בחשבון במסגרת דיוניה, גם עניין מעורבותו הפוליטית של הנתבע 2.
בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגענו, החלטנו שלא למצות את הדין עם הנתבע 2 בכל הקשור לעניין ההוצאות, אך לאור העובדה כי התנהלותה הלא ראויה של העיריה גרמה בסופו של יום לבחירת אדם שאינו עונה על דרישות המכרז לתפקיד זה, וכי היה עליה לפעול כרשות ציבורית סבירה לצורך איוש משרה זו, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות בסך של 10,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לגופם של דברים, אמות-המידה להתערבות בהחלטה מקצועית של הועדה הבוחנת סוכמו בעע"מ 6674/17 אסד נ' לישכת עורכי הדין בישראל (3.12.2017).
ראו: שם, פס' 38, בה בית-המשפט העליון עומד על כך שלפי אמנת ניו-יורק הסמכות הייחודית לידון בבקשה לביטול פסק בוררות חוץ נתונה לבית המשפט של המדינה בה ניתן פסק הבוררות; ופס' 42 בה נקבע כי תקנה 500(8א) "מצמצמת עד מאד את האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק בוררות-חוץ...התקנה אינה מבחינה בין פסק בוררות-חוץ עליו חלה האמנה לבין פסק בוררות-חוץ עליו לא חלה האמנה". כך, בלא לקבוע כי אין אפשרות לבית-המשפט בישראל לידון בבקשה לפי תקנה 500(8א).
כמו כן, אחוז משיבים נכונה נמוך לגבי שאלה בבחינה, כשלעצמו, אינו בגדר עילה לפסילת שאלה בבחינה (ראו: עע"ם 3717/18 פרץ נ' הועדה הבוחנת של לישכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018), פס' 8).
...
מאחר שהתובענה של דוד נגד נוויל היא תובענה להכרזת פסק-חוץ כבטל, המסקנה היא כי הדין אינו מאפשר לבית-המשפט ליתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בנוגע לאותה תובענה.
העותרת טענה כי מסקנה זו נתמכת בספרי מלומדים (סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך א 390-391 (2013); טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 44, 155 (2000)).
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, העתירה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

סעיף 15 לתקנות קובע כי את מועדי בחינות ההסמכה תקבע לישכת עורכי הדין, ואילו סעיף 15א לתקנות מסמיך את שר המשפטים, בהתייעצות עם המועצה הארצית של לישכת עורכי הדין, לקבוע מועד נוסף לבחינת הסמיכה, מסיבות מיוחדות שירשום בהחלטתו.
הנבחנים הביעו מחאה הן על שינוי מתכונת הבחינה והן על אחוזי המעבר הנמוכים (לשיטתם) בשלושת המועדים הראשונים במתכונת החדשה, ואף התנהלו הליכים משפטיים שונים, בעיקר הליכים אשר העמידו לבקורת שיפוטית שאלות שנכללו בבחינות במתכונתן החדשה (ראו, למשל, עע"מ 3717/18 פרץ נ' הועדה הבוחנת של לישכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018); עע"מ 8281/18 לישכת עורכי הדין בישראל נ' פומס (11.12.2018)).
ביום 8.8.2018, לאחר שני מועדים ראשונים במתכונת החדשה, הודיעה שרת המשפטים (דאז) על מספר הקלות במתכונת הבחינה החדשה: תוספת זמן; ביטול "דרישת השליש" (דרישת מעבר שנקבעה בסעיף 18ג לתקנות ולפיה על הנבחן לקבל בכל אחד מחלקי הבחינה ציון העולה על שליש ממשקל הציון לאותו חלק); צימצום רשימת החיקוקים לבחינה; וחלוקת רשימת החיקוקים לחלק הדיוני ולחלק המהותי של הבחינה בנפרד (ראו תקנות לישכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובמקצועות מעשיים) (תיקון – תוצאות הבחינה), התשע"ט-2018)).
נטען כי קבוצת השויון הרלוואנטית היא כלל הנבחנים המבקשים לגשת לבחינות ההסמכה של לישכת עורכי הדין עד יום פירסום ההודעה על המבחן המיוחד הנוסף.
...
מהטעמים שיפורטו להלן, דינה של עתירה זו להידחות.
עמדה זו מקובלת עליי.
סיכומו של דבר, לא שוכנעתי כי עמדתו של שר המשפטים, אשר ראה לנכון להבחין לעניין הזכאות להיבחן במועד המיוחד הנוסף בין הנבחנים בשלושת המועדים הראשונים במתכונת החדשה לבין הנבחנים החל מבחינת יוני 2019, היא עמדה בלתי סבירה שמצדיקה התערבותנו.
סוף דבר: אמליץ לחבריי לדחות את העתירה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתום הדיון מיום 10.11.2022 נעשה ניסיון לצימצום המחלוקות בעיניין שאלה מס' 6 ושאלה מס' 19 ובהתאם לכך התבקשה הועדה הבוחנת בכתב לפי חוק לישכת עורכי הדין התשכ"א-1965 (להלן, לפי העניין – הועדה הבוחנת; חוק לישכת עורכי הדין) לבחון אם ניתן להכשיר תשובות נוספות לשאלות אלו (כפי שיפורט בהמשך הדברים), אך על-פי הודעתה מיום 14.11.2022, ההצעה נדחתה.
