בקשה לאישור תובענה ייצוגית: הפרת חוק שירות תעסוקה והטעיה

לטענתה, המבקש לא טרח להראות את התקיימות הנידרש בקשר לכל אחת מהעילות הנטענות בדבר רשלנות, הטעייה ועשיית עושר ולא במשפט, והן נותרו בנסוח כללי ללא צירוף האסמכתאות הנדרשות לתמיכה בעובדות, ובין היתר לא הוכחו קיום השביתות בימים הנטענים והיעדר יכולת לנסוע בקוי התחבורה כנטען בבקשה; לא צורפו המסמכים להוכיח פרסומים, הבטחות והסכמות שנטען כי הופרו; ולא הוכח כי בנסיבות של שביתה שלא ביוזמת המשיבה חלה עליה חובת פיצוי כלשהיא לנוסעים.

בתצ (י-ם) 4082-10-15 אבירם רוקח נ' סיטיפס בע"מ (נבו 12.02.17 להלן: עניין רוקח), נדונה דוגמא דומה לענייננו, בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר עם שביתה שארעה ברכבת הקלה, ויפים בעיני דברי כב' השופטת תמר בזק רפפורט בפיסקה 37 לפסק דינה שדחה את הבקשה: בשונה מרכבת ארצית, בה נמכרים כרטיסים למועד מסויים, כרטיסי הנסיעה ברכבת הקלה אינם נוקבים במועד נסיעה ספציפי וכאמור הם משתכללים לכדי כרטיס נסיעה תקף רק לאחר עליה לקרון הרכבת ותיקוף הכרטיס בו. נוכח כך, לא נראה כי עצם רכישת כרטיס הנסיעה, אשר איננו מיועד למועד מסויים, מקימה לטובת הרוכש קשר חוזי המחייב את המשיבה להעמיד לרשותו בכל עת שירות נסיעה ברכבת הקלה.

יתרה מכך, אף אם נניח כי השביתות הפכו לשגרה, הרי הוראות הדין וההלכה הפסוקה תומכים בטענה ההפוכה לפיה אין זה רצוי להעסיק עוהדים חצוניים חלף העובדים השובתים (ראו לעניין זה: סעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959; סעיף 16 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996) וכן: עניין רוקח (פס' 48); ע"ע ארצי 742/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות החשמל, המתכת והאלקטרוניקה ואח' נ' תדיראן מערכות בע"מ ואח' (נבו, 13.12.2005); בש"א 2816/04 מטרודן באר שבע נ' ההסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב הנגב ואח' (נבו, 30.11.04); ס"ק (ב"ש) 1001/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב הנגב נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה ואח' (נבו, 8.2.2005); ס"ק (ת"א) 504/09 ארגון כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי נ' מכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע (נבו, 23.3.2009)).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכח במידת הסבירות הנדרשת כי קיימת עילת תביעה למבקש, בהעדר בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיו לפי העניין.

בנוסף לא שוכנעתי כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ולא שוכנעתי שתובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

משכך, הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית נדחית.

בתוך כך, הוגשו מספר עתירות על ידי חברות שבקשו להקים מרכזי הישתלמות והשיגו על העדר אמות מידה מסודרות לבחירת מרכזים ולהקצאת משתלמים אליהם (בג"ץ 7974/19 מכללת אוהלו בקצרין נ' הועדה הבינמשרדית למרכזי הישתלמות לסטודנטים זרים בחקלאות (30.6.2020); בג"ץ 7140/20 אטלנטיס מרכזי הכשרה לחקלאות בע"מ נ' הועדה הבין משרדית לתכנית המשתלמים בחקלאות (4.1.2021)); וכן מספר לא מבוטל של תביעות שבהן הועלו טענות בדבר פגיעה בזכויות משתלמים ובדבר הטעייתם וניצולם (ראו, למשל: ת"צ (מחוזי מר') 24167-07-15 דיופ נ' אגרוסטאדיס המרכז הבנלאומי למשתלמים חקלאיים בישראל בע"מ (23.11.2017) (להלן: עניין אגרוסטאדיס); ס"ע (איזורי ב"ש) 26404-06-16 Thang נ' תמרים מהמדבר אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (1.9.2016); סע״ש (איזורי ב"ש) 35844-10-20 גונזלס סלסר נ' מפעלי רמת נגב בע"מ (11.5.2021)).

כמו כן, העותרת מבקשת שהמשיב 3, שר הפנים, יחדל להנפיק למשתלמים רישיונות א/2 בנגוד לתנאי תקנה 13(ג)(3) לתקנות הכניסה לישראל, התשל״ד-1974 (להלן: תקנות הכניסה לישראל), שבה מפורטים החריגים שבגדרם תותר עבודת סטודנט זר בישראל; וכי יוחלו על המרכזים המיגבלות הנוגעות למי שעוסק בתיווך עבודה, המעוגנות בחוק שירות התעסוקה, התשי״ט-1959 (להלן: חוק שירות התעסוקה).

המשיבה 8 מציינת עוד כי טענה זו הועלתה בעיניין אגרוסטאדיס ונדחתה שם על ידי בית המשפט, שדחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי משתלם ועל ידי העותרת בהליך דנן.

בהקשר זה ראוי לשוב ולהזכיר את 16 המשתלמים שהוכרו על ידי המישטרה כקורבנות סחר בבני אדם; את הטענות בדבר הזנחה שהובילה למקרי מוות של משתלמים; וכן את התצהירים שצורפו לעתירה מטעם המשתלמים שהשתתפו בתכנית בטרם הוסדרה, שמהם עולה תמונה בעייתית ביותר בדבר העדר ערך לימודי בתכנית, העסקה פוגענית במשך שעות ארוכות תוך הפרת חוקי מגן בתחום דיני העבודה, איומים ועונשים וכן הגבלות על תנועה.

