בקשה לביטול הודעות תשלום קנס בשל התיישנות

המבקש טען בבקשתו, בעקרי הדברים, כי המשיבה, באמצעות המחלקה לפיקוח ערוני- חנייה, הוציאה את הודעת תשלום הקנס ביחס לעבירת חנייה מיום 9.5.2017 לרכב מ.ר. 6975175; הודעת הקנס הומצאה למבקש בנובמבר 2017; ב"כ המבקש, עו"ד דוד בן חיים, שלח למשיבה מכתב מיום 14.11.17, ובו כפר בשם המבקש בעבירה ובקש לשלוח אליו תעוד כגון: צלום המעיד על ביצוע העבירה וזאת מכיוון שהוא נהג ברכב ולא המבקש, וכן התבקש להסב את הדו"ח על שמו של ב"כ המבקש והועלתה בקשה מפורשת להשפט; במענה מטעם המשיבה מיום 20.12.2018, הודיעה האחרונה כי מאחר ולא הומצאו לה מסמכים לצורך הסבת הדו"ח ומאחר ולא הוגשה בקשה להשפט, הרי שהבקשה שהוגשה להסבת הדו"ח ולהישפט נדחית; למשיבה לא הייתה סמכות שלא לכבד את זכותו של המבקש להשפט ובמקום לזמנו לבית המשפט, ניצלה לרעה את הכוח המסור בידה וכפתה את תשלום סכום הקנס באמצעות עיקול על חשבונו של המבקש על פי פקודת המיסים (גבייה); זכותו הבסיסית של המבקש להשפט נשללה ללא סמכות, תוך זילזול פנייתו אליה, או מתוך רשלנות וחוסר אכפתיות; המשיבה אינה יכולה לנקוט בהליך משפטי בגין העבירה האמורה בשל היתיישנות ולא נותר אלא להורות על ביטול הדו"ח, ביטול הקנס שנגבה והשבתו לידי המבקש; יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהוצאות מתאימות.

...

המבקש טען בבקשתו, בעיקרי הדברים, כי המשיבה, באמצעות המחלקה לפיקוח עירוני- חנייה, הוציאה את הודעת תשלום הקנס ביחס לעבירת חנייה מיום 9.5.2017 לרכב מ.ר. 6975175; הודעת הקנס הומצאה למבקש בנובמבר 2017; ב"כ המבקש, עו"ד דוד בן חיים, שלח למשיבה מכתב מיום 14.11.17, ובו כפר בשם המבקש בעבירה וביקש לשלוח אליו תיעוד כגון: צילום המעיד על ביצוע העבירה וזאת מכיוון שהוא נהג ברכב ולא המבקש, וכן התבקש להסב את הדו"ח על שמו של ב"כ המבקש והועלתה בקשה מפורשת להישפט; במענה מטעם המשיבה מיום 20.12.2018, הודיעה האחרונה כי מאחר ולא הומצאו לה מסמכים לצורך הסבת הדו"ח ומאחר ולא הוגשה בקשה להישפט, הרי שהבקשה שהוגשה להסבת הדו"ח ולהישפט נדחית; למשיבה לא הייתה סמכות שלא לכבד את זכותו של המבקש להישפט ובמקום לזמנו לבית המשפט, ניצלה לרעה את הכוח המסור בידה וכפתה את תשלום סכום הקנס באמצעות עיקול על חשבונו של המבקש על פי פקודת המיסים (גבייה); זכותו הבסיסית של המבקש להישפט נשללה ללא סמכות, תוך זלזול פנייתו אליה, או מתוך רשלנות וחוסר אכפתיות; המשיבה אינה יכולה לנקוט בהליך משפטי בגין העבירה האמורה בשל התיישנות ולא נותר אלא להורות על ביטול הדו"ח, ביטול הקנס שנגבה והשבתו לידי המבקש; יש לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בהוצאות מתאימות.

