בקשה לאכיפת פסק דין משמורת בינלאומי

הוא נעצר בישראל בעקבות בקשת ההסגרה שעניינה המשך ריצוי עונשו והעמדתו לדין בגין בריחה ממשמורת חוקית.

יצוין, כי לדחיית בקשת הסגרה מטעם של פגם בהוגנות ההליך המשפטי במדינה המבקשת ישנן משמעויות כבדות משקל, והיא צפויה לפגוע ביחסים הבינלאומיים בין ישראל לאותה מדינה.

אם הבקשה לא תיתקבל, הרי שלא ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין.

...

על החלטה זו הוגש ערעור ובגדרי ע"פ 7835/17 דוד בלומברג נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.11.18), הערעור נדחה.

הדדיות לטענת ב"כ משיב 1, אין על ישראל חובה להיעתר לבקשת ההסגרה שהוגשה על ידי צרפת, מאחר שצרפת אינה מכבדת את עיקרון ההדדיות בין המדינות, והיא אינה מסגירה את אזרחיה לישראל.

סיכום אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיבים ברי-הסגרה לצרפת, בגין העבירות המיוחסות להם בבקשת ההסגרה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי ליד "סוג התביעה": נכתב במפורש "אכיפת פסק חוץ" ותחת "הסעד המבוקש" נכתב "הכרה ואכיפה בפסק הדין". בסעיף 3 לכתב התביעה נטען "אכיפה והכרה בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בבית המשפט למשפחה לונדון אנגליה ביום 9.12.20". בסעיפים 9 ו-10 לכתב התביעה טען התובע: "9. בנסיבות אלו נאלץ התובע לפנות לבית משפט נכבד זה ולבקש אכיפה והכרה בפסק הדין בדרך של "Mirror Order" – זאת אומרת פסק דין זהה לפסק הדין שניתן בהסכמה בבית משפט למשפחה באנגליה.

הפניית הנתבעת בסעיף 26 לסיכומיה לפסק דינה של כב' השופטת צילה צפת בתמ"ש 89791/00 אינה רלוואנטית כלל ודי לעיין בקטע המצוטט על ידה בסיכומיה מתוך פסק הדין על מנת לעמוד על כך כי ההוראות בפסק הדין בעינייני משמורת, סדרי ראייה ואפוטרופסות לא נאכפו בשל העובדה כי שונו בפסקי דין מאוחרים ולפיכך לא מתמלאים תנאי ס' 3 לחוק.

בתמ"ש 21752/97 בדומה לעניינו וכעולה מסעיף 6 לפסק הדין, היתנגדה הנתבעת לאכיפת פסק החוץ "בטענה שהוא מסכן את שלומה הפיזי והנפשי של הקטינה והעלתה טענות קשות כנגד האב, שזכרן כלל לא בא בכתב הגנתה, טענות קשות ביותר שלא טירחה כלל לתמוך אותן בתצהיר, טענות קשות החל מסטיות מיניות שלו, ועד לשאיפת סמים בביתו על ידי הקטינה בעת בקורה האחרון בקיץ 2004 אצלו". בדחותו את טענות האם/ הנתבעת קבע כב' השופט שאול שוחט בסעיפים 8 ו-9 לפסק הדין: "8. דין פסק החוץ להיאכף. אין בפני הנתבעת טענת הגנה ראויה. לכה"ת צורפה חוות דעת בדבר הדין הזר שלא נסתרה. ב"כ הנתבעת הודתה, כי אין בפיה כל טענה כנגד פסק החוץ למעט הטענה, כי הוא נוגד את תקנת הציבור. לענין זה לימדונו רבותינו. בהוראת סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ מכוון המחוקק לפסק דין הסותר את עקרי אורח החיים של החברה בישראל; את האינטרסים של המדינה במישור הבנלאומי ויחסי החוץ שלה; את ערכי היסוד של מוסר, צדק, חירות והגינות, וכיוצ"ב. ענינה של הוראה זו בהשקפות ובאינטרסים של החברה ושל המדינה שהם כה עקרוניים וכה בסיסיים עד שנראה לדחות מפניהם פסקי חוץ מחייבים [ר' ע. שפירא; "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ", עיוני משפט - 509;, ע"א 1137/93, אשכר נ' היימס מח(3) 641; תמ"ש (י-מ) 730/04, ש.ה. נ' ד.ה. [טרם פורסם].