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה טענת המבקשים כי המשיבה הפרה את חוק שירות התעסוקה, תשי"ט – 1959 ("חוק שירות תעסוקה") והטעתה את מנוייה.

...

אני סבורה כי אין לקבל את הטענה: עיקר טענת המבקשים מושתת על ההנחה שלמנוי ציפייה סבירה כי קורות חייו יבחנו על ידי המעסיק, גם אם אינו עומד בתנאי הסף של המשרה.

סיכום התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לאשר תובענה ייצוגית ויחד עמה את תביעתם האישית של המבקשים, בהעדר עילה.

בהתחשב בכל האמור, לרבות הפרת הדין הנחזית לשנים שטרם הקמת השותפות – החלטתי להפחית את ההוצאות שישולמו למשיבה, ולהעמידן על סכום כולל של 10,000 ₪ בלבד.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כדלקמן: "כל מי שרכש מהמשיבה שליכט אקרילי במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור זו ועד למתן פסק דין בתובענה (להלן: 'התקופה הרלוואנטית')" הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור, בין היתר, הנם: מתן צו למשיבה להפסיק את מכירת השליכט האקרילי כמוצר העומד בתקן ת"י 1731 כשהוא אינו עומד בדרישות התקן בסעיף 2.3.1 רגישות למים של שכבת הציפוי הטרי; מתן צו המורה למשיבה להשיב לכל חבר מחברי הקבוצה את הכספים אותם שילם בעבור רכישת שליכט משך 7 השנים האחרונות; לפצות את המבקש וכל אחד מחברי הקבוצה בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהרכישה והשמוש בשליכט שאינו עומד בדרישות התקן 1731; לפצות את המבקש וכל אחד מחברי הקבוצה בגין הפגיעה באוטונומיה, תחושת הכעס והזלזול, "שיטת מצליח", עוגמת נפש והפרת סעיפים בחוק הגנת הצרכן ובין היתר הטעה לפי חוק הגנת הצרכן; להורות על מינוי בודק ניטרלי שיבחן את הקף מכירת השליכט למשך 7 השנים האחרונות ולהעריך את שווי והקף הפצוי הנידרש; ולחלופין לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 20 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות ובתוך כך להורות על כל סעד אחר לקבוצה, כולה או חלקה ו/או פיצוי לטובת הציבור כפי שימצא לנכון בנסיבות העניין.

משכך הוסמך האחראי על מילוי הוראות תקן רישמי הוא הממונה על התקינה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה לערוך ביקורת ולבדוק האם ממולאות הוראות חוק התקנים.

קבלת הטענה בעניינינו משמעותה דחייה אפריורית של עשרות אם לא מאות בקשות לאישור כתביעות ייצוגיות המתינהלות בימים אלו, כאשר החברות הנתבעות הן חברות שמטבען מספקות שירותים לבעלי עסקים בלבד והקבוצות בבקשות השונות מוגדרות כבעלי עסקים הצורכים את שירותי החברות.

העילות המפורטות בבקשה אינן רק מתוקף חוק הגנת הצרכן והן כוללות עילות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חוק החוזים; הפרת חובת תום הלב ועוולת הרשלנות והגזל בפקודת הנזיקין.

...

בהקשר זה, איני מקבל את טענת המשיבה, כי בנסיבות המקרה דנן התנהלותו של המבקש בכל הקשור עם הגשת בקשת האישור והתובענה לוקה בחוסר תום לב. במקרה דנן, לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימים בענייננו התנאים המצטברים לאישור תביעת המבקש כתובענה ייצוגית בעניינם של חברי הקבוצה שתוגדר להלן.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת לגבי מכירת שליכט אקרילי צבעוני שמסומן על האריזה כנושא תו תקן 1731 שעה שהמוצר לכאורה אינו עומד בדרישות התקן.

בהתחשב בכך שהבקשה התקבלה בחלקה, המשיבה תשלם למבקש הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪.

דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית מחמת הבדלים בין החברים בשאלות שחשיבותן פחותה מנוגדת לתכליתו של מכשיר התובענות הייצוגיות (ע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 296ה–ו [2001]).

תקן ישראלי רישמי הוא תקן מחייב, המטיל חובות (עניין תשלובת ח. אלוני, בעמ' 5ג) – ייצור המוצר, מכירתו, ייבואו והשמוש בו צריכים להתאים לדרישות התקן הרישמי (סעיף 9(א) לחוק התקנים; ראו עוד בג"ץ 7961/03 טל ־רון תעשיות (1979) בע"מ נ' שר המסחר, התעשייה והתעסוקה, פסקה 6 [אר"ש 25.7.2005]).

] ובסעיף 2(ב): לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות.

אפשר לסכם ולומר כי קיימת אפשרות סבירה שהמבקש יצליח להוכיח את יסודות ההטעיה על-פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן בכינוי המוצרים „אמיתית“, ומשכך אני מאשרת דיון בעילה זו. מנגד לא מצאתי הטעה במחדל ולא הפרה של חובת הגילוי (סעיף 4 לחוק).

...

אפשר לסכם ולומר כי קיימת אפשרות סבירה שהמבקש יצליח להוכיח את יסודות ההטעיה על-פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן בכינוי המוצרים „אמיתית“, ומשכך אני מאשרת דיון בעילה זו. מנגד לא מצאתי הטעיה במחדל ולא הפרה של חובת הגילוי (סעיף 4 לחוק).

אֵי-לכך, לולֵי נזנחה הטענה כי המשיבות הפרו את חובתן משלא סימנו את המוצרים, היא הייתה נדחית.

נחה דעתי כי יש יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב, והעובדה שהמבקש לא פנה אל המשיבות לפני הגשת הבקשה אינה משנה זאת.