בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בנק הדואר בגין חיוב בריבית על תשלומי חובות

במועדים בהם פנו המבקשים לבנק הדואר לבצוע התשלומים, לא הסכימו אותם מוטבים לאפשר תשלום החיובים באמצעות כרטיסי אשראי בסניפי בנק הדואר, אלא דרשו כי התשלום בבנק הדואר יעשה באמצעות מזומן, המחאה, או העברה בנקאית בלבד.

בבקשותיהם בתיקים המונחים להכרעה, עותרים המבקשים לאשר להם להגיש תובענות ייצוגיות כנגד חברת דואר ישראל בע"מ, חברת בנק הדואר בע"מ וחברות המימון, ישרכרט מימון בע"מ, לאומי קארד בע"מ וסילבר א.צ. ניהול (2012) בע"מ. בבקשות נטען כי בנק הדואר וחברות המימון פעלו בנגוד לדין ותוך הפרת הוראות חוק שונות ובהן חוק הדואר, התשמ"ו - 1986, חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1983 וחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981.

עוד ניתן לקבוע כי בכל המקרים נימסר למבקשים כי יחויבו בריבית בגין עסקת התשלומים, אם כי שעורי הריבית לא נימסרו להם על ידי פקידי הדואר.

המבקשים טוענים כי החובה לעריכת הסכם הלוואה בכתב ומתן גילוי מלא של כל הפרטים מעוגנת גם בחוק הגנת הצרכן, ועל כן היתנהלות חברות המימון מהוה גם הפרה של חוק זה. הואיל וחברות הדואר שותפות לעיסקאות האשראי, נטען כי גם חברות הדואר חבות בחובות על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וחוק הגנת הצרכן, וכי עומדת לחברי הקבוצה עילת תביעה כנגד כל המשיבות בגין הפרות החובות האמורות.

ודוקו, העברת הכסף ביום העסקה היא אחת ממטרות עסקת המימון, שכן הלקוח מבקש לשלם את חובו למוטב ונוטל אשראי לצורך כך. משמצאנו כי עיסקאות המימון אינן חורגות ממגבלות הפעילות הפינאנסית המותרת לבנק הדואר על פי חוק הדואר והרישיון, יש לבחון את שאר הטענות המופנות הן כנגד חברות הדואר והן כנגד חברות המימון.

ובתקנה 3 לתקנות נאמר: בחוזה למתן הלוואה יציין העוסק, בין השאר, את הפרטים הבאים: (1) סכום ההלוואה; (2) תקופת ההלוואה; (3) מועדי הפירעון של הקרן והריבית; (4) מועד הפירעון של קרן או ריבית כאשר המועד המקורי חל ביום שאינו יום עסקים; (5) סכומי הפירעון אם ניתן לחשבם בעת עריכת החוזה; (6) שיעור הריבית התקופתית והשנתית בחישוב המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועד פירעון ההלוואה; (7) פרטי השינוי של שעורי הריבית תוך תקופת ההלוואה; (8) היתה הלוואה צמודה למדד מחירים או לשער מטבע חוץ או בדרך אחרת, יפורטו גם: (א) סוג ההצמדה והבסיס לחישובה; (ב) שיעור ההצמדה; (ג) האם ההצמדה חלה גם על הריבית; (9) האם יש אפשרות של פירעון מוקדם של ההלוואה ותנאי הפירעון המוקדם; (10) נקבעה ריבית פיגורים על אי פירעון תשלום במועדו – יצויין שיעורה; (11) נקבעו אמצעים אחרים שינקטו בשל פגור בתשלום – יפורטו במלואם.

...

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להצביע על עילות ראויות לבירור, לא כל שכן לא הצביעו על כך כי קיימות שאלות מהותיות המשותפות לכל חברי הקבוצה.

כמובן שאין בכך לשלול את האפשרות של כל מי שהוטעה לחשוב כי עסקת המימון היא שונה מזו שבוצעה בפועל, לנקוט בהליך מתאים לקבלת פיצוי על נזקיו, ככל שנגרמו לו. אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור.

