בקשה לביטול הודעת איסור שימוש במונית בגין נהיגה ללא רישיון מתאים

לפניי בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מינהלי שהוטל על "רכב תפעולי" בשל הטענה כי הנהג נתפס נוהג ברכב זה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב.

לאמור, לצורך נהיגה ברכב תפעולי נידרש "רשיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג" או "היתר לנהיגתו שניתן מאת הפקח על רכב תפעולי". מכאן, נשאלת השאלה מהו רישיון הנהיגה המתאים לסוג הרכב הנהוג קרי; "רכב תפעולי". רישיון נהיגה ניתן לפי דרגת רישיון הכוללת בתוכה קבוצת רכבים הנבדלת מקבוצה אחרת במשקלה או בסוגה.

בהתאם לתקנה 180(א)(1) לתקנות התעבורה, רישיון נהיגה מדרגה B, מאפשר נהיגה ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס צבורי.

...

איני מקבל טענת המאשימה לפיה על אף שלמבקש רישיון נהיגה מדרגה B העובדה שהוא נהג מחוץ לאזור התפעולי יש בה כדי להקים יסודות העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב.

בנסיבות אלה, משהגעתי למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה או לעבירה אחרת הנמנית בתוספת השביעית לפקודת התעוברה, לא קמה סמכות לקצין משטרה להורות על איסור שימוש מנהלי ברכב.

סוף דבר אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול הודעת איסור השימוש והחזרת הרכב התפעולי לידי המבקש לאלתר.

אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי זו עד מחר 01.12.20 שעה 12:00 על מנת לאפשר למאשימה לשקול צעדיה ביחס להגשת ערר על החלטתי זו. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים לאלתר ותוודא קבלתה.

לפני שתי בקשות שהוגשו על ידי המבקש: האחת, בתיק 944-04-21 – "בקשה על ביטול פסילה על רישיון נהיגה שהוא מקור הפרנסה שלי" (להלן-בפ"מ) והשנייה, בא"ש 932-04-21 "בקשה להשבת רכב" (להלן-בא"ש) הרקע העובדתי: במהלך פעילות יזומה של המישטרה לאיתור עבירות שיכרות נבדק המבקש בבדיקת נשיפון שהציגה כמות של 150 מקרוגרם בליטר אויר נשוף.

עיקר טיעוני המבקש: במסגרת ה- בפ"מ המבקש טען ש"נימצא יציב בבדיקה שעשה לי השוטר וביגלל אי הבנה נלקח רישיון הנהיגה ולכן הינני מבקש להחזיר לי את הרישיון והרכב שהוא מקור הפרנסה שלי".

במסגרת ה-בא"ש טען "...ביום 3/4/21 עת בדק השוטר ...ונשפתי יצא 150 מיקרו ולאחר מכן ביקש עוד בדיקות. לאור כך נילקח ממני הרב מסוג מונית מס רשוי 7039226. לציין כי אני נהג מונית ועובד על מונית ...". יוער בהקשר זה שדוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות בסעיף הדן ב"שיחה ראשונית" אישר המבקש ששתה כוס יין" ובמסמך נוסף "תיחקור חשוד" אישר בסעיף 2 ששתה יין לקידוש "כוס אחת של קידוש "לגימה" " .

המבקש שלפני, כך טען, אינו עומד בסעיף 57 לפקודת התעבורה, והחריגים לה. דיון והכרעה: לאור סירובו של המבקש לבצע בדיקת ינשוף על פי הגיונם של דברים, לא ניתן לקבל את דברי המבקש ולהעתר לבקשתותיו שכן לא עמד בנטל המונח עליו לעשות כן. כך, הסבריו השונים של המבקש לעניין שתיית אלכוהול טרם נהיגתו כמו גם סירובו לחתום על הודעתו כל אלו מעידים נסיבתית שהיה למבקש ממה לחשוש בבצוע הבדיקה.

דברים אלו בהתאמה הראויה נכונים גם לעניין פסילת השמוש ברכב מקל וחומר שמדובר במונית.

הוסף לכך את סרובו לבצע בדיקת ינשוף בתואנות שונות של חוסר אמון במכשיר וחוסר אמון בשוטר משום שנתן לו דוח בעבר מביאים אותי לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בשקול הדעת של קצין המישטרה ונחה דעתי שקצין המישטרה החליט על פי סמכותו לפסול את רישיונו של המבקש ואף להורות על איסור שימוש ברכב.

...

הוסף לכך את סירובו לבצע בדיקת ינשוף בתואנות שונות של חוסר אמון במכשיר וחוסר אמון בשוטר משום שנתן לו דוח בעבר מביאים אותי לכלל מסקנה שלא נפל כל פגם בשיקול הדעת של קצין המשטרה ונחה דעתי שקצין המשטרה החליט על פי סמכותו לפסול את רישיונו של המבקש ואף להורות על איסור שימוש ברכב.

אשר על כן שתי הבקשות נדחות.

תואיל המזכירות לסרוק החלטתי זו גם בתיק בא"ש 944-04-21, לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את שני התיקים בפ"מ 944-04-21 ו-בא"ש 932-04-21.

באשר לכשלים הפוגמים כביכול לטענת ב"כ המבקש בעוצמת הראיות: השוטר מחמוד ציין כי שעת העברת המבקש למפעילה הנה 17:37 ולא כפי שטוען ב"כ המבקש, דבר המסתדר עם נסיבות הדו"ח עצמו בהזמנה מודפסת; בדיקת כיול סיום המשמרת תואם לפלטים המצורפים והם מיום 3.8.19 ולא כפי שב"כ המבקש קורא/מפענח בטעות לפני קרות הארוע, בגין כתב יד לא קריא, לטעמי.

