בקשה לאישור תכנית לבניית ממ"ד לדירה קיימת והריסת מדרגות בקומת הקרקע

זאת, לאחר שבעקבות אישור בקשה להיתר בנייה מיום 25.3.2019 על סמך תכנית מכוח סעיף 23 לתוכנית מתאר ארצית לחזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה תמ"א 38 (להלן: "תמ"א 38"), תכנית רע/1010/א משנת 2019 (להלן: "תוכנית 1010א"), קבע השמאי המכריע חיוב בהיטל השבחה בסך 808,617 ₪.

המדובר בבניין בן 3 קומות וחדרי יציאה לגג, כאשר במסגרת בקשת ההיתר הורחבו הדירות בקומות הקיימות (א'-ג'), חדרי היציאה לגג נהרסו ונבנו במקומן 5 יח"ד חדשות בקומה ד', 5 יח"ד חדשות בקומה ה', 3 יח"ד חדשות בקומה ו' וכן יח"ד נוספת בקומה ז' (קומה חלקית).

הועדה ציינה כי בהתייחס לניוד זכויות קובעת התכנית כי יותר ניוד זכויות בלתי מנוצלות להרחבת דירה קיימת מכוח סעיף 11.2 לתמ"א 38 ובתנאי שיבנה ממ"ד לכל דירה מורחבת וכי ניוד הזכויות יתאפשר במסגרת קונטור הקומה הטיפוסית המורחבת בלבד, ומכאן שהשטח הניתן לניוד על פי תכנית 1010א הוא הפרש בין 25 מ"ר שמקנה תמ"א 38 לטובת הרחבת כל אחת מהדירות בקומות הקיימות, לבין הזכויות שהתבקשו בפועל להרחבת הדירה (ובילבד שלכל דירה קיימת יתוסף ממ"ד).

אז עברה הועדה לבחון לאילו קומות השטח הנ"ל נויד, ומהם השטחים שנוצלו במסגרת תוספת הזכויות הכמותית שהתבקשה מכוח תכנית 1010א. בחישוב שטח קומה טיפוסית בבניין קבעה הועדה כי השטח יכלול שטח הדירה הקיימת + שטח המרפסות הסגורות +25 מ"ר זכויות מכוח התמ"א + שטח חדר מדרגות קיים (סה"כ 642.65 מ"ר), בתוספת שטח החיזוקים (58.3 מ"ר), כך שהסך המצרפי של שטחים אלו מביא לקומה טיפוסית בשטח של 700.95 מ"ר. על בסיס האמור נקבע כי השטח הסחיר (ניכוי המבואות וחדרי המדריגות בשטח של 34.97 מ"ר) הוא כ-666 מ"ר, מחציתו – לחישוב הקומה החלקית – הוא 333 מ"ר. בנקודה זו הבהירה הועדה כי חישוב שטח הקומה הטיפוסית, הכוללת כאמור את שטחי החיזוק, נעשה אך ורק על מנת לקבוע לאילו קומות נוידו השטחים הבלתי מנוצלים מקומות א'-ג' בבניין הקיים, ומה הקף הזכויות שיש ליחס לתוספת הזכויות הכמותיות שהתבקשה מכוח תכנית 1010א. הועדה דחתה את עמדת המערערת בשומתה לפיה יש לערוך השוואה בין "סל הזכויות" שניתן היה לנצל בבניין כולו ללא מימוש תכנית 1010א ("מצב קודם" תאורטי, כהגדרת המערערת) אל מול הבקשה להיתר ("המצב המבוקש", כלשונה), ולהעמיד את ההשבחה על ההפרש בין זכויות אלו, בנימוק לפיו מתודה שמאית זו אינה מתאימה לנסיבות המקרה משום שהיא מגלמת בתוכה הנחה שגויה כאילו ניתן היה לנייד את הזכויות הבלתי מנוצלות בקומות ד' וה' החדשות לקומות ו' ו-ז' בבניין, דבר שתכנית 1010א לא התירה כלל.

