בקשה לביטול החלטה על מחיקת התנגדות לביצוע שטר

בימ"ש בת"א הורה על מחיקת ההיתנגדות לבצוע שטר ובטול הדיון, וקבע כי יש לצרף את הסכם הפשרה כשהוא מודפס כולו, שכן, כתב היד שעליו גבו אינו ברור.

ראו גם: ע"א 85/75 אסקר בע"מ נ' כיסאות ישראל בע"מ (2.10.1975) שם נקבע: "אך משגילה חותם השטר שהוא חולק על החיוב לפי השטר, אין זה עניינו של ראש ההוצאה לפועל לידון בהתנגדות, אלא עליו להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך, שיחליט כפי שהוא מחליט בבקשה להיתגונן בסדר דין מקוצר. .. ראש ההוצאה לפועל אינו מיתעניין ואינו רשאי להתערב בטיב הגנתו של המתנגד לבצוע השטר". לאחר סקירת המצב המשפטי, אדון בקיומו של מעשה בית דין בהתייחס לסעדים הנתבעים בתביעה שלפניי.

המבקש מצדו טוען כי המחלוקת וההתחשבנות הכספית ביניהם נדונו בשני תיקי ההוצל"פ. יתרה מכך, לדידו, המחלוקת וההתחשבנות הכספית הוסדרו במסגרת הסכם הפשרה מתאריך 23.6.2014 שהוגש לשני תיקי ההוצל"פ ולבימ"ש בת"א אשר הורה על מחיקת ההיתנגדות לבצוע שטר.

...

בטרם אדון בטענות הצדדים בבקשה לסילוק על הסף, אין מנוס מפירוט עיקרי העובדות העולות מכתבי הטענות והנספחים, שעליו תישען ההכרעה בבקשה: בשנת 2010 או בסמוך (המועד אינו מפורט בתביעה) הלווה המבקש למשיבה סך של 27,000 ₪ (לטענת המשיבה) לצורך בניית יחידת דיור בביתה, ודרש ממנה, ללא הסבר, שיקים נגדיים בסכומים גבוהים הרבה יותר.

ראו: בש"א (מחוזי נצרת) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רות פינקלשטיין (23.12.2004) שם נקבע: "השוני הבולט בסדרי הדין החלים, לשם הכרעה במחלוקת כלשהיא, בין תפקידו של ראש ההוצאה לפועל כביצועי ומנהלי, לבין הפרוצדורה החלה בעת שראש ההוצל"פ נוהג כבית משפט, ברורה וחדה. יתרה מכך, אם צד רשאי להגיש לראש ההוצל"פ בקשה בכתב לביטול אישור מכירה ולצרף לבקשה ראיות שונות אשר אינן עוברות את מסננת הקבילות, וראש ההוצאה לפועל רשאי ליתן החלטה, אף בלא לקבל תגובת הנפגע, הרי ברור שאין בפנינו סדרי דין ודיני ראיות שווים לאלה החלים בבית משפט רגיל. גם מטעם זה אין מקום לקבוע כי בית המשפט המוסמך קבע והכריע בפלוגתא ובעילה מסוימת עד כדי כך שנוצר השתק ומעשה בית דין". לאור האמור, נחה דעתי כי אין מקום להחלת הכלל בדבר מעשה בית דין, ולחסום את דרכה של המשיבה מהעלאת טענותיה בתביעה שלפניי, תוך קיום דיון ענייני בה לגופה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מבוא לפני בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 1.11.2020, במסגרתה נקבע כי אני רואה את מר ולנטין וייסמן (להלן - "המבקש") כמי שויתר על בקשת ההיתנגדות שהגיש לבצוע שטר בהוצאה לפועל, והוריתי על מחיקתה (להלן - "ההחלטה").

...

לטענתו, אין בסדרי הדין האזרחיים פרוצדורה לעיון חוזר, ולכן יש לדחות את הבקשה.

מאחר שלפי תצהיר המבקש, ההודעה על מתן פסק הדין הומצאה לו ימים מספר טרם הגשת הבקשה לעיון חוזר, עובדה שלא נסתרה על ידי המשיב, ולאחר שעמד מר וייסמן במועד שנקבע בדיון שנערך בבקשה לעיון חוזר להגשת בקשה מעודכנת, אני קובע כי הבקשה הוגשה במועד ולא נדרשה בקשה להארכת מועד להגישה.

אני קובע דיון בבקשה ליום 16.12.2021 מהשעה 9:00 ועד השעה 10:30.

רקע: עסקינן בהתנגדות לבצוע שטר על סך 6,175 ₪ בטענה כי השיק הנו למוטב בלבד כאשר המבקשת איננה המוטב בשיק.

דא עקא, על אף אורכות שניתנו למבקשת, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה ו/או הודעה על תוצאות בדיקתה לגבי נושא מוטב השיק וביום 11.05.20 הורתי על מחיקתה של התביעה מחוסר מעש.

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה בהיעדר באין כתבי טענות מצד שני והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או עניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

...

