בקשה לאישור תובענה ייצוגית: עמלות תשלום חשבונות בזק בבנק הדואר

שרף טוען כי לקוחות לאומי קארד (להלן: בתי העסק), עודכנו על השינוי האמור בעמלת הסליקה במסגרת דפי המידע ופירוט החיובים הנשלחים אליהם מדי חודש (להלן: דפי פירוט החיובים), באופן שנבלע בדפי החיוב וקשה היה להבחין בו. לאור האמור, הגיש שרף כנגד לאומי קארד תובענה שסכומה 5,506,330 ₪ ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, מכוח חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן, בהתאמה: בקשת האישור ו-חוק תובענות ייצוגיות או החוק).

המסרון יפנה את בית העסק לדף אינטרנט ייעודי שתקים הנתבעת, שבו יתבקש בית העסק להזדהות במספר אמצעי זהוי, ולאחר מכן יוצג הסבר בדבר הזכאות להחזר הכספי או הפצוי והעוסק יתבקש להזין פרטי חשבון בנק, אשר אליו יבוצע התשלום.

לצד ביצוע התשלום, תשלח הנתבעת לבתי העסק הזכאים להחזר כספי מיסרון SMS שיסביר כי זוכו בתשלום ויציג קישור לדף אינטרנט שבו יוסבר מקור זכאותם לתשלום זה. בנוסף הוסכם כי משלוח המסרונים ייעשה למספר הטלפון של בית העסק המעודכן במערכותיה של הנתבעת; כי ההודעות לא ייחשבו להודעות פירסומת כמובנן בסעיף 30א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982; וכי חברי הקבוצה מוותרים על כל טענה בעיניין זה. את הסכומים שיוותרו - אלו המיוחסים לבתי עסק שלא יזינו את פרטי חשבונותיהם בתוך 60 יום, ואלו הנמוכים מ-30 ₪ לבית עסק יחיד, תיתרום הנתבעת לקרן לניהול ולחלוקת כספים בהתאם להוראות סעיף 20(ג) וסעיף 27א' לחוק.

הצדדים הבהירו בתגובה להצעת היועמ"ש, כי בתי העסק שבקשו לקבל מהנתבעת את דפי הפרוט והמכתבים בדוא"ל, יקבלו כך גם את ההודעות בהקשר זה. הצדדים הוסיפו כי לא נטען בתובענה שהדרך שבה נשלחות ההודעות ללקוחות הן בעייתיות כשלעצמן, והתובע אישר שקבל את דברי הדואר שנשלחו אליו, והבעיה היתה בנוסח ההודעה ובדרך הבלטתה בתוך דף הפרוט.

סעיף 19(ב)(1) לחוק קובע: בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר; בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 בחוק: "מטרת סעיף זה (סעיף 18 לחוק – מ' א' ג') וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסיכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". כיוון שבחלק גדול מן המקרים אין לבית המשפט כלים המאפשרים לו לבדוק את ההיבטים השונים של הסדר הפשרה, ובכללם היבטים חשבונאיים, כלכליים, טכניים וכיוצא באלה, הורה המחוקק כי בית המשפט ייעזר בבודק המצויד בידע המתאים כדי שיוכל לבחון את הסדר הפשרה המוצע ולחוות את דעתו, כך שניתן יהיה לקבוע אם הוא אכן הסדר פשרה "ראוי, הוגן וסביר, בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה" כמתחייב מהוראת סעיף 19(א) לחוק.

...

הסכום המוסכם הכולל, הנקוב בהסדר הפשרה המוצע כסכום שלו היו זכאים חברי הקבוצה אילו היתה התובענה מתקבלת (1,200,000 ₪) נמוך מאד ביחס לסכום התביעה (5,506,330 ₪).

על כן אני ממנה את פרופ' הדס גלנדר מארנסט יאנג (ישראל) בע"מ (טלפון: 052-6209907, דוא"ל: hadasge@colman.ac.il) כבודקת לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, ויחולו ההוראות שלהלן: הבודקת תבחן מהו הסכום שהייתה הנתבעת משלמת לו התובענה הייתה מתקבלת במלואה בכל דרך הנראית לה מתאימה בנסיבות העניין.