בשאלה בה נחלקו צדדים במסגרת ערעור זה, האם הוראות תכנית 1010א אפשרו ניוד זכויות בניה אך ורק של שטחים המיועדים להרחבת דירה קיימת מהקומות הקיימות (א'-ג') של הבניין הקיים, או גם מקומות "חדשות" תאורטיות שניתנות היו לבנייה מכוח תמ"א 38 בלבד (ד'-ה'), הפניתה המשיבה אף לתקנון תכנית 1010א, שם נקבעו הוראות בינוי העברת זכויות בניה מקומה לקומה, באופן שבו הותר ניוד זכויות בניה בלתי מנוצלות המיועדת להרחבת דירה קיימת, מכוח סעיף 11.2 לתמ"א 38 ובילבד שיבנה ממ"ד לכל דירה מורחבת.

...

בהחלטתה קבעה הוועדה כי קריאה תכליתית של תמ"א 38 מחייבת את המסקנה לפיה שטח הקומות הנוספות שמעל הקונסטרוקציה, הנחוץ לחיזוק הבניין הקיים, מתאפשר לפי הוראות התמ"א ולכן בניגוד לעמדת השמאי יש להביא בחשבון את השטחים שנבנו על גבי החיזוקים הקונסטרוקטיביים כשטחים שניתן לבנות מכוח התמ"א. הוועדה ציינה כי במצב דברים הרגיל היה התיק מוחזר לשמאי המכריע על מנת שיבחן מחדש את התחשיב שערך, אלא שעוד לפני שהוגש הערר סיים השמאי המכריע את תפקידו כך שלא ניתן לשוב אליו לצורך עריכת תיקונים בשומה.

בהתייחס לטענה לפיה פרשנות ועדת הערר סתרה חוות דעת משפטית ספציפית מטעם המשיבה, מקבל אני את הסבר המשיבה כי חוות הדעת בהליך אחר אינה מחייבת את הוועדה, מה גם שעל פני הדברים לא ניתן לומר כי השמאי המכריע באותו הליך אחר הגיע למסקנה שונה מהותית מזו שקבעה הוועדה בענייננו, נוכח העובדה כי נסיבות אותו מקרה שונות מנסיבות ענייננו.

לאור כל האמור, סבורני כי לא נפל פגם בקביעת ועדת הערר לעניין פרשנותה של תכנית 1010א וקביעתה כי תכנית זו אפשרה ניוד זכויות בלתי מנוצלות אך ורק מתוך שטחי ההרחבה של הדירות הקיימות בקומות א-ג'.

כללו של דבר, בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 ותקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000, ולאחר שמצאתי כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הוועדה, כי ממצאים אלה תומכים במסקנתה המשפטית וכי אין לגלות בה טעות שבחוק – דין הערעור בסוגיות שתוארו לעיל להידחות.

