בקשה לביטול החלטת דירקטוריון שלא לבחור במועמד לתפקיד יועץ משפטי

גם ביום 21.12.20 פנה התובע לעו"ד במברגר בשעת בוקר ותהה "מתי אזכה לקבל תשובה", ותשובת היועץ המשפטי של משרד הבינוי והשיכון הייתה "כמו שציינתי אני מחויב לפעול בתיאום עם גורמים נוספים ולכן המענה צפוי להתעכב". לשאלת התובע "בערך" השיב עו"ד במברגר "לא יכול להעריך כיוון שזה לא תלוי רק בי". ביום 21.12.20 פנה התובע, באמצעות ב"כ, לעו"ד במברגר "היועץ המשפטי לוועדת האיתור לבחירת מנכ"ל רמ"י". ב"כ התובע הודיע כי "ככל שלא יזכו פניותיו של מרשי, לרבות פנייתי זו, למענה עינייני עד למחר (ה-21.12.20202), ייאלץ מרשי לפנות לערכאות בדחיפות, בעתירה לביטול החלטת וועדת האיתור ולהוצאות צו לעיכוב כניסתו של המועמד הנבחר לתפקיד". ביום 20.12.20 פירסמו משרד האוצר ונציבות שירות המדינה מודעה לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, בה נדרשו המועמדים להגיש את בקשותיהם למועמדות בצרוף המסמכים הדרושים, עד ליום 3.1.21.

ההחלטה התקבלה על אף שמוסד אקדמי מוכר בישראל הכיר בתואר הראשון של התובע והעניק לתובע תואר שני כדין; במסגרת מועמדות התובע לתפקיד מנכ"ל עמידר ב-2003 פנה יועמ"ש עמידר למשרד החינוך, הגף לשקילת תארים ולמל"ג לקבלת עמדתם בשאלה אם התואר הראשון שהוצג הינו מוכר, ותשובתם הייתה כי "אינם נותנים אישור שקילות למוסדות בחו"ל ללימודים מרחוק וההחלטה האם להכיר בתואר ראשון לצורך לימודי תואר שני מסורה למוסד האקדמי בלבד וזוהי סמכותו הבלעדית". במקביל ניתנה חוות דעת של היועץ המשפטי לרשות החברות הממשלתיות, עו"ד זרביב, שמצאה כי התובע עומד בדרישות ההשכלה של תואר אקדמי, על סמך התעודה שהציג מחו"ל. לאחר שהמשנה ליועמ"ש לממשלה לא קיבלה את חוו"ד של עו"ד זרביב, התובע הגיש לדירקטוריון עמידר את אישור הקבלה לתואר שני בקריה האקדמית אונו, ובכך התקבלה עמדת התובע כי הוא עומד בתנאי הסף של התואר הראשון, ובחוות דעתה השניה של עו"ד זרביב לעמידר (מ2004) נרשם, כי אישור קבלת התובע לתואר שני בקריה האקדמית אונו מהוה עמידה בתנאי הסף לתואר ראשון.

חוסר ניקיון כפיו של התובע- התובע לא הציג בוועדת האיתור את הדיפלומה הזרה, הסתיר את עובדת פסילתו בהליך האיתור משנת 2011 בשל העדר תואר ראשון אקדמי ממוסד מוכר בארץ ובחו"ל, מילא באופן מטעה את טופס מועמדותו להליך האיתור, בחר שלא להציג לבית הדין את גיליון הציונים (אלא בדיעבד), הצהיר באופן כוזב בפני בית הדין כי התואר הראשון אינו מדרום דקוטה, עובדה שנתגלתה כלא נכונה לאחר שחשף את גיליון הציונים שהגיש לועדת האיתור לתפקיד מנכ"ל עמידר.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.

האם יש להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים מיום 30.8.2022 ששבה ובחרה בעו"ד בועז סטלקול, הנתבע 4, לתפקיד יועץ משפטי של עריית קריית מוצקין? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

לעניין הפרת חובת הגילוי: בנוגע לעבודת האח טען שאין ליועץ המשפטי נגיעה לתאגיד המים והוא מנוע מלכהן בהנהלת התאגיד כדירקטור ולכן אין חשש לניגוד עניינים; בנוגע לאחות הוא לא מצא ממשק בין עבודתה לתפקיד, היא התפטרה ואף ועדת השרות קבעה שהוסרה המניעה.

