בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פמה בגין דמי גבייה

בבית המשפט העליון רע"א 7142/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: פמה סוכנויות בע"מ נ ג ד המשיב: משה רון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.9.2015 בת"צ 23957-08-13 שניתנה על ידי כבוד השופטת שושנה אלמגור בשם המבקשת: עו"ד עינב נהרי-סנדלר; עו"ד גילי שטיינרייך בשם המשיב: עו"ד בן ציון רזניק פסק-דין

בנוסף לתשלומי הקרן והריבית שנגבו ממנו חייבה המבקשת את המשיב גם בתשלום חודשי בסך 17 ש"ח בגין "דמי גביה". המשיב הגיש נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי דמי הגביה נגבו בנגוד להוראת סעיף 3(ב)(8) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק הלוואות חוץ בנקאיות) המחייב כל מלווה שאינו בנק לפרט בחוזה ההלוואה מהו "שיעור העלות הממשית של האשראי". כן נטען כי דמי הגביה אינם אלא ריבית מוסווית ולפיכך גבייתם מהוה ניצול והטעיה כאמור בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן).

לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המבקשת לפיה אין זה סביר שיקבע כי לא הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה מאחר שדמי הגביה אינם חלק מעלותו הממשית של האשראי אותו היא מעניקה.

...

אשר לטענות המשיב לפיהן המבקשת קבעה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הפרה חוזה והתעשרה שלא כדין קבע בית המשפט קמא כי נוכח המסקנה אליה הגיע בנוגע לטענה בדבר הפרת חובת הגילוי שבחוק הלוואות חוץ בנקאיות, הוא אינו רואה צורך לדון בהן בשלב זה. בקביעה זו הסתמך בית המשפט קמא על עמדתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' ריבלין ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.2012) (להלן: עניין עמוסי), אשר קבע כי במקרים בהם ישנה אפשרות סבירה שהקבוצה המיוצגת תזכה לסעד המבוקש על ידה באחת העילות המנויות בבקשת האישור, אין עוד צורך להכריע בשאלה האם קיים סיכוי סביר שתביעתה תתקבל גם בעילות נוספות המנויות בבקשה (שם, בפסקה 17 לחוות דעתו).

עם זאת, נראה לי כי במקרה דנן היה מקום לדון גם ביתר העילות אשר פורטו בבקשת האישור.

מסעיף זה עולה כי שיעור העלות הממשית של האשראי אינו זהה לשיעור הריבית על ההלוואה, וכי על מלווה שאינו בנק לפרט בחוזה ההלוואה גם את שיעור העלות הממשית של האשראי וגם שיעור הריבית על ההלוואה, זה לצד זה. המסקנה מכך היא שאם אכן דמי הגביה הם תשלום בעבור שירותים אותם מעניקה המבקשת והם אינם חלק מן הריבית אותה היא גובה, היא רשאית להמשיך ולגבות אותם גם בעתיד כל עוד תפרט בפני לקוחותיה את שיעור העלות הממשית של האשראי אותו היא מעניקה להם בהתחשב בדמי הגביה בהם היא מחייבת אותם.

מטעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו במובן זה שהדיון בבקשת האישור יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שידון בשאלת סיכויי התובענה הייצוגית להתקבל בעילות התביעה בהן לא דן בהחלטתו ועל מנת שיבהיר מהן עילות התובענה הייצוגית שאושרה ומהם הסעדים שהותר לקבוצה לתבוע בגדרה.

ביום 2.8.2016 הגיש ששון בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד קידום בטענה שלפיה קידום גובה את התשלומים הנוספים שלא כדין, ובפרט בנגוד לסעיף 3(ב)(8) לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (שעד לאחרונה היה קרוי "חוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993") – המחיל על המלווה חובת גילוי בין היתר בנוגע לשעור העלות הממשית של האשראי (להלן: חוק אשראי הוגן ו-בקשת האישור, בהתאמה).

לנוכח טענת קידום, שלפיה נפלה אי בהירות בהחלטת האישור לגבי הסעדים הנובעים מעילות התביעה שאושרו, יבואר כי הפרת חובת גילוי עשויה להצמיח לקבוצה סעד של ביטול או שינוי חוזה ההלוואה מכוח סעיף 9(א) לחוק אשראי הוגן (כנוסחו בעת הרלוואנטית) ובצידו השבה של הכספים שנגבו שלא כדין (ראו בעיניין פמה הראשון, פסקה 6).

אדרבה, בעיניין פמה הראשון התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת שם, והדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה ידון בעילת תביעה נוספת, עילת הטעה צרכנית; אלא שבסופו של יום נמצא כי עילה זו אינה מתקיימת, ומטעם זה בלבד אושרה התביעה כייצוגית רק בעילה לפי חוק אשראי הוגן.

על יסוד האמור בדין נקבע בהחלטת האישור כי גביית התשלום החד-פעמי ודמי הגבייה מהוה ריבית מוסווית, וכי מתקיימת לכאורה עילת הטעה צרכנית.

...