סוף דבר בטרם תינתן החלטה על אישור הסדר הפשרה תמונה בודקת כמפורט לעיל.

בקשת האישור עוסקת בקבוצות הבאות: כל לקוחות המשיבות אשר מנהלים ו/או ניהלו חשבון בנק בבנק הדואר וחויבו שלא כדין בעמלת "העברת כספים אינטרנט" ו/או "עמלת חריגה זמנית" בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, והמשיבות לא השיבו להם את הכספים אותם גבו שלא כדין בגין גביית העמלות, כל לקוחות המשיבות אשר מנהלים ו/או ניהלו חשבון בנק בבנק הדואר בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, אשר המשיבות לא גילו להם גילוי נאות ו/או לא יידעו אותם באשר לחיובי העמלות בחשבון הבנק שלהם בגין השירותים, כל לקוחות המשיבות בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, אשר הוטעו על ידי המשיבות על ידי חיוב בתשלום העמלות בגין השירותים, בעוד חל איסור על המשיבות לגבותן ו/או הציגו בפניהם מצג שוא כאילו השירותים פטורים מתשלום העמלות.

עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).

המשיבות היפנו לעמדת המאסדר שהוגשה בת"צ 35913-06-17 פינקלשטיין נ' דואר ישראל בע"מ. בתגובה טענה המבקשת שאינה חולקת על האפשרות של בנק הדואר לאפשר חריגה בחשבון, שנדונה באותה תביעה ייצוגית, אלא על האפשרות לגבות עמלה עבור שירות זה. אכן, התובענה בעיניין פינקלשטיין עסקה בעצם האפשרות לאפשר חריגה זמנית בחשבון.

...

על כן אני קובע שהמשיבות פעלו שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק הדואר ולתקנות שהתירו גביית תשלומים עבור שירותי בנק הדואר, כאשר גבו עבור השירות של העברה מחשבון לחשבון באינטרנט עמלה של 1 ₪.

סוף דבר על פי כל האמור, אני דוחה את בקשת המבקשת לאשר את התובענה כייצוגית.

לאור הקביעה שגביית אחת העמלות נעשית שלא כדין, המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט מופחתות בסך 11,700 ₪.

בבקשה טוען המבקש כי בתי העסק, לקוחות לאומי קארד, עודכנו על השינוי האמור בעמלת הסליקה במסגרת דפי המידע ופירוט החיובים הנשלחים מדי חודש לבתי העסק (להלן: דפי פירוט החיובים), באופן שנבלע בדפי החיוב וקשה היה להבחין בו. לאור האמור, הגיש המבקש תובענה כנגד לאומי קארד בסך 5,506,330 ₪, ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, מכוח חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

על פי הטענה, כמובהר לעיל, הסכם בית העסק קובע במפורש, כי אחת הדרכים למשלוח הודעות מהמשיבה ללקוחותיה, לרבות בדבר שינוי ההסכם, היא באמצעות דפי המידע או דפי החשבון, ואמנם המשיבה פעלה באופן זה. נטען, כי המשיבה עושה שימוש באמצעי יידוע זה ללקוחותיה דרך קבע, כפי שעולה ממספר דוגמאות שפורטו בתגובה לבקשת האישור.

תחת זאת, קובע סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, כי אם מתקיימים כל התנאים לאישור תובענה ייצוגית, אך מגיש הבקשה אינו בעל עילת תביעה אישית: "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג" (עוד לעניין זה ראו: ע"א 458/06 עו"ד יובל שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ (פורסם בנבו, 2009); רע"א 2458/10, 9321/11 לימור פופיק נ' פזגז בע"מ, (פורסם בנבו, פסקה 4, 2012); רע"א 2074/11 בנק הפועלים בע"מ נ' יצחק פינקלשטיין, (פורסם בנבו, 2011)).

