בקשה לאישור תוספת לבית קיים ומרפסת מקורה

בבקשת ההיתר התבקשה תוספת שטח לבניין כדלקמן: תוספת שטח מגורים :893.97 מ"ר תוספת שטח שירות :589.62 תוספת שטח אחר: מרפסת מקורה 236.70 מ"ר                            מרפסות פתוחות 205.17 מ"ר                            מרפסות פתוחות 42.22 מ"ר לאחר אישור ההיתר בתנאים חייבה המשיבה את המבקשת בדמי הקמה בגין כל השטח המקורה לרבות שטח המרפסות המקורות.

ברע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ [פורסם בנבו] (11.4.13) התייחסה כבוד השופטת ברק-ארז לחשיבות ולסכנות שבניהול תובענה ייצוגית, וקבעה בין היתר את הרף בו נידרש לעמוד התובע הייצוגי המבקש לאשר את תביעתו כייצוגית: "41. מטרתו של שלב מקדמי זה היא למנוע אישורן של תובענות סרק, וזאת מבלי להרתיע תובעים מהגשת תובענות ייצוגיות צודקות. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מי שמבקש לאשר תובענה כייצוגית חייב לשכנע את בית המשפט במידת הסבירות הראויה - ולא על פי האמור בכתב התביעה בלבד -כי הוא עומד בכל התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובכלל זה בדרישה לקיום עילת תביעה ...

...

אינני מקבלת טענה זו, ויפים לענייננו הקביעות ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12) נקבע בעניין זה: "...יש להדגיש כי נוסח סעיף 8(א)(1) קובע שהתובענה הייצוגית נדרשת לעורר שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. נוסחו של סעיף זה אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן" (בפסקה 10).

סעיפים 8(א)(3)-(4) - תום לב נוכח התנהלות ההליך עד כה, לא ניתן לקבוע שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת בשינויים כעולה מהגדרת הקבוצה ומהגדרת השאלות המשותפות.

על פי סעיף 25 בחוק תובענות ייצוגיות, יפורסם הפרק האחרון להחלטה זו (שכותרתו "סוף דבר") בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בשפה העברית.

בכתב-האישום צוין כי על המקרקעין חלה תכנית ג/במ/277, ועל-פיה ייעוד המקרקעין הנו למגורים בלבד, ולמערער ניתן ב-21/11/10 היתר לבניית ביניין מגורים בשטח כולל של 224 מ"ר, בתוספת ממ"ד בשטח 12.5 מ"ר, הסקה בשטח 11.45 מ"ר, מרפסת מקורה של 25.52 מ"ר, מרפסות פתוחות בשטח של 60 מ"ר, ופרגולה בשטח של 24.64 מ"ר. ההיתר אף איפשר שימוש בבריכת שחיה.

בית-משפט קמא פירט את טענות המשיבה על-כך שהמפקח נבואני נוכח שצו הריסה לא קוים, לאור המבנה כפי שראה אותו, לאור היתרשמותו המקצועית, ולאחר שהשווה בין היתר הבניה התקף לבין המצב בשטח, ובהנתן שלגבי אותו שטח גם הוגשה בקשה ללגליזציה שנדחתה.

...

בכל הקשור בטענות המערער בהודעת הערעור, כי היה מקום לקבוע מפורשות בהכרעת-הדין כי הוא זוכה מהאישום השני ומהאישום השלישי שבכתב האישום שהוגש כנגדו ב-תו"ב 42702-04-14, מתקבל הערעור, כך שמובהר כי אכן המערער מזוכה מהאישום השני ומהאישום השלישי שהוגשו כנגדו, ואשר עניינם אי-קיום צו איסור שימוש והמשך שימוש למגורים במבנה ללא היתר ובסטיה מהיתר, ושימוש חורג בסטיה מהיתר.

המסקנה אליה הגיע בית-משפט קמא מעוגנת בחומר הראיות שבפניו ובעדותו של המפקח נבואני, שבית-משפט קמא מצא אותה כמהימנה.