כמו כן, בפן של הנראות אין לבחור ביועץ משפטי שהחל דרכו באי חשיפת מלוא האמת ונראה כמי שנבחר לתפקיד בשל קשריו עם הבן של ראש העיר.

כמו כן, אם המינוי יבוטל יהיה על היועץ המשפטי הנוכחי להמשיך בתפקיד פרק זמן נוסף למרות שבקש לפרוש כבר לפני למעלה משנתיים והדבר לא משרת את אינטרס הציבור, את הערייה ותושביה.

במסגרת החלטתם לפטור את הזוכה ממחדלו לגילוי מלא נתנו חברי הרוב בועדה משקל גבוה לכך שהודה בפניהם ששגה ולהתרשמותם שפעל בתום לב. בכך חורגת החלטתם ממיתחם הסבירות, שכן אין רלוואנטיות לעובדה שהזוכה הכיר בשגיאתו או שפעל בתום לב. על מועמד במיכרז מוטלת חובת גילוי רחבה של כל נושא העשוי לעורר חשש לניגוד עניינים במילוי תפקידו, במיוחד שעה שמדובר בתפקיד של יועץ משפטי לעירייה שהוא הסמכות המשפטית הבכירה ברשות ואחד משומרי הסף שלה.

...

מצאנו כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי למנוע חשש לניגוד עניינים ולמנוע חשש מפני יכולתו של היועץ המשפטי של העירייה לפעול באופן עצמאי תוך שמירה על אמון הציבור בעירייה ובבעלי תפקידיה.

לטעמנו, אם תאושר בחירתו של הזוכה לתפקיד ייגרם לעירייה ולאמון הציבור נזק גדול הרבה יותר מהנזק שייגרם לזוכה מביטול בחירתו לתפקיד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

(1) בחירה בהליך פומבי, שוויוני ותחרותי, אשר פורסם באופן שנקבע בתקנות; (2) בעת הגשת המועמדות להעסקה המועמד הצהיר בדבר קרובי מישפחה המועסקים בחברה הממשלתית לפי טופס הקבוע בתוספת (להלן: ההצהרה); (3) מנכ"ל החברה הממשלתית והיועץ המשפטי אישרו את תקינות ההליך הפומבי והנימוקים לבחירה, ודיווח על כך נימסר לדירקטוריון החברה; (4)  לגבי חברה ממשלתית שלא מסרה מידע שלם על העסקת קרובי מישפחה בהתאם לדרישת התקנות, נידרש אישור ועדת הבקורת של הדירקטוריון לאמור בס"ק 3; (5) בחברה ממשלתית שבה שיעור קרובי המשפחה עולה על 5%, נידרש אישור ועדת הבקורת של הדירקטוריון כי למועמד שנבחר כישורים מיוחדים ביחס לשאר המועמדים; בחברה ממשלתית שבה שיעור קרובי המשפחה עולה על 10%, נידרש גם אישור הדירקטוריון כי למועמד שנבחר כישורים מיוחדים ביחס לשאר המועמדים".

עוד ציין בית הדין כי "המשיבה הוסיפה וטענה, כי בהנתן ששעור קרובי המשפחה המועסקים במשיבה אף עולה על הקבוע בתקנה 3 לתקנות, מועמד שהצהיר על קרבת מישפחה לעובד במשיבה חייב לעבור הליך אישור, בו קיימת מעורבות, בין היתר, של מנכ"ל המשיבה (וסמנכ"ל משאבי אנוש), היועץ המשפטי של המשיבה, ועדת הבקורת של הדירקטוריון ומליאת הדירקטוריון (תקנה 3(5) לתקנות)" (סעיף 36 להחלטה).

בית הדין קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לצד המבקשת, שכן: "71. אכן פיטורי המבקשת פגעו בה והותירו אותה ללא עבודה. יחד עם זאת וכפי שציינה המשיבה בסיכומיה, אין כל מניעה שהמבקשת תגיש מועמדות לכל תפקיד פנוי במשיבה ומועמדותה תבחן במסלול המיוחד למועמדים שיש להם קרוב מישפחה המועסק במשיבה. אל מול הפגיעה במבקשת יש לתת את הדעת להיותה של המשיבה חברה ממשלתית, אשר כפופה לנורמות מהמשפט הצבורי, וביניהן הגנה על טוהר המידות, אמון הציבור ומנהל תקין בחברות הממשלתיות.