העדר שטחי שטחי גינון וצמחיה מספיקים לכיוון הרחובות והעדר ממשק ראוי בין הבניין למרחב הצבורי: "...12 מקומות חניה מתוך 43 המקומות שמוצע להוסיף בתחום המיגרש מסומנים בתחום החזיתות של המיגרש (מרביתם לכיון רחוב התחיה), וזאת באופן שאינו הולם תיכנון ערוני ראוי.  באופן זה כימעט שלא נותרת כל צמחיה לכיוון הרחובות, מלבד רצועה צרה ביותר, אם בכלל. נציין כי בבקשה המתוקנת, שהוגשה לאחר הליך הגישור שהתקיים בין הועדה המקומית לבין מגישת הבקשה להיתר, בוצעו שינויים, שלכאורה מהוים שיפור גם בהיבט זה... לטעמנו התיכנון המוצע אינו מייצר ממשק ראוי בין הבניין לבין המרחב הצבורי, דבר הפוגע הן באיכות המגורים בבניין מושא הערר, והן באיכות הרחוב והסביבה.... אין צורך להכביר מילים בדבר החשיבות של שילוב צמחיה, לרבות עצים במרחב העירוני. כיום לצד הבניה המרקמית שמלווה את הרחובות ההסתדרות והתחיה קיימת רצועת גינון רחבה ביותר בחזית הבניינים, בדומה לזו הקיימת בבניין מושא הערר. בכל הבניינים האמורים החניה לעולם לא ממוקמת לכיוון חזית הרחוב. באופן זה מתקבל מרחב מגונן ואיכותי, התורם לעיצוב הרחוב ולחווית המשתמשים בו. המרווחים שנקבעו באמצעות קוי הבניין בתוכניות החלות על המקרקעין נועדו, בין השאר, לשם יצירת תווך ירוק כאמור. נזכיר שגם תוספת הממ"דים המוצעת פוגעת במרווח זה באופן מסוים. אלא שהפגיעה הנוספת המוצעת באמצעות מיקום חניות בחזית הבניין, יוצרת תוצר בעייתי ומוקשה ביותר בעינינו. ההשלכות של אי שמירה על מרווחים איכותיים כאמור (בין הבניינים, ובין הבניין לרחוב) מועצמות נוכח העובדה שמוצע להוסיף לבניין גובה ודירות. העצמת הזכויות והצפיפות במיגרש אך מגבירה את הצורך במרווחים איכותיים כאמור". התוכנית המופקדת ח/ 619: "בהתאם להוראות סעיף 23 לתמ"א 38 רשאי מוסד תיכנון להכין תוכנית מפורטת שמטרתה חזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, שיש בה הוראות התואמות למאפייני הישוב. בהתאם לזאת מקודמת בעיר חולון תוכנית ח/619 ... שהיא תוכנית כוללת להתחדשות עירונית וחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה האמורה להגיע לכלל הפקדה בקרוב. התכנית נערכה תוך התאמתה לתנאים הייחודיים של העיר, ומטרתה התחדשות המרקם הוותיק בעיר באופן מבוקר, תוך שמירה על איכות החיים בעיר וחיזוק המרחב הצבורי. בהמשך לאמור, מתייחסת התוכנית להיבטי תיכנון שונים הנוגעים לעיר חולון. בין השאר, קובעת התוכנית עקרונות תיכנון שישמרו על הזהות ומאפייני העיר (הנוף העירוני), נפח הבניה (לרבות גובה) המתאים לבניינים באזורים השונים של העיר, קוי הבניין הראויים, לרבות המרווחים שראוי לשמור בין ביניין לבניין, שימת דגש לרחוב העירוני, לממשק בינו לבין הבניינים לאורכו ועוד. עקרונות שנועדו להבטיח שחידוש המבנים יהיה תוך שמירה על מרחב ערוני שיש בו מענה לכלל צורכי התושבים, לרבות קיומן של תשתיות ציבוריות. נציין שבמסגרת הכנתה של תוכנית זו החליטה הועדה המחוזית מכוח הוראות סעיף 78 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה 1965 על קביעת מיגבלות במתן היתרי בניה מכוח תמ"א 38. מיגבלות אלה אינן חלות על בקשות שהוגשו בעבר, לרבות הבקשה מושא הערר. יחד עם זאת, עקרונות התיכנון המגולמים בתוכנית ח/619 מהוים חלק מהשיקולים התכנוניים שראוי שיובאו בחשבון בבקשות להיתר מכוח התמ"א (ר' סעיף 22 לתמ"א). בהתאם לתוכנית המקודמת, המיגרש מצוי במיתחם 'רחובות ראשיים עם חזית פעילה. במיגרש כאמור ניתן לבנות, במקרה של חזוק באמצעות עיבוי, תוספת של עד 1.5 קומות, דהיינו ביניין של 7 קומות (קומה עליונה חלקית). במקרה של הריסה ובניה מחדש ניתן להגיע לבניין בגובה של עד 10 קומות. בבקשה מושא העירעור מוצע ביניין בגובה של 8 קומות. ביחס לקווי הבניין קובעת התוכנית שקו הבניין הצדי לא פחת מ-2.7 מ', וקו הבניין הקידמי העילי לא יפחת מ-3 מ' (כולל מרפסות), כאשר בקומת הקרקע יש לשמור על קו בנין קדמי של 7.5 מ', שכן מרווח זה נועד לשמש, בין השאר, לזיקת הנאה לציבור, עקרון שנועד ליצור מרחב צבורי ראוי לצד הצפוף המוצע. התוכנית מאפשרת חריגה מקוי הבניין לצורך הוספת ממ"ד בפרויקט של עיבוי בניה, אולם אוסרת הקלה בקוו ביניין קדמי או אחורי לממ"ד, ומחייבת בכל מקרה שמירה של לפחות 1.3 מ' בקוו הבנין הצדי, והרחקת הממ"ד לפחות 8 מ' בחזית המיגרש. עוד נקבע בתכנית, שככל שלא ניתן להוסיף ממ"ד בתחום קוי הבניין האמורים, ניתן להוסיף ממ"ד בחריגה מקוו הבנין הצדי, וזאת רק כשמדובר בפרויקט של עיבוי בניה, וגם זאת עד 1.30 מ' בלבד. נקבע שלא ניתן לחרוג מקוו הבנין הקידמי והאחורי, אף לצורך ממ"ד". אי- ההתאמה לעקרונות התיכנון הרצויים המגולמים בתוכנית המופקדת ח/ 619 : "התיכנון המוצע בבקשה מושא הערר חורג כאמור מהקבוע בתוכניות המפורטות החלות על המקרקעין, ונימצא שהוא חורג גם מעקרונות התיכנון המוצעים במסגרת תוכנית ח/619, הן לעניין גובה המבנה, והן לעניין קוי הבניין. מגדלי הממ"דים מוצעים כולם בחריגה מקוי הבניין. קוי הבניין שנקבעו בתוכניות החלות בעיר נועדו לצורך יצירת מרווחים בין מבנים למגרשים גובלים, ובכך לשמור על איכות חיים נאותה לדיירי הבניינים, ולמשתמשי הדרך. מאידך, מגדלי הממ"דים מהוים אלמנט חזוק מובהק במבנים העוברים חזוק לפי תקן ישראלי: ת"י 413 ״תכן עמידות מבנים ברעידות אדמה". בנוסף הממ"דים מוסיפים מיגון לדירות הקיימות מפני התקפות טילים וכיו"ב על ישראל.