המבקש טען שהיה מקום להתייחס לבקשה שהועלתה במכתבו של בא כוחו, מיום 14.11.2017, להישפט על העבירה, אך אין בידי לקבל את הטענה בשים לב לנסיבות העניין ולדין הרלבנטי.

"הנה כי כן, מקום בו המבקש ביקש תחילה לבטל את הקנס – מגבלת הזמנים המאפשרת להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום איננה חלה בעניינו, ויחול ההסדר הקבוע בסעיף 229(א)(2) לחסד"פ. לפיכך ככל שהבקשה לביטול הקנס נדחית, רשאי מקבל הקנס להגיש בקשה להישפט, וזאת תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הודעת הדחייה. הוראות החוק בעניין זה ברורות". רע"פ 101/16 איחסאן שנאווי נ' מדינת ישראל, 27.01.2016 (הדגשה לא במקור- מ.ה.).

הודעתה של המשיבה על דחיית הבקשה לביטול הודעת הקנס הוצאה ביום 20.12.2018 ואין מחלוקת שההודעה התקבלה אצל המבקש ובא כוחו (סעיף 4 לבקשה; על ההודעה שצורפה כנספח ג' לבקשה צוין 2.1.2019 ויש להניח שזהו מועד קבלתה), אך לא הועלתה טענה שהמבקש ביקש להישפט בתוך 30 יום ממועד המצאת ההודעה הנ"ל (או בחלוף המועד), כמתחייב מחיקוק הנ"ל. ראוי לציין שבהודעתה של המבקשת, מיום 20.12.2018, על דחיית הבקשה בעניין ביטול הודעת הקנס נפל פגם מכיוון שבנוסף לדחיית הבקשה לביטול הדו"ח בעניינו של המבקש והסבתו על שמו של בא כוחו, נציגיה מצאו לנכון להודיע על דחיית הבקשה להישפט, וסבורני שבעניין זה המשיבה לא ערכה את האבחנה שהתבקשה בין עניינו של המבקש לבין עניינו של עו"ד בן חיים.

מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הבקשה.

בפני טענה מקדמית שהעלתה הנאשמת העותרת לביטול כתב האישום, זאת נוכח היתיישנות העבירה.

על פ ב"כ המאשימה, בקשת הנאשמת טופלה במפנ"א באופן הבא (מתוך תגובה שהעבירה בכתב): על פי סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, מי שהגיש בקשה לביטול הודעת תשלום קנס (הסבת הדו"ח) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להשפט על העבירה בביהמ"ש, אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.

כאשר מדובר בהודעת תשלום קנס בשל עבירת מהירות שתועדה במיכשור אלקטרוני, נקבעו מיגבלות זמן להגשת כתב האישום בבית המשפט (ולמשלוח ההודעה על צלום הרכב לנהג): בדוחות מצלמה יש להגיש כתב אישום בתוך 4 חודשים ממועד הצלום [סעיף 225א.(א1)(1) לחסד"פ].

...

ולעניין טענתה המקדמית של הנאשמת [ל"התישנות"] מדובר בהוראה דיונית המונעת את האפשרות להגשת כתב האישום, מכאן שיש לקבל את עתירת הנאשמת ולהורות כי כתב האישום יבוטל.

נוכח האמור, אני מורה על ביטול כתב האישום.

מזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

במידה ולא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה ובעל הרכב לא ביקש להשפט, על הרשות החובה להמציא הודעת תשלום קנס חדשה בהתאם להוראות תקנה 41(ב) לתקנות הקובעת כך: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להשפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרשוי הודעת תשלום קנס חדשה". עבירת הקנס הנה עבירה מסוג "בררת משפט" שהיא עבירת חטא ועל כן מתיישנת תוך שנה מיום ביצועה.

