בקשה לביטול הודעות תשלום קנס עבירות חניה

המבקש טען בבקשתו, בעקרי הדברים, כי המשיבה, באמצעות המחלקה לפיקוח ערוני- חנייה, הוציאה את הודעת תשלום הקנס ביחס לעבירת חנייה מיום 9.5.2017 לרכב מ.ר. 6975175; הודעת הקנס הומצאה למבקש בנובמבר 2017; ב"כ המבקש, עו"ד דוד בן חיים, שלח למשיבה מכתב מיום 14.11.17, ובו כפר בשם המבקש בעבירה ובקש לשלוח אליו תעוד כגון: צלום המעיד על ביצוע העבירה וזאת מכיוון שהוא נהג ברכב ולא המבקש, וכן התבקש להסב את הדו"ח על שמו של ב"כ המבקש והועלתה בקשה מפורשת להשפט; במענה מטעם המשיבה מיום 20.12.2018, הודיעה האחרונה כי מאחר ולא הומצאו לה מסמכים לצורך הסבת הדו"ח ומאחר ולא הוגשה בקשה להשפט, הרי שהבקשה שהוגשה להסבת הדו"ח ולהישפט נדחית; למשיבה לא הייתה סמכות שלא לכבד את זכותו של המבקש להשפט ובמקום לזמנו לבית המשפט, ניצלה לרעה את הכוח המסור בידה וכפתה את תשלום סכום הקנס באמצעות עיקול על חשבונו של המבקש על פי פקודת המיסים (גבייה); זכותו הבסיסית של המבקש להשפט נשללה ללא סמכות, תוך זילזול פנייתו אליה, או מתוך רשלנות וחוסר אכפתיות; המשיבה אינה יכולה לנקוט בהליך משפטי בגין העבירה האמורה בשל היתיישנות ולא נותר אלא להורות על ביטול הדו"ח, ביטול הקנס שנגבה והשבתו לידי המבקש; יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהוצאות מתאימות.

...

המבקש טען בבקשתו, בעיקרי הדברים, כי המשיבה, באמצעות המחלקה לפיקוח עירוני- חנייה, הוציאה את הודעת תשלום הקנס ביחס לעבירת חנייה מיום 9.5.2017 לרכב מ.ר. 6975175; הודעת הקנס הומצאה למבקש בנובמבר 2017; ב"כ המבקש, עו"ד דוד בן חיים, שלח למשיבה מכתב מיום 14.11.17, ובו כפר בשם המבקש בעבירה וביקש לשלוח אליו תיעוד כגון: צילום המעיד על ביצוע העבירה וזאת מכיוון שהוא נהג ברכב ולא המבקש, וכן התבקש להסב את הדו"ח על שמו של ב"כ המבקש והועלתה בקשה מפורשת להישפט; במענה מטעם המשיבה מיום 20.12.2018, הודיעה האחרונה כי מאחר ולא הומצאו לה מסמכים לצורך הסבת הדו"ח ומאחר ולא הוגשה בקשה להישפט, הרי שהבקשה שהוגשה להסבת הדו"ח ולהישפט נדחית; למשיבה לא הייתה סמכות שלא לכבד את זכותו של המבקש להישפט ובמקום לזמנו לבית המשפט, ניצלה לרעה את הכוח המסור בידה וכפתה את תשלום סכום הקנס באמצעות עיקול על חשבונו של המבקש על פי פקודת המיסים (גבייה); זכותו הבסיסית של המבקש להישפט נשללה ללא סמכות, תוך זלזול פנייתו אליה, או מתוך רשלנות וחוסר אכפתיות; המשיבה אינה יכולה לנקוט בהליך משפטי בגין העבירה האמורה בשל התיישנות ולא נותר אלא להורות על ביטול הדו"ח, ביטול הקנס שנגבה והשבתו לידי המבקש; יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהוצאות מתאימות.

המבקש טען שהיה מקום להתייחס לבקשה שהועלתה במכתבו של בא כוחו, מיום 14.11.2017, להישפט על העבירה, אך אין בידי לקבל את הטענה בשים לב לנסיבות העניין ולדין הרלבנטי.

