בהחלטה מיום 1.3.2020 קבע המותב הקודם כי על התובעת לשלם אגרה בגין הסעדים הכספיים שהתבקשו בסעיפים 79 ו-85 לכתב התביעה המתוקן, לרבות הערכת הסכום הנתבע בסעיף 85(ד) ותשלום האגרה בהתאם להערכה זו. בעקבות החלטה זו שילמה התובעת אגרה לפי סכום תביעה של כ-1,500,000 ש"ח.
בהחלטה מיום 19.5.2020 סולקה על הסף התביעה בכתב התביעה המתוקן נגד הנתבעים 8-5 (עו"ד ברזיק, הדיירים, עו"ד גהוורי ועו"ד שוורץ), בין היתר בשל כך שהטענות שהעלתה התובעת נגדם נוגעות לעילות ולסעדים של החברה ולא של התובעת, ולפיכך מקומן להתברר בבקשה לאישור תביעה נגזרת שתוגש בשם החברה נגד הנתבעים הנוספים (שם, בפס' 43-35 ו-46).
...
בנסיבות העניין אני סבור כי יש מקום לקבוע כי הסכום האמור בסעיף 94.1 לעיל יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "ריבית והפרשי הצמדה כחוק"), החל מיום 19.5.2019, הוא מועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום; והסכומים האמורים בסעיפים 94.2 ו-94.3 לעיל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 8.3.2021, הוא יום הגשת תצהירו של מר פנסו, ועד למועד התשלום.
בשולי הדברים יצוין כי הנתבעים לא טענו בסיכומיהם כל טענה בנוגע להתאמת האגרה ששולמה בהליך לסעדים הנוספים שהתבקשו בתצהירו של מר פנסו ובסיכומי התובעת, ולפיכך לא מצאתי לנכון להידרש לסוגיה זו. למעלה מן הצורך, יצוין כי בהקשר זה ממילא נשאלת השאלה האם לאור הוראת תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אין די באגרה ששולמה על ידי התובעת עבור תביעה בסך של כ-1,500,000 ש"ח. מכל מקום, גם אם הייתי מגיע למסקנה לפיה התובעת שילמה אגרה בחסר, לא היה בכך כדי להוביל לדחיית חלקו העודף של תביעתה, שכן חלף צעד זה ולאור נסיבותיו החריגות של המקרה היה מוצדק להורות לתובעת לשלם את יתרת האגרה כתנאי לפסיקת מלוא הסעד לו היא זכאית (ר' למשל ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל, פס' 20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (נבו, 11.10.2012); גורן, בעמ' 1653).
בנסיבות העניין ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות, ובכלל זה לאופן שבו התנהלו הנתבעים בהליך דנן, אני קובע כי הנתבעים 4-2 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 50,000 ש"ח.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