כאמור בעיניין זה, "ניתן בהחלט לכלול במענה לשאלות תשובות נכונות חלקית ותשובות נכונות באופן מלא ולצפות שהנבחן יזהה את האפשרות המליאה ביותר" (עת"מ (ירושלים) 1945/09 יהודה נ' הועדה הבוחנת של לישכת עורכי הדין בישראל (26.1.2010)‏‏, כבוד השופט מ' י' הכהן, פסקה 4).
"על בתי המשפט (בית משפט לעניינים מנהליים ובית משפט זה) למשוך ידיהם מעיסוק בתוכנן של שאלות ותשובות בבחינות, ולהמנע מלרדת לזירה זו, ויש לצמצם את הבקורת השיפוטית לטענות בדבר חריגה מסמכות או פגם משפטי אחר שנפל בהחלטות הועדה הבוחנת לפי כללי הבקורת הרגילים של המשפט המנהלי" (עע"מ 8281/18 לישכת עורכי הדין בישראל נ' פומס (11.12.2018)‏‏, כבוד השופט מ' מזוז, פסקה 5).
בנסיבות אלו קובע סעיף 91(א) כי לבקשת בעל מניה, רשאי בית המשפט להורות על ביטול החלטה שהתקבלה באסיפה אשר היתכנסה "בלא שהתקיימו התנאים הקבועים לכך לפי חוק זה". עם זאת, על-פי סעיף 91(ב) קובע, כי אם נפל פגם שעניינו "כנוס האסיפה או מוועדה" לא יוכל בעל מניה לידרוש את ביטול ההחלטה, אם נכח באסיפה חרף אותו פגם.
...
בהתאם לכך, תוצאת העתירות היא כלהלן: עת"מ 45297-09-22, שבמסגרתה נתקפה שאלה מס' 25, נדחית.
עת"מ 54756-09-22, שבמסגרתה נתקפה שאלה מס' 34 והתבקשה פסילת שאלה מס' 19, נדחית.
עת"מ 4619-10-22, שבמסגרתה נתקפו שאלות מס' 6, מס' 16, מס' 19 ומס' 34, נדחית בעניין שאלות מס' 6, 16 ו-34, אך מתקבלת בעניין שאלה מס' 19.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתום הדיון מיום 21.12.2023 נעשה ניסיון לצימצום המחלוקות בעיניין שאלה מס' 24 ושאלה מס' 33 בחלק הדיוני, ובהתאם לכך התבקשה הועדה הבוחנת בכתב לפי חוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1965 (להלן - "הועדה הבוחנת") לבחון אם ניתן לפסול שאלות אלו, אך על-פי הודעתה מיום 28.12.24, ההצעה נדחתה.
ראו: בג"ץ 6250/05 לוי נ' לישכת עורכי הדין (20.10.2005) בפיסקה ג(1) לפס"ד השופט רובינשטיין (להלן - "עניין לוי"); עע"מ 8281/18 לישכת עורכי הדין בישראל נ' פומס (11.12.2018)‏‏, פסקה 1 לפס"ד השופט עמית (להלן - "עניין פומס"); עע"מ 3717/18 פרץ נ' הועדה הבוחנת של לישכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018)‏‏, פסקה 1 לפס"ד השופט עמית (להלן - "עניין פרץ").
פעם אחר פעם הובהר, כי בית המשפט אינו ערכאת ערעור בעיניין בחינות לישכת עורכי הדין, אינו מחליף את שיקול דעת ועדת הבחינות המקצועית ובדרך כלל, אינו מיתערב בהחלטותיה בעיניין בחינות ההסמכה ושאלות הנשאלות במסגרתה.
העותרים מעלים תהיה, הכיצד זה ניתן לפצות אדם אחר שלא היה צד להליך בגין נזק שניגרם לו. אם לא די בכך שאין הטענה מלמדת על טעם כלשהוא המצדיק התערבותו של בית המשפט בהליך מנהלי בשקול דעת הועדה הבוחנת, הרי, שהטענה מיתעלמת מלשונו הפשוטה והברורה של סעיף 31(ג) סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 הקובע כהאי לישנא: " ... בית המשפט רשאי לתת כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא ענשו או חלק ממנו ושהרשעתו בוטלה כתוצאה מן המשפט החוזר, או לתת כל סעד אחר; מת הנדון - רשאי בית המשפט לתת צו כאמור לטובת אדם אחר". עסקינן איפוא בשאלה פשוטה, הנסמכת על הוראת חוק ברורה, ולא עלה בידי העותרים להצביע על אי בהירות כלשהיא, בין בשאלה ובין בתשובה.
...
סיכום מכל המקובץ עולה, כי הנני מורה על פסילת שאלות מס' 24 ו - 33 בחלק הדיוני.
העתירה בעניין נאור נדחית.
העתירה בעניין יונס נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו