בקשה לביטול דו"ח תנועה בגין אי תשלום קנס

על פי האמור בדוח, בעת שהרכב היה בתנועה הנאשם אחז או השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בנגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

לטענת המבקש, בגין אי תשלום הדוח בנידון קיבל קנס ותוספת פיגורים וכן הודעה על פסילת רישיון נהיגה מטעם רשות הרשוי בגין צבירת נקודות.

בחנתי באם יתקיים עוות דין אם לא ינתן למבקש יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " טענה כללית כי המבקש כופר בבצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

...

עוד טענה המשיבה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

לפני בקשת המבקש מיום 30.6.2020 שכותרתה "בקשה לביטול דו"ח/הרשעה/נקוד הודעת קנס מיום 24.1.18 שמס' 21142325950", אשר במהותה הנה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק).

בתגובה, המבקש המציא אישור מחברת נתיבי ישראל, לפיו: "מבדיקה שבוצעה מול גורמי המיקצוע בחברה נימסר כי בקטע דרך נשוא פנייתך בתאריך המוזכר ה-24.1.2018 היה פרויקט שהחל בשטח בחודש דצמבר 2017. בזמן העבודות במקום היה הסדר תנועה זמני עם תמרור עצור. שינוי התמרור לתן זכות קדימה בוצע בחודש אוקטובר 2018 – כאשר ניפתח הכביש לתנועה בהתאם להסדר הסופי. לאור האמור לעיל, בתאריך 24.1.2018 היה מוצב בשטח תמרור עצור". לאחר שהמבקש המציא את האישור מחברת נתיבי ישראל, המשיבה היתנגדה לבקשה מן הטעמים הבאים: מדובר בשיהוי הרב שכן עסקינן בעבירה משנת 2018; המבקש שילם את הודעת הקנס ביום 12.2.18, ומשכך יש לראות בכך הודאה בבצוע העבירה; כל טענה בדבר שינוי התמרור איננה רלוואנטית, בשים לב לכך כי השינוי במקום נעשה בעקבות הסדרי תנועה ולא בשל טעות בהצבת התמרור.

הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להשפט, כדלקמן: (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג); (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה.

...

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ובקשת המשיבה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21.1.22 ולפיה נעתרתי לבקשת המבקש להארכת המועד להשפט למשך 90 ימים וזאת בהמשך להחלטת בית משפט מחוזי, בהיעדר אישור מסירה כדין ומחשש לעיוות דין וכן הוריתי על ביטול תוספת הפיגורים שהוטלה בגין אי תשלום הקנס.

המשיבה טוענת בבקשתה לעיון חוזר (סעיפים 5,6) כי משלא שולם הדו"ח במועד ולא הוגשה בקשה לביטול הדו"ח או בקשה להשפט הפך הדו"ח לחלוט, וכן ציינה בבקשתה כי נשלחו למבקש דרישות חוזרות ונישנות לתשלום הדו"ח וצרפה את הנספחים כדלקמן: העתק תדפיס הדו"ח (נספח 3).

תקנה 166 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובע כי צלום לעניין סעיף 27א לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ייעשה במצלמה שהוצבה באישורו של ר' אגף התנועה במשטרת ישראל.

...

במקרה דנן, העבירה שבוצעה על-ידי המבקש הינה מסוג עבירת חניה, ולכן הוראת סעיף 225 א (א1)(1) באשר לתקופת ההתיישנות אינה חלה – מדובר, אמנם, באכיפה שנעשתה על-ידי פקח העירייה, אך אין מדובר באכיפה בנתיב תחבורה ציבורית כהוראת התוספת האחת-עשרה בפקודת התעבורה, ועל כן דין הטענה להידחות, כאמור.

ב"כ המבקש לא התייחס להבדל במספר הרישוי של הרכב שבוצעה בו העבירה לכאורה לבין מספר הרישוי המצוין בתג הנכה שצורף למכתבו לביטול דרישת התשלום (נספח 12 ונספחיו) לבקשה לעיון חוזר, מדובר במסמכים אשר לא הונחו בפניי טרם מתן החלטתי ביום 21.01.2022.

אני מורה על ביטול החלטתי מיום 21.1.21 ומקבלת את בקשת המשיבה לעיון חוזר ודוחה בקשת המבקש להארכת המועד להישפט.

ביום 1.3.21 נרשם למבקש דוח תנועה בגין ביצוע עבירת תנועה (נהיגה ללא חגורת בטיחות).

בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 30.3.21, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להשפט בשל כך שלא קיבל הדוח לידיו ולא ידע אודותיו.

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

...

לטענתה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

כנגד המבקש נרשם דוח תנועה בגין עבירת תנועה מיום 8.10.21, בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 6.1.22, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

לדבריה, המבקש יצא מחוץ לארץ בחלוף המועד האחרון להשפט, ועל כן אין בטיעוניו כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

...

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.