לעניין תנאי זה, השלישי במניין התנאים לאישור תובענה כייצוגית, נקבע ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים עמוסי (פורסם בנבו, 2012, להלן: עניין עמוסי), כך (שם, פסקה 12): "בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, נידרש בית המשפט להעריך אם יש אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות והמשפטיות הנדונות יוכרעו לטובת קבוצת התובעים. הרציונל המנחה העומד בבסיסה של דרישה זו הוא שתובענה ייצוגית חושפת את הנתבע לסיכון כי יידרש לשלם את הסכומים הנתבעים בתובענה לקבוצה רחבה של תובעים, תוך שהוא נושא בנטל כלכלי רב .... סיכון זה מלווה בעלויות נוספות לנתבע בדמות פגיעה במוניטין, הצורך בהתאמת הדו"חות החשבונאיים לסיכון אליו הוא חשוף, הוצאות משפטיות גבוהות וכדומה .... לפיכך, מקום שבו אין הצדקה לחשיפת נתבעים לסיכון זה, לאמור: כאשר לא קיימת אפשרות סבירה לכך שקבוצת התובעים תזכה לבסוף בתביעה, קבע המחוקק כי תביעות אלו כלל לא יאושרו כתביעות ייצוגיות.

עמדה על כך בהרחבה כב' השופטת (כתוארה אז, היום כב' הנשיאה, להלן כל תארי השופטות והשופטים כפי שהיו ביום מתן פסק הדין) א' חיות בע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (2014) (להלן: עניין אולסייל), בפיסקה 3: "הלכה היא כי התשתית הלכאורית שעל המבקש להציג לביסוס בקשת האישור אינה נבחנת על-פי אמות המידה ועל-פי הכללים המקלים הנוהגים לעניין סילוק תובענה על הסף בהיעדר עילה. הכללים שנקבעו לצורך אישור בקשה לניהול תובענה כייצוגית מחמירים יותר ולפיהם לא ניתן להסתפק בעובדות הנטענות בכתב התביעה ועל מבקש האישור להציג בטיעונים ובראיות לכאוריות בסיס ממשי - עובדתי ומשפטי - התומך בתביעתו. עוד נפסק כי על מנת שבית המשפט ישתכנע כי קיימת לכאורה אפשרות סבירה ש"שאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" עליו "להכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים...." (עוד ראו לאחרונה: ע"א 7510/15 רועי ברנדיס נ' בבילון בע"מ, פסקה 21 (15.3.17); רע"א 3138/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אחמד אבו אל היג'א, פסקה 8 (‏8.8.17)).

...

לא מצאתי ממש בטענה זו; בע"א 10085/08 תנובה נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (4.12.11) קבע בית המשפט העליון, כי שונות רבה בין חברי הקבוצה עלולה להביא למסקנה כי העניין אינו מתאים להתברר בדרך של תובענה ייצוגית, אך תוצאה זו תתחייב באותם מקרים שבהם "עשויה השונות להשליך על קביעת החבות ועל דבר קיומה של עילת התביעה" (שם, בפסקה 55).

אני סבורה, כי העובדה שהמבקש בחר להתמקד בהודעה שנמסרה ללקוחות במסגרת דף פירוט החיובים לחודש אפריל אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תום לבו, מקום בו כל דפי פירוט החיובים הרלבנטיים צורפו לבקשת האישור.

סוף דבר המבקש עמד בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישורה של התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית כנגד לאומי קארד בע"מ. לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בקשת האישור עוסקת לפי נוסחה בקבוצה הבאה: כל תושבי העיר תמרה, משלמי ארנונה ומסים למועצה, שננקטו כלפיהם על ידי המשיבה ושלוחיה, הליכי גבייה ואכיפה בגין אי תשלום תשלומי חובה, שנדרשו או שילמו תשלומים בגין הוצאות גבייה ואכיפה בסך 9.40 ₪ בגין כל עיקול בנק ללא איבחנה אם קיים חשבון בנק אם לאו, וכל אשר נדרשו לשלם עלות הוצאת מכתב דרישה בסך 19 ₪.