"הנה כי כן, מקום בו המבקש ביקש תחילה לבטל את הקנס – מגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום איננה חלה בעניינו, ויחול ההסדר הקבוע בסעיף 229(א)(2) לחסד"פ. לפיכך ככל שהבקשה לביטול הקנס נדחית, רשאי מקבל הקנס להגיש בקשה להישפט, וזאת תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הודעת הדחייה. הוראות החוק בעניין זה ברורות". רע"פ 101/16 איחסאן שנאווי נ' מדינת ישראל, 27.01.2016 (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

הודעתה של המשיבה על דחיית הבקשה לביטול הודעת הקנס הוצאה ביום 20.12.2018 ואין מחלוקת שההודעה התקבלה אצל המבקש ובא כוחו (סעיף 4 לבקשה; על ההודעה שצורפה כנספח ג' לבקשה צוין 2.1.2019 ויש להניח שזהו מועד קבלתה), אך לא הועלתה טענה שהמבקש ביקש להישפט בתוך 30 יום ממועד המצאת ההודעה הנ"ל (או בחלוף המועד), כמתחייב מחיקוק הנ"ל. ראוי לציין שבהודעתה של המבקשת, מיום 20.12.2018, על דחיית הבקשה בעניין ביטול הודעת הקנס נפל פגם מכיוון שבנוסף לדחיית הבקשה לביטול הדו"ח בעניינו של המבקש והסבתו על שמו של בא כוחו, נציגיה מצאו לנכון להודיע על דחיית הבקשה להישפט, וסבורני שבעניין זה המשיבה לא ערכה את האבחנה שהתבקשה בין עניינו של המבקש לבין עניינו של עו"ד בן חיים.

מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הבקשה.

בדו"ח נרשם בין היתר: "במידה וברצונך להגיש בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס מהעילות הקבועות בחוק, עליך לפנות בכתב לפרט את נימוקיך ולצרף מסמכים המאמתים את טענותיך, אם ישנם, למען הרשום בהודעה זו, תוך 30 יום ממועד הודעה זו..". כן נרשם בדו"ח: "אם ברצונך להשפט על העבירה בבית המשפט, עליך למלא את פרטיך ב"בקשה להשפט" שבנספח המצורף להודעה זו מעבר לדף.

לתצהיר התובע צורף סיכום הישיבה שכותרתו: "סיכום דיון עם נציגי מחאת ניידת האכיפה מיום 29.06.15". בתמצית יצוין כי סוכם בדיון כי הניידת תמשיך בפעילות האכיפה בגין איסורי החניה, אולם דוחות יירשמו רק במקרים בהם לא נמצא נהג ברכב, בקשות לביטול דוחות מחמת אי כריזה יומרו באזהרה.

...

לסיכום מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת 33,000 ₪.

מאחר והתביעה נוהלה עד תומה, ביחסים שבין התובעת לנתבע, הוגשו תצהירים והתקיימו שני מועדי הוכחות, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 9,360 ₪.

עקרי טענות הצדדים המבקש טוען כי היתוודע לקיומו של דו"ח חניה בשיחה שקיים ביום 15.12.20 עם פקידת הגביה במוקד העירוני של עריית ירושלים ביחס לקנס אחר שעמד לחובתו.

יש לציין כי גם על כותרת בקשתו דנן ציין המבקש כי כתובתו היא "הקליר 9 ירושלים". תקנה 44 (א) לתקסד"פ, שכותרתה "חזקת מסירה", קובעת כך: "בעבירות תעבורה... ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". סוגיית הארכת מועד להשפט מוסדרת בסעיף 229 (א) לחסד"פ, שעניינו תשלום קנס,הקובע כך: "מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

סעיף 229 (ח2) לחסד"פ קובע, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להשפט כאמור בסעיף 230". ככלל, בפסיקה נקבע כי יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו בחוק.

...

במקרה זה, אין בטענות המבקש נימוקים המעידים כי אי הגשת הבקשה במועד נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. העובדה שהמבקש לא קיבל את הדו"ח במועד שנשלח נעוצה במחדלו שלו – הימנעותו מלקבל את דבר הדואר - ולא מסיבות שאינן תלויות בו. זאת ועוד, בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין.