(ג) בקשת רשות העירעור כנגד החלטתו של בית הדין האיזורי מופנית בקשת רשות העירעור שבפני, כשהמבקשת עותרת לביטול החלטת בית הדין קמא, השבת המבקשת לעבודה עד להחלטה אחרת בהליך העקרי ותשלום השכר שהיה משולם לה אילו היתה עובדת ממועד פיטוריה.

...

אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי שהמבקשת ביססה עילה להתערבות בהחלטת בית הדין האזורי.

לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לצד מתן צו המחייב המשך העסקה של עובדת על אף שלא נתקיימו לגביה דרישותיה של חקיקת המשנה.

ויודגש, המדובר בקביעה שהינה לכאורית בלבד על יסוד המארג הקונקרטי שהונח בפני בית הדין האזורי בשלב זה. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

מאז ועד היום, משך למעלה משנתיים וחצי, נותר כסאו של יו"ר הדירקטוריון לא מאויש, להוציא תקופה של כעשרים ימים, בין 6.4.22 ל-26.4.22, בה כיהן בתפקיד מר דב בהרב.

בתווך, ולאחר קבלת מכתב ההתראה, העבירו השרים את שמו של מר אילן בירן לבחינת הועדה לבדיקת מינויים, כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, וזאת במסגרת הליך מזורז ולאחר שהיתקבל אישור היועצת המשפטית לממשלה לכך.

בחודש ספטמבר 2022 אישרה ועדת המינויים את מינויו של מר בירן ליו"ר דירקטוריון חברת חשמל, אולם המינוי לא יצא לפועל שכן זמן קצר לאחר מכן החליט מר בירן להסיר מועמדותו.

נטען כי סעיף 363א(ב)(2) לחוק החברות, מכוחו הוטל העיצום, מסמיך את הרשות להטיל עיצום כספי בגין הפרת הוראות סעיף 94(א) לחוק החברות בלבד, ולא על בסיס הפרת הוראה הכלולה בחוק החברות הממשלתיות, ועל כן - דין ההחלטה להתבטל.

נטען בהקשר האמור כי המחוקק בחר להחריג חברות ממשלתיות מיגדרי סעיף 94(א) לחוק החברות באמצעות ההסדר הפרטני בסעיף 24(א) לחוק החברות הממשלתיות, ומכאן שאין היגיון בהחלת דין זהה לחברה ממשלתית ולחברה "רגילה". זאת, מאחר שבחברות ממשלתיות הדירקטוריון אינו מוסמך למנות בעצמו יו"ר דירקטוריון, אלא הוא תלוי באישור השרים, וממילא אין ביכולת הדירקטוריון למנוע את ההפרה.

הובהר כי עמדת רשות החברות הממשלתיות נתמכה בטיעונים משפטיים ומוסדיים סדורים, תוך שהובהר בה כי הוקמה ועדה ציבורית מטעמה לבחינת פעילותן של חברות ממשלתיות, לרבות בחינת הצעות לשינוי אופן מינוי יו"ר דירקטוריון בחברות אלה.

זאת ועוד, דומה שהטענות שהועלו בבקשה לצרוף מסמכים נטענו ממילא בעתירה ולטעמי – אין בהן כדי להשפיע על החלטה זו. טענות הרשות הרשות טענה כי ההחלטה על הטלת העיצום התקבלה בסמכות ובסבירות, לאחר קיום הליך תקין במסגרתו נשמעו טענותיה של העותרת ושל רשות החברות הממשלתיות.

בהקשר זה, נטען כי נוכח בקיאותה ומומחיותה של הרשות, מרחב ההתערבות של בית המשפט בהחלטות שבשיקול דעתה המקצועי הנו צר ביותר, ואל לו להדרש לשיקולים המקצועיים העומדים בבסיס החלטותיה כגורם המוסמך לאכיפה מנהלית בשוק ההון, בודאי כאשר מדובר בהחלטה הנמצאת "בליבת סמכויותיה ושיקול הדעת המקצועי של הרשות". המשיבה 2, רשות החברות הממשלתיות, לא הגישה תשובה מטעמה לעתירה ואף בחרה שלא להתייצב לדיון.

...

מששיעורו של העיצום הכספי נקבע בחוק, מתחזקת המסקנה כי הטלת העיצום בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק, היא סבירה בנסיבות העניין [השוו לעניין ברן, פס' 5.