אין ספק כי בקשת המבקש הנה אך תולדה של הליכי הגבייה שננקטו כנגדו לתשלום חובותיו בגין הודעות תשלום הקנס, ואילמלא ננקטו, סביר להניח כי המבקש היה ממשיך להיתעלם מחוב זה. בבקשתו אף מלין המבקש ארוכות אודות הליכי הגבייה אשר בוצעו מטעמה של המשיבה ובקש להורות על ביטולם, לרבות הסרת העיקול אשר הוטל, זאת מחמת נקיטתם בחלוף תקופת ההתיישנות.

...

מכאן מתחייבת המסקנה לפיה הודעות התשלום התקבלו בעניינו של המבקש בפועל למשלוח, ואף מתקיימת החזקה לפיה דבר דואר אשר התקבל אכן נשלח לייעדו.

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.

הבקשה בשנת 2002 נרשמו לחובתו של המבקש תשע הודעות-קנס בגין העֲמדה של כלי-רכב, שלא לפי הוראות-הדין, בתחומיה של העיר רמת-גן. 17 שנים לאחר מכן עתר המבקש, בבקשתו זו שלפנַי, להצהיר כי העונשים התיישנו ולפיכך אין לגבות את סכומי-הקנסות אשר, אין זה פלא, תפחו ממשית במרוצת-הזמן.

"לא שילם אדם את הקנס", נקבע באותה הוראה, "[ו]חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט ולא הוגשו בקשות כאמור... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". המועדים שבסעיף קטן (א) הם תקופות שונות, בנות חודשים אחדים לכל היותר, מיום שהודעת-הקנס הומצאה כדין, לפי הפעולה שבחר נמענה של ההודעה לנקוט: לשלם את הקנס, לעתור לביטולו לפניהם של תובעים או לפנות לבית-המשפט בהודעה על רצון להשפט.

...

השוו, מכל מקום, להוראתו של סעיף 175 לחוק זה. בכל הנוגע למבקש שלפנַי יש לקבוע, אפוא, כי עיריית רמת-גן מנועה מלצרף לסכום-הקנסות רבית-פיגורים לפי הדין ואף לא הוצאות גבייה, לתקופה שמיום צו-הכינוס – 8.3.2017 ועד שניתן צו-ההפטר בתאריך 13.9.2018.

אינני יודע את הסכומים אך אין הדבר מעלה או מוריד לא רק משום טיבו של ההליך – בקשה לסעד הצהרתי; אלא גם משום שבידיה של המשיבה, קודם שתגבה את הקנסות, מלוא-הנתונים הנדרשים ביישום פסיקתי זו. התוצאה הבקשה נדחית, בכפוף לקביעה דלעיל לענינן של רבית-הפיגורים והוצאות-הגבייה.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם המבקש למשיבה שכר-טרחה של עורכת-דין בסך, כולל מע"מ, של 3,500 ש"ח. בקביעתו של סכום זה התחשבתי בסכומם העדכני של הקנסות; בעובדה שהמבקש לא יוצג בידיהם של יודעי-משפט ובשני מרכיביה, כאמור לעיל, של התוצאה.

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להשפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בשונה מהתיישנות העבירה, טענה לגבי היתיישנות העונש או הקנס לרבות טענה שלא ניתן לגבות את הקנס בשל היתיישנות צריכה להתברר בבית המשפט האזרחי (ר' בעיניין זה א"ע 3758/06, יעקב שאוליאן נ' רונית חורש [19.02.2008] וכן עפ"ת 10632-06-14).

...

התובע הגיש לנתבעת בקשה "לביטול הקנס או לחילופין הודעה על רצון להישפט". ביוני 2017 הודיעה הנתבעת כי בקשתו של התובע לביטול הודעת התשלום, נדחית הן משהוגשה באיחור, והן מהטעם שאין בנסיבות שנטענו כדי לאיין ביצוע העבירה המיוחסת לתובע.

בכל הכבוד, טיעון זה אין בידי לקבל.

סוף דבר התביעה נמחקת.

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום התביעה לשלב המקדמי בו אני מורה על דחייתה וכן בהתחשב בכך שמדובר בתביעה זהה לתביעה קודמת שנמחקה, אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.