גם אם נניח שהבנות נזקקות לטפול פסיכולוגי, יוכל המבקש להסיען בין בתחבורה ציבורית או במוניות ולגבי העבודה, יוכל להחליף עם חבר המשמש בתפקיד זהה לו למשך חודש או לקחת נהג בתשלום.

ב"כ המשיבה גם הוא הגיש פסיקה: ב"ש 6733/06 צלאח זלום נ' מ"י שם נקבע כי נסיבות כלכליות אינן מהוות שיקול לקיצור/ביטול הודעה איסור שימוש ברכב; כאן ענייננו בבטול פסילה מנהלית אשר שיקולים אחרים בצידה.

לסיכום לאחר ששקלתי את מכלול הראיות לכאורה בתיק, טענות ב"כ הצדדים, לרבות עברו של מבקש, שאינו זך ונקי ומצבו האישי המשפחתי והכלכלי, כאשר לא נעלם מעיני כי לא מדובר בשיכרות מהרף הגבוה, וכי המבקש עבר בהצלחה את מבחני הבצוע, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול/קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 ימים ועל כן אני מורה כי הפסילה תיוותר על כנה.

...

לאור האמור, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה; גם אם נניח לטובת המבקש כי ישנם כשלים הפוגעים בעוצמת הראיות, הרי מקומם להתברר בשלב ההוכחות.

לסיכום לאחר ששקלתי את מכלול הראיות לכאורה בתיק, טענות ב"כ הצדדים, לרבות עברו של מבקש, שאינו זך ונקי ומצבו האישי המשפחתי והכלכלי, כאשר לא נעלם מעיני כי לא מדובר בשכרות מהרף הגבוה, וכי המבקש עבר בהצלחה את מבחני הביצוע, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול/קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 ימים ועל כן אני מורה כי הפסילה תיוותר על כנה.

סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מסמיך קצין מישטרה לאסור שימוש ברכב שבו נעברה עבירה לתקופה של 30 ימים בקבעו כי: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לידרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין מישטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים....". סעיף 57ב(א) מקנה רשות לבעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש, לבקש מבית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש.

בעניינינו, המבקש טוען כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול איסור השמוש, שכן לטענתו, לרכב קיים תו סחר המאפשר נסיעה ברכב לצורך טיפולים ובאותה עת היה תלוי על הרכב שלט "במבחן". לכן, לטענתו העבירה אינה רלוואנטית לנהג, שכן אין מדובר בנסיעה במונית אלא בנסיעה לצורך טפול במונית הנושאת שלט "במבחן" והדבר אינו מצריך כי הנהג יחזיק ברישיון נהיגה של מונית.

השוטר ציין בתגובת הנהג "עשיתי פניה אליכם, עצרת אותי. אני בלי רישיונות עד שאציג אותם בבית המשפט". הנהג לא טען בשום שלב כי הרכב נושא שלט "במבחן" או כי הוא בדרך לבצוע טפול לרכב במוסך.

אין זה מתקבל על הדעת כי הרכב אשר נחזה להיות מונית עם כובע ומספר ינוע בכבישי הארץ כאשר הוא נהוג על ידי אדם שאינו מחזיק ברישיון נהיגה מתאים לאותו סוג רכב, שלא לאחת מהמטרות המותרות, ובלי שהרכב נושא שלט "במבחן", והציבור יטעה לחשוב כי מדובר במונית שנמצאת בשירות.

...

תקנה 295 לתקנות התעבורה קובעת כי "לא ישתמש אדם ולא ירשה לאחר להשתמש ברשיון סחר אלא למטרות המפורטות בתקנה 293 שצויינו ברשיון ואלא אם הרכב שבו הוא נוהג, נושא עליו את לוחיות זיהוי כאמור בתוספת השלישית". לאמור, הנוהג ברכב על פי רישיון סחר נדרש לוודא כי הרכב שבו הוא נוהג נושא עליו לוחית זיהוי "במבחן". במקרה דנן, לאחר שעיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי לא הוכח שמטרת הנסיעה הייתה לאחת מהמטרות המותרות שנקבעו בתקנות.

כללו של דבר במכלול האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה.

עניינה של החלטה זו הוא בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על מונית, אשר בבעלות המבקש, בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב.

אכן הרכב הוא מסוג מונית ולצורך הפיכתו לרכב פרטי, יש צורך בהפקדת הרישיון במשרד הרשוי, אולם פעולה זו בוצעה על ידי המבקש רק ביום 15.07.20, דהיינו למחרת יום ביצוע העבירה.

...

דיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הראיה היא שהמבקש עצמו, שהינו סוחר רכבים, ואשר מחזיק בתו סחר מתאים, ישב לצדו של הנהג לצורך הנסיעה לשם מכירתו, ודברים אלה נאמרו על ידו בצורה ספונטנית לשוטר בעת ביצוע העבירה כך שלא מדובר בטענה שנטענה לצורך הליך זה. בשים לב לתקופה שחלפה עד כה מאז השבתת הרכב (15.07.20) ועד היום, שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות קיצור תקופת איסור השימוש לתקופה של 15 ימים מאותו מועד.

לסיכום אני מורה על קבלת הבקשה באופן זה שתקופת איסור השימוש תקוצר לתקופה של 15 ימים מאז 15.07.20.