...

סוף דבר הנני מורה על אכיפתו של פסק הדין שניתן ביום 9.12.20 בתיק 01258p18zc בבית המשפט למשפחה בלונדון.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום וככל שלא ישולמו במועד שנקבע לתשלום יישאו הפרשי ריבת והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.

כן הנני מורה כי הנתבעת תהא רשאית לקזז מההוצאות שנפסקו לחובתה את חוב המזונות שחב לה התובע.

לאחר הגשת העתירה, בחלוף 5 שנים מיום מכירת הדירה, ולאחר שהעותרת הציגה פסק דין המעיד על משמורת קבועה על ילדיה, היא קיבלה זכאות לסיוע בשכר דירה מחדש בחודש נובמבר 2022.

רוח נשית אף התייחסה לחובת המדינה לפעול למיגור תופעת האלימות כלפי נשים, באמצעות שילוב כלים שונים מתחומי המניעה, האכיפה והסיוע לנפגעות; זאת כאשר הסיוע הכלכלי לנשים נפגעות אלימות שנפרדו מבני זוגן, מהוה רכיב משמעותי במאבק באלימות כלפי נשים, בין היתר, על מנת למנוע את חזרתן למעגל האלימות בשל קשיי פרנסה; סיוע כלכלי זה כולל, כנדבך מרכזי, סיוע בתחום הדיור.

רוח נשית ממשיכה ומציינת כי, החובה לספק סיוע כלכלי לנשים נפגעות אלימות מעוגנת בהחלטות ממשלה ובהחלטות של וועדות ממשלתיות, וכן במסמכים בנלאומיים שמדינת ישראל מחויבת להם.

סעיף 1א לחוק קובע כי: "בקשה לקביעת זכאות לדיור צבורי תוגש למשרד הבינוי והשיכון; משרד הבינוי והשיכון יודיע למבקש, בתוך 30 ימים ממועד הגשת הבקשה, אם הוא עמד בכללים ועל הדרכים להשיג או לערער על ההחלטה בעיניינו". ס' 1 לחוק מגדיר את המונח "הכללים": "כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין זכאות לדיור צבורי". המשיבה הפניתה להוראת הנוהל בעיניין הקצאת דירות בשכירות בדיור הצבורי (נוהל מס' 08/05) (להלן ולעיל: "הנוהל הרגיל").

...

בחודש אוקטובר 2019 נעתר המשיב לבקשת העותרת לקבלת סיוע בשכר דירה, במסגרת מסלול נפגעות אלימות למשך שנתיים – עד אוקטובר 2021.

תמצית טענות המשיב לטענת המשיב, דין העתירה להידחות, וזאת משום שלא נפל כל פגם בהחלטת הוועדות המצדיק את התערבות של בית המשפט; זאת שכן, העותרת לא עמדה בתנאי הזכאות לדיור הציבורי כפי שנקבעו בנוהל הרגיל; העותרת גם לא עמדה בתנאי הסף הקבועים בנוהל חריגים.

דיון והכרעה לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

אמנם קשה לחלוק או להתמודד עם הטענות הנוקבות שהועלו על ידי העותרת ורוח נשית בכל הנוגע למצוקה והקשיים אותם עוברות נפגעות אלימות, ועל הצורך הדוחק להעניק להן כל סעד וסיוע מצד המדינה; ואולם חרף זאת, סבורני כי לא ניתן לומר, ולמצער, לא הוכח, וזאת אף בהינתן החזקה בדבר תקינות הפעולה המנהלית, כי השימוש בתבחין נכות יציבה במסגרת נוהל חריגים פוגע בעקרון השוויון; לא רק זאת, אלא אפשר כי ההפך נכון, וזאת משום שאין חולק כי מדובר במשאב ציבורי מוגבל שתור הזכאים לו ארוך, ומכאן שקבלת בקשת העותרת תוך חריגה לטובתה מהנוהל, תבוא על חשבונם של משפחות אחרות העונות על דרישות זכאות מחמירות יותר, הקבועות בנוהל.

סוף דבר, העתירה נדחית.