בפני בקשה לביטול החלטתי מתאריך 16.08.20 להשית על המבקשת הוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪, שניתנה כנגד המבקשת במעמד צד אחד, לאחר שזו לא הגישה תגובתה לבקשת המשיב להשתת ההוצאות הנ"ל. בקשת המבקשת הוגשה בתאריך 26.08.20, במסגרתה עותרת המבקשת לביטול ההחלטה שניתנה כנגדה במעמד צד אחד.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

לאור העובדה כי נפסקו הוצאות לנתבע במסגרת החלטתי מיום 16.08.20, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות במסגרת בקשה זו. ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, 04 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

בפני היתנגדות לבצוע שטר.

בתיק המאוחד "הודינו בחוב מתוך הגינות והדגשנו כי התובעת הסכימה בעבר לפריסה ארוכה של החוב". הנתבעים ציינו, כי חויב,ו שלא בצדק, בהפקדה כספית בסך של 40,000 ש"ח. לאור ההודעה הוריתי ביום 17.10.21 על מחיקת ההיתנגדות.

לאור בקשות לביטול ההחלטה מיום 7.10.21, הוריתי לקיים דיון וכן הוריתי לצדדים להתייצב ביחד עם הנתבעים ולקיים דיון בהתנגדות לגופו של עניין.

במסגרת ת"ט ת"ט 42827-05-20 התקבלה החלטה על ידי ביום 11.4.21 והנה כדלקמן: בפני היתנגדות שהגישה המבקשת לבצוע שני שיקים.

...

ידועה אמרתו של כב' הנשיא שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ ולפיה : " נהגו בתי המשפט מאז ומעולם בגמישות מסוימת ונטו לבטל פסק-דין שניתן בהיעדרו של בעל דין, על-מנת שיתאפשר לו להשמיע דברו. אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט". יחד עם זאת, אני סבור שפסק הדין ניתן, ככל הנראה, תוך עבירה אתית של אחד הצדדים: כאמור, לטענת הנתבעים, פסק הדין ניתן בשל הודעה מזויפת שהוגשה לבית המשפט על ידי התובעת והטעתה אותו.

אני סבור שדי בעניין זה כדי לדחות את ההתנגדות לפני שכן מדובר במעשה בית דין.

" תקנה 208 לתקנות 1984 מורה כדלקמן: "חלה הגנת הנתבע רק על חלק מתביעת התובע, או שהנתבע מודה בחלק מתביעת התובע, זכאי התובע לקבל מיד פסק דין בנוגע לחלק שאיננו שנוי במחלוקת, בכפוף לכל הוראה שבית המשפט או הרשם יראה ליתן בדבר השהיית ההוצאה לפועל, בדבר חובה לשלם לקופת בית המשפט סכום כסף שנגבה דרך עיקול, בדבר הוצאות או בענין אחר, ולנתבע יכול שתינתן רשות להתגונן בנוגע ליתרת תביעת התובע." מכל המקובץ אני סבור שההתנגדות כולה מבוססת על הגנת בדים שכן הנתבע המרכזי מודה בחוב.

במצב זה אין לי אלא לדחות את ההתנגדות וכך אני מורה.

משלא עשה כן המערער חרף מתן התראות, ניתן ביום 14.11.18 פסק דין המורה על מחיקת ההיתנגדות לבצוע שטר.

המערער הגיש "בקשה לביטול החלטה מיום 14.11.18". ביום 24.1.19 ניתנה החלטת בית המשפט השלום המורה על ביטול מחיקת ההיתנגדות בכפוף לתשלום הוצאות הנושה בסך של 5,000 ₪.

משלא הגיש המערער אישור על ביצוע התשלום, נעתר בית המשפט לבקשת הנושה להורות על ביטול עיכוב ההליכים בהוצל"פ. ביום 21.2.19 הגיש המערער "בקשה למתן ארכה רטרואקטיבית לבצוע ההוראות שבהחלטה מיום 24.1.19". ביום 26.3.19 נדחתה בקשה זו. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 54490-04-19).

...

משלא הגיש המערער אישור על ביצוע התשלום, נעתר בית המשפט לבקשת הנושה להורות על ביטול עיכוב ההליכים בהוצל"פ. ביום 21.2.19 הגיש המערער "בקשה למתן ארכה רטרואקטיבית לביצוע ההוראות שבהחלטה מיום 24.1.19". ביום 26.3.19 נדחתה בקשה זו. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 54490-04-19).

השיקולים שהיטו את הכף הינם העובדה שבסופו של דבר, טענת הזיוף לא התבררה לגופה, והנזק הרב העלול להיגרם למערער בנסיבות המיוחדות של תיק זה, בהן לפי טענת הנאמן עצמו, יש בנכסי המערער כדי להביא לתשלום דיבידנד מלא לנושים, היינו: לפי עמדת הנאמן, מדובר בנסיבות בהן יידרש המערער לשלם 100% מתביעות החוב כנגד הפטרו בתוספת הוצאות הליך, באופן שהנזק העלול להיגרם לו אם לא תתברר טענת הזיוף לגופה, הוא משמעותי מאוד.

לאחר שקלא וטריא, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו חיובית.

סוף דבר, אני מקבלת את הערעור, מורה על ביטול ההכרעה בתביעת החוב והחזרת הדיון בתביעת החוב לבעלת התפקיד בכדי שתברר את טענת הזיוף לגופה, תוך הצצה מאחורי הפרגוד.