במסגרת הבקשה להיתר מוצע לבטל את שני גרעיני המדריגות המשרתים את הדירות של החלק המרכזי בבניין, ולבנות תיחתם גרעין מדרגות אחד, הכולל גם מעלית אחת, שישרתו הן את הדירות הפונות לכיוון דרום, והן את הדירות הפונות לכיוון צפון.

...

בסופו של דבר החלטת ועדת הערר שביטלה החלטה של וועדה מקומית לאשר בקשה להיתר בניה נותרה על כנה.

בנוסף עמדה ועדת הערר על מאפייני תמ"א 38 כתכנית ארצית ללא תשריט שאינה מכשיר תכנוני "רגיל" המתייחס למגרש מסוים ועל המסקנה הנובעת מכך שלפיה אין התמ"א יכולה לספק "אמירה תכנונית" פרטנית או להבטיח מתן היתרים מכוחה לכלל המבנים הלא מחוזקים, ובקביעות אלה לא נפל כל דופי.

התוצאה העתירה נדחית.

על פי הנטען בכתב האישום, בחודש 09/16 הוגשה על ידי הנאשמים בקשה לקבלת היתר בניה לשינויים בחלוקת פנים לדירה קיימת בקומת הקרקע, תוספת קומה מוצעת מעל קומת הקרקע, הריסת המסומן להריסה בתשריט והקלה בקוו בנין קדמי לבניית ממ"ד (להלן: "הבקשה להיתר").

ברע"פ 6328/04 חליל רבאח עוקה נ. מדינת ישראל (מיום 21.9.2004) דחה בית המשפט העליון בר"ע של מהנדס מתכנן, אשר ערך עבור לקוחו תכנית בניה לצורך קבלת היתר בניה בקבעו, כי- "המבקש היה המהנדס המתכנן אשר באמצעותו הצליח הלקוח לקבל את היתר הבניה. על פי סעיף 208(א)(8) לחוק, ישא המהנדס המתכנן באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 לחוק אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב). בעניינינו, גם בהיתחשב בטענות החדשות שהועלו בבקשה, לא הצליח המבקש להראות כי נקט באמצעי כלשהוא למען שמירת הוראות החוק ועל אחת כמה וכמה שנקט בכל האמצעים הנאותים כנדרש בסעיף 208(ב) לחוק. טענת המבקש היא, למעשה, שאין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בבצוע העבודה. טענה זו דינה להדחות, שכן בית משפט זה כבר עמד על כך שתכלית החוק היא להרחיב את "מעגל האחראים גם על אלה שאפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן" (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529, 544) זאת, כדי שיישמר האנטרס הצבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התיכנון" (הדגשה לא במקור).

