בקשה לבחינה חוזרת בתנאי ערובה

בטרם הטיעונים לעונש, בית המשפט הפנה את הנאשם-המבקש לקבלת תסקיר מבחן והתיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 7.2.19.

בהחלטתי מיום 3.3.19 דחיתי את שתי הבקשות לעיון חוזר, וקבעתי כי בכלל נסיבות העניין, לנוכח ההפרות החוזרות ונישנות של תנאי המעצר, כפי שבאו לידי ביטוי בגליון ההיתנהגות, בנוסף למחדלו של המבקש מלהגיש את כל האישורים הרפואיים בגין טפולי אינהלציה, לא ניתן בשלב זה לתת אמון נוסף במבקש ולהקל בתנאי מעצרו כמבוקש.

דיון סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". דהיינו: הנאשם רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע לתנאי המעצר, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

...

לא הוכחו, כי ארעו עובדות או נסיבות חדשות, וגם לא חלף זמן ניכר מאז החלטתי מיום 3.3.19, אשר עשוי היה במצב מתאים להצדיק פנייה בבקשה לעיון חוזר.

בענייננו, מיום החלטתי בבקשה הקודמת לעיון חוזר ביום 3.3.19, ועד מועד הגשת הבקשה שבפניי ביום 31.3.19, חלפו 28 ימים בלבד; ונראה, כי לא יכולה להיות מחלוקת שהמדובר בתקופה קצרה ביותר, ואין מדובר ב"חלוף זמן ניכר" בהתאם לתנאי סעיף 52 לחוק, וכנדרש בפסיקה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

דיון סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". דהיינו: נאשם ששוחרר לחלופת מעצר רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע לתנאי השיחרור, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

נפסק, כי "אמנם, הגשת בקשות לשינוי תנאי השיחרור ממעצר היא זכות דיונית של הנאשם, אך משדיון מעמיק בבקשותיו מצריך הקדשת זמן ומשאבים מצד הרשויות – בהן בתי המשפט, רשויות התביעה ושרות המבחן –ראוי שייעשה בזכות זו שימוש סביר ומידתי." (בש"פ 1523/18 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 22.02.2018)).

בהיעדר עילה לעיון חוזר, אין מקום לשיחרור ממעצר בית "בשלבים", כפי שנקבע בבש"פ 4152/91 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.11.1991): "תופעה שהיא חוזרת בבתי המשפט, וגם בבית משפט זה היא שנאשם שנעצר, או שמבקשים את מעצרו, שוטח תחינתו בבית המשפט ומבקש לשחררו, ומציע כי תנועותיו תוגבלנה בכל שעות היממה; בית המשפט נענה לו ולא חולפים ימים רבים ובאה בקשה לשנות את התנאי הזה, כי הוא מכביד (במקרה דנן כי הוא מפריע למבקש לעבוד בעבודה שהוצעה לו). היענות חיובית לפניות כאלה תתפרש בעיני הציבור, נאשמים וסניגוריהם כי הינה ניפתחה דרך להשתחרר מהמעצר וגם ממה שנקרא 'מעצר בית' בשלבים. הנאשם המציע את המיגבלות שהושתו עליו חייב להיות נאמן להצעתו. רק נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המלמדות על שינוי מהותי במצב יצדיקו עיון חוזר ושינוי התנאי." בנסיבות אלה, גם אינני מוצאת מקום להורות בשלב זה על תסקיר מעצר משלים.

...

אני סבורה, כי כך לא נעשה במקרה דנן.

וראו עמת (מחוזי חיפה) 29160-04-19 מנואב נ' מדינת ישראל (28.4.19), כב' השופט ניצן סילמן: "חלוף הזמן הקבוע בסעיף 52 לחוק המעצרים מטרתו לבסס אמון ביהמ"ש במי שמבקש לשנות מתנאי חלופת המעצר. ברי כי בפרק זמן כה קצר לא ניתן לבסס אמון. אכן, הפסיקה קבעה כי חלוף הזמן הינו נסיבה ספציפית לאדם, פרק זמן ייחשב כניכר בין השאר בהתחשב בסוג הגבלת החירות (מעצר ממשי, מעצר באיזוק, חלופה) בסוג האישום, בהתנהלות העורר ובנסיבותיו הספציפיות. דווקא החלת תנאים אלו, אשר הותוו למשל בבש"פ 7371/17 רוחאן נ' מדינת ישראל, בהתייחס לעורר כאן, יביא לתוצאות לפיהן דין הערר להידחות." אני סבורה, כי ההחלטה שהתקבלה ביום 7.3.19 לשחרור המבקש למעצר בית ולעבודה במשרד בתנאים שנקבעו, שיקפה את האיזון הראוי בין הסיכון שהמבקש מהווה לציבור משתמשי הדרך, לבין זכויותיו של המבקש; ואין מקום, לאחר זמן קצר של כ- 5.5 שבועות (מועד הגשת הבקשה) או חודשיים (מועד הדיון בבקשה), לערוך בו שינוי; ולא מדובר בפרק זמן משמעותי דיו כדי ללמד על חלוף זמן ניכר או שינוי מהותי של הנסיבות לצורך בקשה לעיון חוזר בהתאם לתנאי סעיף 52 לחוק, במיוחד שעה שמדובר בחלופה ולא במעצר ממשי או באיזוק, שאז חלוף הזמן אמור להיות ממושך יותר (עמת (מחוזי חיפה) 29160-04-19 מנואב נ' מדינת ישראל (28.4.19) הנ"ל), והדברים יפים במיוחד לענייננו, שעה שכבר הותר למבקש לצאת לעבודה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בדיון שנערך לפני טען ב"כ המבקש שבמסגרת תנאי השיחרור עמד המבקש בצו פקוח שירות המבחן, שיתף פעולה עם שירות המבחן והשתתף בקבוצות במסגרת פקוח המעצר, ולא הפר את תנאי הפיקוח.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בבוא בית המשפט לידון בבקשה לעיון חוזר, אין הוא דן מחדש בחלופת המעצר שנקבעה במקור, אלא בוחן אם מאז ההחלטה המקורית שניתנה התגלו עובדות או נסיבות חדשות או שעבר פרק זמן ניכר, אשר יש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין האנטרס של המבקש לבין האנטרס הצבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השפוטי (בש"פ 7125/07 פלוני נגד מדינת ישראל; בש"פ 2/06 אייל זילברפרב נגד מדינת ישראל; ב"ש (נצרת) 389/10 יוסף בן נימר הייב נגד מדינת ישראל).