לעניין התשלום החד הפעמי – בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי תשלום זה לא נגבה בגין שירות נפרד שסופק ללווים מאת קידום או צדדים שלישיים כנטען על ידה, אלא שמדובר בתשלום הקשור בטבורו לעצם מתן ההלוואה.

בהקשר זה הובהר כי "מאחר שבשלב זה אין צורך לכמת את הנזק הנטען, איננו נדרשים לקבוע כלה ונחרצה מהו סכום ההוצאות הנטענות שתיחשבנה ריבית מוסווית. די ששוכנעתי כי מרבית ההוצאות יכולות להיחשב כאלה." (בפסקה 13).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, וקידום תישא בהוצאותיו של ששון בסך 25,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ג בתשרי התש"ף (‏22.10.2019).

ביום 31.10.2018 הגיש המבקש, מר נחום שפון, (להלן: "המבקש") תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד פמה אשראי לרכב בע"מ ח.פ. 510218720 להלן: "המשיבה 1"), נגד פמה מימון (1992) בע"מ ח.פ. 511726648 (להלן: "המשיבה 2"), פמה סוכנויות בע"מ (להלן: "המשיבה 3"), פמה ליסיניג בע"מ, ח.פ. 511034373 (להלן: "המשיבה 4") ונגד פמה קרדיט בע"מ ח.פ. 512210618 (להלן: "המשיבה 5") (כולן יכונו יחדיו: "המשיבות").

עוד טענו המשיבות כי במסגרת התובענות שאושרו המבקשים תחמו את גדר המחלוקת בינם לבין המשיבות רק לעניין גבייה בלתי חוקית לכאורה של "דמי גבייה" ו"עמלת הקמה", חרף העובדה כי הקבוצות היו מודעות לחיובים שנגבו מהם לכאורה מעבר לתשלום החזר קרן ההלוואה.

...

גם אם הייתה קיימת יריבות משפטית עדיין דין הבקשה להיות מסולקת על הסף וזאת בשל קיומם של תובענות ייצוגיות מקבילות באותו עניין וכן בשל החשש לשימוש לרעה בהליכי משפט.

לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר פשרה ובהמשך להבהרות הצדדים אשר הוגשו בהתאם להחלטה הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה (להלן: "הסדר הפשרה המוצע") הצדדים יפקידו בבית המשפט, בתוך 10 ימים עותק נייר של הסדר הפשרה המוצע.

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.

שנית, כפי שציינתי גם בהחלטה לאשר את התובענה הייצוגית, אף-על-פי שמנהלהּ הכללי יאיר פיקס העיד כי מדי שנה הוא בודק עם חשב החברה באופן מסודר את עלותן בפועל של הוצאות הגבייה (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, שורות 22–28), תחשיב שבו רוכזו ההכנסות וההוצאות בדמי הגבייה לא הוצג.

שם טען המבקש בין השאר כי פמה מתעשרת ממכירתה של סחורה המוחרמת מנוסעים בבדיקה לפני עלייתם למטוס, ובקש לאשר תובענה ייצוגית נגדה גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

...

ממילא דין התביעה בעשיית עושר ולא במשפט להידחות.

אשר-על-כן הבקשה לאשר תובענה ייצוגית בעילה זו, שאין בה ממש, נדחית.

התוצאה היא שעילת התביעה שבה התובענה מאושרת היא הפרת החובה הקבועה בחוק הסדרת הלוואות.

בעקבות הוראות אלה בהסכם ההלוואה, בעיניין חיובו בדמי הגבייה החודשיים ובעמלת הקמת ההלוואה, הגיש התובע המייצג ביום 2.8.2016 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת.

הסכמה זו של הצדדים התבססה במידה רבה על פסק הדין שניתן בת"צ (ת"א) 23957-08-13 רון נ' פמה סוכנויות בע"מ (3.11.2019) (להלן: "עניין רון"), בו קיבל בית המשפט תובענה ייצוגית שהוגשה נגד מלווים חוץ-בנקאיים בנסיבות זהות, ולמצער דומות לענייננו, והורה על שינוי תנאי הסכם ההלוואה בעיניין עמלת הקמת ההלוואה כך שסכום עמלת ההקמה לא יעלה על 500 ₪ בהתאם לאמור בתקנות החדשות.

אך האופן שבו הוגדרה הקבוצה בהחלטת האישור אינו שומט את האפשרות של חברי הקבוצה שהם תאגידים או עוסקים לזכות בהשבת הסכומים ששולמו לקידום בגין עמלת הקמת הלוואה ובגין דמי גבייה חודשיים.

...

אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי קידום, להוציא חברי הקבוצה שהם תאגידים.

מינוי ממונה: אני ממנה את השופטת (בדימוס) הילה גרסטל לשמש כמפקחת כאמור בסעיף 65 להסדר הפשרה וככל שיהיה צורך בהכרעה בסוגיות כאמור בסעיף 65 לעיל, וזאת נוכח תרומתה ומעורבותה בעיצוב תנאי ההסדר והיכרותה עם הצדדים כמגשרת.