באשר לכך, השיב נאשם 5 בחקירתו "אני עסקתי רק בפנים במה שיש, את המדריגות שעולות למעלה שזה אומר החלפת מדרגות ישנות שהיו קיימות". לגירסתו, לא קיבל תכניות מבעל הבית "אני לא צריך תכניות בשביל שיפוצים" ומי שנתן לו הוראות מה לבנות ולהרוס זה בעל הבית (ת/5).

...

הנני מורה על זיכויו של נאשם 5 מחמת הספק.

ברע"פ 6328/04 חליל רבאח עוקה נ. מדינת ישראל (מיום 21.9.2004) דחה בית המשפט העליון בר"ע של מהנדס מתכנן, אשר ערך עבור לקוחו תכנית בניה לצורך קבלת היתר בניה בקבעו, כי- "המבקש היה המהנדס המתכנן אשר באמצעותו הצליח הלקוח לקבל את היתר הבניה. על פי סעיף 208(א)(8) לחוק, ישא המהנדס המתכנן באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 לחוק אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב). בענייננו, גם בהתחשב בטענות החדשות שהועלו בבקשה, לא הצליח המבקש להראות כי נקט באמצעי כלשהו למען שמירת הוראות החוק ועל אחת כמה וכמה שנקט בכל האמצעים הנאותים כנדרש בסעיף 208(ב) לחוק. טענת המבקש היא, למעשה, שאין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בביצוע העבודה. טענה זו דינה להידחות, שכן בית משפט זה כבר עמד על כך שתכלית החוק היא להרחיב את "מעגל האחראים גם על אלה שאיפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן" (דברי השופטת ש' נתניהו בע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529, 544) זאת, כדי שיישמר האינטרס הציבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התכנון" (הדגשה לא במקור).

סיכום הנני מורה על הרשעתם של נאשמים 3-4 עבירת בניה ללא היתר, עבירה על סעיפים 204(א), 208(א)(2)(3)(4)(6)(8) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (קודם תיקון 116) (להלן: "חוק התכנון והבניה").

הנני מורה על זיכויו של נאשם 5 מחמת הספק.

בין העבודות, בניית דירה נוספת על גג דירתם של הנתבעים, הצבת גדר במקרקעין המשותפים ועוד פעולות נילוות אשר פוגעות בזכותם של התובעים במקרקעין המשותפים.

מעבר לסעד הכספי המבוקש, עוד דורשים התובעים כי בית המשפט יוציא צו הריסה לעבודות שבוצעו שלא בהתאם להיתר הבניה או לתוכניות החלות על המקרקעין.

ראוי לציין כי בפועל ולכל אורך עדותו, היתעקש הנתבע 1 והחזיק בגירסתו כי הבניה אשר קיימת במקרקעין כיום היא בהתאם להיתר בניה (ראו והשוו פרוטוקול הדיון, עמ' 52).

אם לא די בדברים אלו, יוזכר כי התובע 2 הודה בחקירתו הנגדית כי הם חתמו על הסכמתם לבקשה להיתר הבניה של הנתבעים, וכי בתוכנית נכללו המדריגות נשוא התובענה דנן.

ד) סגירת מרפסת בקומה השנייה וסטייה מן ההיתר בנוגע למרפסת בחזית: נטען כי הסגירה נעשתה שלא כדין וכתוצאה מסגירת המרפסת, נשללו מהתובעים זכויות בניה עתידיות בהקף של 41.95 מ"ר. כן נדרשה הריסת סגירת המרפסת והריסת המרפסת אשר ניבנתה בסטייה מן ההיתר.

אשר על כן על התובעים לדאוג להסרת מפגע זה. הואיל ובהתאם לקביעת המומחה מדובר במצב המהוה סכנה לכאורית (קיר רעוע), סבורני כי לתובעים קיים אינטרס ראשוני להריסת הקיר בהקדם האפשרי ועל כן לא מצאתי מקום ליתן הוראות בעיניין זה. ז) ירידת ערך של הנכסים, פגיעה בפרטיות, הישתתפות בהוצאות בניית הממ"ד או תיקונים שבוצעו על ידי מי מהצדדים: במהלך הדיונים וכתבי הטענות עלו עוד טענות לנזקים נלווים ובנושאים האמורים לעיל ואחרים.