אומנם, צורף לבקשת ההסגרה מכתב מטעם מנהלת המחלקה הבינלאומית בצרפת המאשרת את זכותו למשפט חוזר (נ/3), אך לדבריהם, מבדיקת הדין הזר אשר צורף לבקשת ההסגרה, סעיף החוק שצורף למסמך בקשת ההסגרה הוא משנת 2004, בשעה שסעיף החוק הרלוואנטי 379-4 תוקן בשנת 2016 והוא הרלוואנטי לענייננו.

אם הבקשה לא תיתקבל, הרי שלא ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין, שכן תנאי זה עומד בבסיס העתירה.

המשיב יוחזק במשמורת שירות בתי הסוהר עד להסגרתו בפועל.

...

יחד עם זאת, אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש מקום לקבוע, כי הסגרתו של המשיב עולה עד כדי פגיעה בתקנת הציבור ובענייננו אני קובעת, כי לא נתקיימו נסיבות יוצאות דופן המטות את הכף לעבר הימנעות מהסגרה.

משכך, איני מקבלת את טענת המשיב לפגיעה בזכותו להליך הוגן, באופן שימנע את הכרזתו כבר הסגרה.

סוף דבר אשר על כן, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיב כבר-הסגרה לצרפת, בגין העבירות המיוחסת לו בבקשת ההסגרה.

הנתבע טוען עוד כי קמה לו הגנה לפי סעיף 6(א)(3) לחוק אכיפת פסיק חוץ, מאחר שבית המשפט במדינת ניו-יורק לא היה מוסמך לתת את פסה"ד. סמכותו הבינלאומית של פורום זר לתת פסק דין קמה רק אם היתקיימה בינו לבין הנתבע "זיקת מגורים" או הסכמה לשיפוט.

ההליך העקרי בעניינינו הוא בקשה לאכיפת פסק חוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, ובחינתה הלכאורית של העילה תעשה בהתייחס אליה והיסודות הדרושים לה. השאלה מיתמקדת בעניינינו, מטבעם של דברים, בהתקיימות התנאים הנדרשים לפי חוק אכיפת פסקי חוץ לצורך אכיפה של פסק דין זר בישראל.

אשר לטענה לקיום ההגנה הקבועה בסעיף 6(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, בשל כך שבהמ"ש בניו-יורק לא היה מוסמך לפי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל, וזאת בהעדר "זיקת מגורים" או הסכמה של הנתבע לשיפוט, הרי שטענה זו מעוררת את שאלת אופן יישום התנאי של "זיקת המגורים" ביחס למצב בעניינינו, בו אין חולק כי כתב התביעה נימסר לנתבע בעודו בארה"ב בפועל משך פרק זמן לא מבוטל, ושעה שהוא נתון במשמורת חוקית.

...

תמצית טענות הצדדים: טענות התובעים/המבקשים: התובעים טוענים כי מתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים בדין להטלת עיקולים זמניים ומשכך יש לקבל את הבקשה.

מבחינת מאזן הנוחות, סבורני כי בכל הנוגע לעיקול נכסי מקרקעין ורכב של הנתבע, הרי שהוא נוטה במובהק לתובעים.

בכל הנוגע לטענה בדבר חוסר תום לב בשל אי-גילוי העובדה כי הנתבע שהה בישראל בעת מתן פסה"ד, התובעים הבהירו כי עובדה זו לא היתה בידיעתם, ולא שוכנעתי כי נפל פגם של חוסר תום לב בהקשר זה. אשר לשיהוי, הבקשה לאכיפה אכן הוגשה זמן לא מבוטל לאחר שניתן פסה"ד (אם כי הרבה לפני תום התקופה שהחוק מתיר לכך), אולם בהתחשב במאפיינים המורכבים "הבינלאומיים" של הפרשה והמעורבים, כאשר התובעים הינם אזרחי ותושבי ערב-הסעודית, פסה"ד ניתן בניו-יורק, הנתבע ריצה מאסר בניו-יורק והינו תושב ישראל, אינני סבורה כי די בחלוף הזמן כדי להצדיק דחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה לעיקולים זמניים מתקבלת, למעט צו העיקול על חשבון הבנק של הנתבע בבנק מזרחי טפחות.