המפקח השווה את התמונות מהתיק המקורי, את הגרמושקה, ואת היתר הבניה, והגיע למסקנה שאותה בניה שלגביה ניתן גזר-הדין בהליך הראשון שהורה על הריסתה, לא נהרסה, וזאת לאחר שבחן את המסמכים, וכן ביקר בשטח, וצילם את המצב העדכני במועד ביקורו.

לאור האמור לעיל, נדחה ערעורו של המערער על הרשעתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, כנוסחו לפני תיקון 116 לחוק.

הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הוגשה בגין אי קיום סעיף 3 לפסק הדין של כבוד המפקחת, בו נקבע: "לגבי החלון והתכנות ההיתנגשות עם גג הרעפים המופיע בתמונה שסומנה באות ב' (גג הרעפים שניבנה בשעתו בדירת דובינין) – מועצת התיכנון העליונה, וועדה משנה להתנגדויות דנה בהתנגדות שהוגשה על ידי דובינין. החלטת המועצה צורפה לכתב התביעה וממנה נראה כי נושא מיקום החלון בהקשר זה צריך להבחן על ידי מהנדס הערייה. לפיכך, ככל שימצא מהנדס הערייה שגג הרעפים בתמונה ב' חרג יצטרכו דובינין להתאים אותו, עם קבלת הודעת המהנדס, על מנת לאפשר מפתח רחב בחלון המתוכנן. עם זאת, ככל שגג הרעפים של דובינין נמצא במקום המאושר, יאלצו בן אליעזר להסתפק בחלון שהנוף הנשקף ממנו מוגבל בשל גג הרעפים." מהנדס העיר אריאל, מר בוריס גרינברג, ערך ביקור ובדיקה במקום בהתאם לפסק דינה של כבוד המפקחת.

" לאחר שמיעת הצדדים בדיון מיום 12.12.2017, בהחלטה מיום 14.12.2017 קבעתי כי לאור מכתב מהנדס העיר, המרפסת בבית המשיבים ניסגרה ללא בקשה להיתר בניית גג רעפים בחזית הדרום מערבית, וכי גג הרעפים של המשיבים אינו נמצא במקום מאושר כפי שנקבע ונידרש בפסק דינה של כבוד המפקחת.

בתאריך 19.03.2016 למשפ' דובינין ניתן היתר הבניה מס' 20050178 לתוספת גגון רעפים מעל מרפסת במפלס 6.40+.

מהנדס גינדיס קבע כי בליטת הגגון בפועל חורגת את המותר בכ- 50 ס"מ וכי יש להתאים את הגגון מעל המרפסת המקורה בדירת המשיבים בהתאם לפרט המאושר בהיתר 20050122.

...

לפיכך, אני מורה כדלקמן: המשיבים ישלמו, ביחד ולחוד, קנס מיידי בסך של 35,000 ש"ח, הוא הסכום שהופקד על ידי המשיבים בהתאם לפסק הדין בע"פ 36091-02-19.

לא תוסר חריגת הבנייה, החל מיום 19.2.2021 המשיבים ישלמו, ביחד ולחוד, קנס בסך של 250 ש"ח בגין כל יום שבו לא יושלם הביצוע.

המשיבים ישלמו למבקש הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

לטענת התובעים, לאחר כניסת הנתבעים לבית המגורים במיגרש הנתבעים, הם ביצעו עבודות פיתוח ובנו תוספות בנייה ללא היתר, תוך גרימת מטרדים לתובעים, ולמצער אי נוחות.

ביום 16/5/21 התקבלה הודעת הנתבעים שהם פנו לאדריכל, על מנת שיגיש בשמם, בקשה לקבלת היתר בדיעבד לתוספות הבנייה.