כמו כן היתקשרה המשיבה בהסכם עם חברה להספקת שירותי תחזוקת מערכות מידע ומערכת גבייה ואכיפה, לפיו התחייבה לשלוח צוי עיקול ממוחשבים לבנקים, תמורת סך 3 ₪ כולל מע"מ. לטענת המשיבה, לא חייבה את המבקש בסך 19 ₪ בגין משלוח מכתבי דרישה בדואר רשום, אלא בסך 18.72 ₪, בגין עמלת משלוח דרישה ראשונה, ללא קשר לאופן משלוח המכתב.

עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).

לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן: אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקש, בכפוף לאמור בהחלטה זו. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל תושבי העיר תמרה, משלמי תשלומי חובה למועצה, שננקטו כלפיהם על ידי המשיבה ושלוחיה, הליכי גבייה ואכיפה בגין אי תשלום תשלומי חובה, שנדרשו או שילמו תשלומים בגין הוצאות גבייה ואכיפה בסך 9.40 ₪ בגין עיקול בנק שתוצאתו שלילית, וכל אשר נדרשו לשלם עלות הוצאת מכתב דרישה בסך 18.72 ₪.

...

סוף דבר על פי כל האמור, המבקש הוכיח שנתקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית.

לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן: אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקש, בכפוף לאמור בהחלטה זו. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל תושבי העיר תמרה, משלמי תשלומי חובה למועצה, שננקטו כלפיהם על ידי המשיבה ושלוחיה, הליכי גבייה ואכיפה בגין אי תשלום תשלומי חובה, שנדרשו או שילמו תשלומים בגין הוצאות גבייה ואכיפה בסך 9.40 ₪ בגין עיקול בנק שתוצאתו שלילית, וכל אשר נדרשו לשלם עלות הוצאת מכתב דרישה בסך 18.72 ₪.

אני קובע תזכורת פנימית ליום 30.4.18.

בבקשותיהם בתיקים המונחים להכרעה, עותרים המבקשים לאשר להם להגיש תובענות ייצוגיות כנגד חברת דואר ישראל בע"מ, חברת בנק הדואר בע"מ וחברות המימון, ישרכרט מימון בע"מ, לאומי קארד בע"מ וסילבר א.צ. ניהול (2012) בע"מ. בבקשות נטען כי בנק הדואר וחברות המימון פעלו בנגוד לדין ותוך הפרת הוראות חוק שונות ובהן חוק הדואר, התשמ"ו - 1986, חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1983 וחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981.

בנק הדואר מוסמך, על פי תנאי הרישיון (סעיף 6.3) לגבות כספים עבור לקוחותיו באמצעים שונים, ובהם מזומן, המחאה או כרטיס אשראי, הכל בכפוף לתנאים שקבע בעל החשבון המוטב (ראו נספח 2 לתשובת הדואר לבקשת האישור).

הסיבה העיקרית לכך שמוטבים שונים סרבו לקבל תשלומים בכרטיסי אשראי נעוצה בעמלות שנידרש כל מוטב לשלם בעיסקאות בכרטיס אשראי, עמלות לחברת האשראי, עמלות סליקה ועמלות לבנק הדואר.

חשוב לזכור כי תשלום חובות לרשויות השונות יכול היה להעשות, בכל המועדים הרלבאנטיים לבקשות האישור, גם בדרכים נוספות שלא בבנק הדואר; בין תשלום ישיר לרשויות ובין באמצעות תשלום באנטרנט או באמצעות הטלפון.

וכלשונו של בית המשפט בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003): "התובענה הייצוגית אינה אלא מכשיר דיוני לצרוף תביעות אישיות עוד ועוד להליך אחד ויחיד" (שם, פסקה 22, וראו גם רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ ואח' נ' אלסינט בע"מ, פסקה 16 (14/12/2006); בג"צ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, פסקה 24 (29/08/2011); רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה כא' (06/09/2017)).

...

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להצביע על עילות ראויות לבירור, לא כל שכן לא הצביעו על כך כי קיימות שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה.

כמובן שאין בכך לשלול את האפשרות של כל מי שהוטעה לחשוב כי עסקת המימון היא שונה מזו שבוצעה בפועל, לנקוט בהליך מתאים לקבלת פיצוי על נזקיו, ככל שנגרמו לו. אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור.