בקשה לביזיון בית משפט לאכיפת פסק דין

בהמשך לאמור עתרו התובעים כולם בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לאכיפת פסק דינה של כב' המפקחת כנגד הנתבעים 1-4.

לשלמות התמונה יובהר כי בתיק זה לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, חרף בקשת התובעים, אשר נדחתה ע"י כב' השופטת קיציס ביום 13/07/15, אך ניתנה לתובעים האפשרות להגיש חוות דעת הסותרת את האמור בחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם המפקחת, לאור טענתם כי הנתבעים לא ביצעו את התיקונים המתחייבים מפסק הדין.

...

הנתבעים אמנם היו מודעים לכך שיש בעיית נזילה אצל התובעים, ברם שוכנעתי שהנתבעים סברו בתום לב כי הנזילה לא קשורה ישירות לדירתם אלא לבעיית אינסטלציה ורטיבות שהיתה קיימת בכל חלקי הבית המשותף, כביכול.

סוף דבר לאור כל האמור, יש לקבל את התביעה בחלקה.

לפיכך תביעת התובעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

ואולם, שתי הוראות חוק נוספות, מאוחרות לסעיף 6 הנ"ל, בחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובעות כך: "74. למפקח הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית." "76. החלטת המפקח בסכסוך וצו ביניים שנתן, דינם, לענין אכיפה והוצאה לפועל ולענין סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כדין פסק דין או צו ביניים של בית משפט שלום." לאורך השנים ניתנו החלטות שונות בשאלת סמכות המפקח על הבתים המשותפים לידון בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, חלקן עסקו בשאלתה זו לעומק, חלקן באופן נקודתי יותר וחלקן אף כשאלה אגבית.

...

ואולם, מעת לעת, נתקלים אנו במקרים בהם לכאורה, קיימת חוסר הרמוניה בחקיקה, ובמצב דברים שכזה, אין מנוס אלא לנסות ולהתחקות אחר הפרשנות הראויה, אשר תאפשר להשיג את המשמעות אשר תשתלב בחקיקה הקיימת ועם רצונו ומטרותיו של המחוקק כפי שבאו לידי ביטוי בחקיקה.

יוצא כי הן תכלית החקיקה והן שיקולי מדיניות שיפוטית, מובילים כולם למסקנה כי הפרשנות הנכונה תומכת בעמדה כי למפקח על בתים משותפים סמכות לדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, כפי שהורה בית המשפט קמא.

מכאן, אני מורה על דחיית הבקשה.

כתב התביעה הוגש על ידי המבקשים כשהכותרת של מהות התביעה היא "ביזיון בית משפט" והסעד האופרטיבי המבוקש הוא לכוף במאסר או בקנס את ביצועו המלא של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 9.8.18.

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין הבקשה להידחות והסעד הזמני להתבטל.

בשקלול כל הנתונים דלעיל, ועל מנת לתת למבקשים הזדמנות להתארגן ולנקוט בהליך המשפטי הנכון, אני קובעת כי הצווים שניתנו ביום 28.11.18 ו-29.11.18 יבוטלו ביום 18.12.18.

המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

עוד עולה כי עם כניסת החיובים הנ"ל לתוקף, בחלוף התקופה שקבע בית המשפט שם, נקט התובע בהליכי הוצל"פ לגביית החיובים הנ"ל, ובהחלטה מיום 28.11.19 אף נקבע אופן תשלום החיובים הנ"ל. בצד העובדה כי התובע בחר, במהלך השנים מאז שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ועד להגשת התובענה כאן, לנקוט בהליכים לפי הדין להביא לאכיפת ההסכם ( דבר אשר מלמד כי הוא לא טען במהלך תקופה ארוכה כאמור לקיומה של עילה לביטול ההסכם ), יש לקבוע כי יש בחיובים שהוטלו על הנתבעים לבקשת התובע לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כדי להוות סעד הולם ומתאים לזכות התובע בגין אי קיום התחייבות הנתבעים במהלך תקופה כאמור.

...

על רקע זאת, ועל רקע המסקנה כי בתום הליך מורכב שדרש פרק זמן לא קצר, שהנתבעים לא צפו מראש, ניתן, בסופו של יום, צו ירושה כנדרש בהסכם הפשרה, נסללה עתה הדרך לקיום הסכם הפשרה במלואו, ואין זה נכון וצודק, בשלב זה, להורות היום על ביטולו.

מהנימוקים שציינתי מעלה, גם דין התביעה לדמי שימוש ולפיצויים להידחות, שכן, הנתבעים מחזיקים בחלק מחלקה 34 לפי זכות בדין, גם לפי הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן לפי הסכם כאמור.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

ביום 8.8.2021 הגישה המוכרת לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט לאכיפת פסק הדין על המשיבות (להלן: הבקשה שהוגשה בחודש אוגוסט 2021).

...

מנגד, המשיבות טענו שיש לדחות את הבקשה על הסף, לאור דחיית הבקשה הזהה שהוגשה בחודש אוקטובר 2021.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

אמנם ישנה הוראה שהשעבוד שיירשם יהיה קודם לשעבודים הנוגדים, אך כל זמן שלא ניתן לאכוף את רישום השעבוד, ממילא אין צורך בהסרה של השעבודים הנוגדים; כך, גם לעניין אי-הבהירות באשר להיקף התשלומים אשר מגיעים למבקשת בגין ההתחייבויות שלא קוימו בעניין המודעה – אי-בהירות המצדיק את המסקנה כי בדין קבע בית משפט קמא שלא מדובר בחוב פסוק וברור, המאפשר אכיפה מכוח הפקודה.