לפיכך, שמורה לסניגור הזכות להגיש בקשה חוזרת לעיון חוזר עם קבלת תסקיר המבחן בתיק 6741-10-19.

...

החלטה זו, אני סבורה, מאזנת כראוי, בשלב זה, בין אינטרס המבקש ונסיבותיו לבין אינטרס הציבור, שבבסיסו הגנה על בטחון הציבור ממסוכנות המבקש ומועדותו, ועל כן יש להותירה על כנה.

בהינתן האמור, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

באותו היום, בעקבות הארוע נושא האישום הראשון, נעצר הנאשם לחקירה ושוחרר על ידי קצין מישטרה בערובה ובתנאים של מעצר בית מלא למשך חמישה ימים ברח' דרך חברון 146.

דא עקא שהלכה זו מתייחסת להחזרתו אל מאחורי סורג ובריח של מי שכבר שוחרר ויצא לחופשי, והיא אינה רלבאנטית למקרה דנן, הן מן הטעם שסיום ריצוי העונש טרם דיון בבקשה לביטול צו המבחן נבע מהתנהלותו של הנאשם עצמו, ומקבלת בקשותיו החוזרות לדחות את הדיון, הן מן הטעם שבפועל, הגם שהנאשם סיים לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו במקום עבודות השרות, הוא עדיין שוהה מאחורי סורג ובריח, תחילה בשל מעצר בתיק אחר וכעת- בשל עונש מאסר שהוטל עליו בתיק החדש.

...

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הכנסת תשס"ד 44, 109) נכתב בעניין זה: "ההצעה באה לתת מענה לקושי הקיים על פי ההלכה הפסוקה, אשר קובעת כי לא ניתן להטיל עונש במקום צו מבחן שהופר אם הוטל על הנאשם גם עונש על העבירה (כך, למשל בע"פ 767/77 שירות המבחן למבוגרים נ' בוחבוט פ"ד ל"ג(3) 425). בתי המשפט ראו בכך ענישה כפולה משום שבית המשפט כבר הטיל על העבריין עונש בשל העבירה המקורית; ואולם התוצאה היא כי אין שום הרתעה מפני הפרת צו המבחן שהוטל לאחר עונש אחר, ובתי המשפט קראו למחוקק לתקן תוצאה בעייתית זו, עוד בשנות ה- 80 (בע"פ 767/77 הנ"ל) וכפי שחזר וציין המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מנחם אלון בע"פ 3524/90 שירות המבחן למבוגרים נ' אברהם אבוקסיס...

לפיכך, חלף צו המבחן שבוטל, ובנוסף ליתר העונשים שנגזרו, אני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל.

העורר טוען עוד כי שירות המבחן התרשם מהעורר במקומות רבים באופן אמביוולנטי כך שהתסקיר במהותו אינו שלילי ונחרץ אלא מסתייג באופן מסויים משחרור לחלופה ולפי הדין במקרה כזה מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בבחינה הבקשה למעצר עד תום ההליכים והופניתי לחובה המוטלת על בית המשפט הדן בבקשה לבחון באופן פרטני את המפקחים המוצעים והן את חלופת המעצר המוצעת.

בכל מקרה בשל בעיית המפקחים המוצעים שלשיטת ב"כ המשיבה אינם מתאימים למלאכת הפיקוח והמיקום הפיזי של החלופה, ב"כ המשיבה ציין כי ככל שב"כ העורר מעוניין להציע חלופה אחרת, במקום אחר עם מפקחים אחרים יכול להיות שיהיה שינוי נסיבות שיהיה בו כדי להצדיק בחינה חוזרת של שאלת החלופה בבית המשפט קמא.

אלא שגם כאשר מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות,  ואף בדרגה גבוהה, על בית המשפט לבחון בכובד ראש אפשרות לשיחרור העורר לחלופת מעצר, וכפי שנקבע לא אחת "...כמובן הדרך "הבטוחה" יותר, גם לבית המשפט, היא הותרת הנאשם מאחורי סורג ובריח; בדרך זו, הכל את נפשם הצילו, אך לנגד עיננו צריך לטעמי שתהא תדיר הוראת חוק המעצרים בסעיף 21(2)(1)שלפיה לא יינתן צו מעצר, בין היתר, אלא אם ולא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

...

כאמור, אף אני התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהורי העורר,ואציין כי לעמדתי גם בית המשפט קמא היה מחויב לעשות כן, ועל אף הערכתי הרבה למסירותם לעורר ונכונותם להקריב את כל רכושם לצורך הגנה ותמיכה בו, הגעתי גם אני למסקנה לפיה אין הם מתאימים לשמש כמפקחים על העורר במסגרת חלופת מעצר או מעצר באיזוק.

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק קביעה המנוגדת להמלצות תסקיר שירות המבחן ובהתאם אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

לפיכך אני מורה על דחיית הערר, והעורר יישאר בשלב זה במעצר עד למתן החלטה אחרת.