במצב דברים זה ומשהמבקש לא הוכיח כי הגשת הבקשה באיחור נבעה מסיבות אשר לא היו תלויות בו ואשר מנעו ממנו את הגשת הבקשה במועד הקבוע בחוק, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

"לא שילם אדם את הקנס", נקבע באותה הוראה, "[ו]חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט ולא הוגשו בקשות כאמור... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". המועדים שבסעיף קטן (א) הם תקופות שונות, בנות חודשים אחדים לכל היותר, מיום שהודעת-הקנס הומצאה כדין, לפי הפעולה שבחר נמענה של ההודעה לנקוט: לשלם את הקנס, לעתור לביטולו לפניהם של תובעים או לפנות לבית-המשפט בהודעה על רצון להשפט.

עמדה על כך כבוד השופטת דליה דורנר בפרשת סצ'י הידועה: "הודעות חוזרות, שנשלחו לנידון, על דרישה לתשלום קנס מהוות פעולה של תחילת ביצוע עונש, המתחילה מחדש את מרוץ ההתיישנות. כל עוד נשלחות הודעות מדי פרקי הזמן הקצרים משלוש שנים, העונשים על עבירות חניה אינם מתיישנים. אין איפוא במסקנה בדבר היתיישנות העונש שנגזר על חניה אסורה כעבור שלוש שנים, כדי ללמד כי עונשים על עבירות חניה יימחלו מניה וביה כעבור שלוש שנים" (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542, 576 (1998)).

...

השוו, מכל מקום, להוראתו של סעיף 175 לחוק זה. בכל הנוגע למבקש שלפנַי יש לקבוע, אפוא, כי עיריית רמת-גן מנועה מלצרף לסכום-הקנסות רבית-פיגורים לפי הדין ואף לא הוצאות גבייה, לתקופה שמיום צו-הכינוס – 8.3.2017 ועד שניתן צו-ההפטר בתאריך 13.9.2018.

אינני יודע את הסכומים אך אין הדבר מעלה או מוריד לא רק משום טיבו של ההליך – בקשה לסעד הצהרתי; אלא גם משום שבידיה של המשיבה, קודם שתגבה את הקנסות, מלוא-הנתונים הנדרשים ביישום פסיקתי זו. התוצאה הבקשה נדחית, בכפוף לקביעה דלעיל לענינן של רבית-הפיגורים והוצאות-הגבייה.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם המבקש למשיבה שכר-טרחה של עורכת-דין בסך, כולל מע"מ, של 3,500 ש"ח. בקביעתו של סכום זה התחשבתי בסכומם העדכני של הקנסות; בעובדה שהמבקש לא יוצג בידיהם של יודעי-משפט ובשני מרכיביה, כאמור לעיל, של התוצאה.

לפני בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להשפט לפי סעיף 230 ל לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב 1982 .להלן : החוק) הבקשה מתייחסת ל- 47 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש בגין שלל עבירות חניה ותנועה, ביניהן שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , העמדת/החנית את הרכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

וזאת על פי סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) הקובע כי יש להגיש לתובע בקשה לביטול הודעת תשלום קנס תוך 30 יום, כאשר תובע רשאי לבטל את הודעת תשלום הקנס בין היתר אם נוכח שהעבירה נעברה שלא בידי מי שקבל את ההודעה (ר' סעיף 229 ג לחוק סדר הדין הפלילי) אם הבקשה היא להסבת דוח ע"ש אחר היא תוגש תוך 90 יום מיום ההמצאה, התובע רשאי לידון בבקשה לביטול שהוגשה באיחור באם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד, והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה (ר' סעיף 229 ה לחוק סדר הדין הפלילי) ומשהוגשה מידית לאחר שהוסרה המניעה.

...

מעיון בבקשה ולאור חזקת המסירה כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להישפט באיחור ב47 הודעות תשלום הקנס שבבקשה- נדחית.