...

שעה שכך טוענים הנתבעים, אין לתובעים כל עילת תביעה ודין התביעה להידחות.

התובעים הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובמסגרתו חזרו על טענותיהם בכתב התביעה העיקרי וטענו כי דין התביעה שכנגד להידחות כל כולה.

בסופו של דבר אני סבור כי פסק הדין כאן אינו עומד ולא יעמוד בסתירה להיתרי בניה הקיימים או אשר יוצאו לטובת מי מהצדדים בעתיד.

סוף דבר: בסופו של יום אכן הוכח ע"י התובעים כי הנתבעים בנו תוך סטייה מן ההיתר אשר ניתן להם.

עובדה זו לא הביאה המומחה מטעם בית המשפט לקבל או להיעתר לאחד או יותר מן הסעדים להם עתרו.

ביום 05/08/20 היתקיימה ישיבה של רשות רשוי מקומית (להלן: "רשות הרשוי"), בה נדונה הבקשה המתוקנת למתן היתר הבנייה, ובה הוחלט על אישור הבקשה בכפוף למילוי תנאים, לרבות: ביטול חלון מוצע ברגלי הממ"ד ואיטום הפתח הפנימי הקיים בקומת המחסנים המוביל לרגלי הממ"ד. בהמשך, הוגשה על ידי המשיבים 3-4 תכנית התואמת את החלטת רשות הרשוי, ולאחר שזו נוכחה כי המשיבים 3-4 קיימו את התנאים שפורטו בהחלטתה, ניתן ביום 06/04/21 היתר בנייה לממ"ד ולמרפסת (להלן: "היתר הבנייה"), שהמשיבים 3-4 פעלו למימושו.

צוין כי במסגרת הבקשה הראשונה להיתר בנייה, ביקשו המשיבים 3-4 להקים את הממ"ד בשטח המשותף המצוי בצמידות ליחידת השרות שבבעלותם, כאשר הכניסה לממ"ד תהיה מיחידת השרות של המשיבים 3-4 שממילא מחוברת לדירתם באמצעות מדרגות לולייניות וגג הממ"ד עתיד היה לשמש כרצפת המרפסת של המשיבים 3-4, ולכך לא הייתה היתנגדות מצד העותרים.

העותרים טענו כי בקשה לצוו מניעה זמני שהגישו כנגד המשיבים 3-4 להריסת המבנה והחזרת המצב לקדמותו ולנסות למנוע מהמשיבים 3-4 את השלמת הבנייה נדחתה על ידי בית המשפט השלום בשל קיומו של מעשה עשוי.

מעבר לכך טענו המשיבות 1-2 כי היתר הבנייה שהונפק למשיבים 3-4 הנו תקין חוקי ותקף שכולל בסיס ממ"ד במפלס הקרקע, בצמוד לקומת מסד של הבניין ומעליו ממ"ד עבור דירת המשיבים 3-4, במפלס קומה א', וזה עומד בהוראות תקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), תש"ן-1990 (להלן: "תקנות ההתגוננות האזרחית").

...

בנסיבות אלה ובהעדר ראיות סותרות, מקובלת עלי עמדת המשיבות 1-2, שהן הגוף המקצועי שמוסמך לבחון ולאשר בקשות להיתר בנייה, כי ההיתר שאושר התיר ואישר את הבנייה של רגלי הממ"ד כבסיס לממ"ד. בכל הנוגע לטענת העותרים בדבר הפגיעה שנגרמה ליחידת השירות שברשותם, יצוין כי מהיתר הבנייה שאושר למבנה בעת הקמתו, עולה כי המבנה אינו כולל יחידת שירות.

בהינתן האמור, סבורני כי הפגמים עליהם הצביעו העותרים בעתירתם אינם יורדים לשורשו של היתר ואף בהם אין כדי להביא לביטולו של ההיתר או לקבלת הסעד המבוקש בעתירה.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.