למען הסדר הטוב, אציין, שלמעט היתר בניה לבית מגורים בשטח של 143.56 מ"ר ומרפסות בשטח של 19.56 מ"ר שניתן ביום 28/7/87, אין ספק, ולא נטען אחרת, שהנתבעים לא מחזיקים בכל היתר נוסף מטעם הועדה.

באשר לעיל המיטרד, לא הובאו ראיות לביסוס טענת הרעש העולה מגג המבנה ואף התובע העיד שכיסוי הגג הוחלף ולא טען לקיומו של מיטרד "המבנה בצד המזרחי היה מקורה עד לפני כמה חודשים בסוג של גג פלסטיק, סנטף, והגג הזה היה מרעיש ודופק במשך חודשים היה ממרר את חיינו ובסוף הרוח העיפה חלק ממנו על הכביש, וניתן לראות שזה על הכביש... הם עשו ציפוי אחר, לא יודע איזה". בנסיבות שלעיל, אני מקבלת את עתירת התובעים בעילת הסגת הגבול ומורה על הריסת דופן המבנה המצוי במיגרש התובעים.

...

לפיכך, לא ניתן להיעתר למתן הסעד המבוקש.

סוף דבר ניתן בזה צו הריסה לדופן המבנה המשמש חניה/מחסן המצוי במגרש התובעים, בשל הסגת גבול.

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי כספי בשל נזק לא ממוני בסך של 22,000 ₪.

בתביעה דנן עותרים התובעים לסעד של פיצויים בסכום הקרוב ל-600,000 ₪ בשל טענה להפרת ההסכם מצד הנתבעים באי גילוין של עובדות מהותיות לגבי הדירה ועסקת המכר בשלושה עניינים: הריסת קיר תמך בכניסה למרפסת המקורה, קיומו של צובר גז בגינה, וחבות בהיטל השבחה.

גם בהמשך בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי "אסף קבע להפגש אתי בדירה, עשינו סיבוב בדירה, הוא רצה להערך לקראת מדידות או כל מיני שיפוצים להביא כל מיני בעלי מיקצוע. כאשר עשינו סיבוב בתוך הבית אחד הדברים הראשונים שציינתי בפניו, עמדנו מול החלון ביחד המדובר במרפסת שאני הרחבתי לא חוקי, אני אומר לו 'פה יש חריגת בנייה, אין היתר' ברחל בתך הקטנה, במילים אלו. אנחנו עשינו פה שינויים מבניים, יש אישור הנדסי, נחכה לקבל היתר" (עמ' 49 ש' 16-11, ההדגשה שלי – מ.ש.; וראו גם בעמ' 55 ש' 6, 20, 36).

מהאמור במכתבך מיום 1/12/15 עולה כי מרשך אסף יחזקאלי אינו מסכים לחתום על טיוטת ההסכם שנמסרה לו לפני כשבועיים, והכוללת את המשפט הבא: "כפוף להתחייבות המוכרים כי יינתן אישור לבקשה, שהוגשה ע"י המוכרים לועדה המקומית בעיריה, למתן היתר לצרוף המרפסת המקורה (פינת האוכל) בשטח של כ-6 מ"ר, ללא הגבלה בזמן". (בסעיפי ההקדמה בעמ' 1, 2, ובסעיף 3.1 בעמ' 3).

אציין כי מרשך גם לא הסכים לחתום על טיוטת ההסכם שהועברה אליו ולעו"ד זאב לנדנר ללא התוספת הנ"ל. במצב דברים זה, לא נותר לנו אלא להמתין להחלטת הועדה המקומית בבקשתנו להיתר פינת האוכל מחודש ינואר 15, ולאחר מכן לנהל מו"מ מחודש עם מרשך למכירת הנכס.

...

בהקשר זה יש לציין כי הערכת השמאות לבנק המלווה נקבה במחיר המכירה בפועל באופן שיש בו כדי לתמוך במסקנה כי קיומו של צובר הגז לא גרם להפחתה נוספת בתמורה החוזית (עמ' 32 ש' 14 – עמ' 33 ש' 14).

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

יתר התביעה נדחית.