בשולי החלטתי אציין כי הגם שהרשות החליטה להפחית 40% מסכום העיצום המקורי, והגם שהגעתי לכלל מסקנה כי ההחלטה על הטלת העיצום וגובהו מצויה בתוך מתחם הסבירות, אין בכך לשלול את האפשרות שבמתחם זה יכולה הייתה להיכלל גם בחינה נוספת של גובה העיצום לאור הנסיבות המיוחדות המפורטות בעתירה, וזאת בהתאם ללשון תקנה 2(4) לתקנות ההפחתה, המאפשרת הפחתת גובה העיצום בשיעור של עד 50% בשל "נסיבות עובדתיות אחרות". עם זאת, הסוגיה לא עלתה בטיעוני העותרת, אשר עמדה על עמדתה ביחס לסוגית הסמכות וחריגה ממתחם הסבירות תוך שהבהירה כי "אנחנו לא בעולמות של ההפחתה" (פר' עמ' 4, ש' 22).

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

וכך קבעה הועדה: "הועדה ראיינה את כל המועמדים, התרשמה מכישרונם וניסיונם ומצאה כי גב' פטאמה עזב וגב' פאטמה עומר (התובעת – ק.כ) הנן מועמדות ראויות לאייש את התפקיד לאחר שבחנה את ניסיונם, ידע והיכולת הניהול האישית. הועדה מחליטה פה אחד לבחור את המועמדת פאטמה עזב ככשירה ראשונה ואת המועמדת פאטמה עומר ככשירה שנייה". [6: נספח 2 לתצהיר מנכ"ל הערייה.

פניות התובעת לעירייה וההתכתבויות עימה ביום 28.8.2023, יומיים לאחר שהזוכה סיימה את עבודתה, פנתה התובעת למנכ"ל הערייה במכתב שנוסח על ידי בא כוחה דאז וביקשה לקבל את מיסמכי המיכרז, לרבות מיסמכי הזוכה, ואת ההחלטה על בחירתה[footnoteRef:16].

נציין כי בעיניין זילבר[footnoteRef:26] דן בית הדין הארצי בסבירות החלטת הדירקטוריון שלא למנות את הכשיר השני לאיוש תפקיד מנכ"ל חברה ממשלתית למרות שנבחר על ידי ועדת האיתור.

נוסיף, כי לא נעלמה מעינינו טענת התובעת שהישיבה לא היתקיימה בפורום המוסמך לקבל החלטות, אלא שאין בה כדי לסייע לה. מדובר בישיבה של בעלי התפקידים הבכירים בערייה (ראש הערייה, גזבר הערייה, מנכ"ל הערייה ומהנדסת הערייה) יחד עם היועצים המשפטיים במטרה "להכין ולשמוע משמעות המעבר ממועצה לעיר ואת עקרי השינויים הצפויים". כלומר, מדובר בישיבת הכנה שמטרתה לשמוע על השינויים הצפויים כתוצאה מהפיכת הנתבעת לעירייה ולא בישיבה שנועדה לידון בשינויים האירגוניים לגופם ולאשר אותם ולכן לא היה צורך לכנס את הפורום הנידרש לצורך קבלת החלטות.

לא זו בלבד, אף אם היינו סבורים שהיה על ראש הערייה לערוך שימוע לתובעת לפני קבלת ההחלטה (ולא כך אנו סבורים!), הרי שלא מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטול ההחלטה, במיוחד מקום שבו שוכנענו שההחלטה התקבלה משיקולים עניינים וכבדי משקל שאינם נוגעים לכישורי התובעת.

...

לסיכום, שוכנענו כי ההחלטה על אי מינויה של התובעת למשרה התקבלה על ידי ראש העירייה והתבססה על שיקולים מיוחדים וכבדי משקל הנובעים מהשינוי במעמדה ושאינם נוגעים לכישורי התובעת.

כמו כן, אף האינטרס הציבורי מחייב עריכת מכרז חדש לפי התנאים המותווים למשרה בעירייה באוגדן ניתוח עיסוקים כדי ליתן מענה לצרכיה המשתנים של הנתבעת ושל האוכלוסייה המתגוררת בה. עוד מצאנו כי לא נפל פגם בהתנהלות העירייה בכך שלא פנתה לתובעת לאחר שהזוכה סיימה לעבוד ובכך שלא ערכה לה שימוע לפני קבלת ההחלטה, שכן מדובר בהחלטה שהתקבלה על יסוד שיקולים ענייניים שאינם קשורים לתובעת עצמה או לכישוריה.

] סוף דבר התביעה נדחית.