בתובענה "נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח", שהוגשה במסגרת בקשת אישור תובענה כייצוגית, לפי עילת התביעה המפורטת בפריט 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") הוגשה בקשה לאשר הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים.

לא רק זאת אלא שנטען כי כאל הודיעה ללקוחות על שינוי המדיניות רק בדיעבד לאחר שלקוחותיה כבר ספגו את שיעור הריבית הגבוהה שחשבונם חויב בגלל העברת סכום המשיכה לחיוב החודשי.

הפצוי יהיה "בסכום השווה לריבית היחסית שנגבתה מחברי הקבוצה האלה במשך חודש בגין עיסקאות חו"ל שביצעו (ושמועד חיובן נדחה אל מועד החיוב החודשי)" (סעיף 17 לבקשת אישור ההסדר) וזאת בשני המקרים האלה שלגביהם הצהירה כאל: הראשון, "כאשר הדיווח על עיסקה שנעשתה בחו"ל נקלט במערכות כאל יום עסקים קודם למועד החיוב החודשי" והשני, "כאשר העסקה שנעשתה בחו"ל דווחה לכאל במטבע שקל חדש" (סעיף 9(ג) לבקשת אישור הסדר הפשרה).

ולאחר היתחשבות בכל אלה ובהתאם לאמור בסעיפים 20- 23 לבקשת אישור ההסדר, הרי שסך הפצוי הכולל שישולם במסגרת הסדר הפשרה הוא 257,362.2 ₪.

לכל לקוח לא פעיל, ישלח שיק בדואר רגיל לאחר בדיקת כתובת שתערוך כאל במירשם האוכלוסין.

עוד מצאתי להתייחס לסוגיה שעלתה נוכח היתנגדות היועץ המשפטי להסדר הפשרה, שעיקרה כאמור התוכן של חובת הגילוי המוטלת על כאל כתאגיד בנקאי: "הבנק חב בחובת גילוי של פרטים מהותיים ללקוחותיו מכוחן של אותן חובות אמון המוטלות עליו, אף מעבר לחובות המוטלות על צדדים לחוזה רגיל, ואולם כשם שהיקפן ורמתן של חובות האמון משתנים ממקרה למקרה ומשירות לשירות, כך גם תחולתה והיקפה של חובת הגילוי משתנים אף הם" (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' צבאח פ"ד מח(2) 573, 597 (1994))". היתנגדות היועץ המשפטי מיקדה את הדיון בהליך הנוכחי לגבי התוכן שראוי לצקת בחובת הגילוי המוטלת על תאגיד בנקאי כאשר הוא מיידע את לקוחותיו בכתב באשר לשינוי עתידי בתוכנית אשראי. בעניינינו, הסכימה כאל לשנות את אופן הצגת הודעת היידוע ללקוחותיה, בהתאם להערות היועץ המשפטי לממשלה, כדי שכאל תעמוד באופן סביר בחובת הגילוי. עם זאת, ובלי לקבוע מסמרות, מצאתי להרחיב מעט בשאלה שהתעוררה אגב הדיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה.

...

דיון בהתאם להוראות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". ובענייננו לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע ולאחר שהתקיים דיון בנוכחות נציג היועץ המשפטי ודרך ההודעה תוקנה ברוח הדברים שהוחלפו בדיון לפי הערות היועץ המשפטי, שוכנעתי כי בנסיבות העניין הסדר הפשרה המוצע הוא הדרך הראויה לסיום ההליך שלפני.

לאור הסכמת כאל לאופן עריכת הודעת העדכון, ומאחר שלא נמסרה כל התנגדות אחרת לגבי הסדר הפשרה המוצע, נחה דעתי כי ההסדר הוא "ראוי, הוגן וסביר" ביחס לשלב בו נמצא הליך זה ובשים לב להיקף המצומצם יחסית של העסקאות הרלוונטיות לבקשת האישור.

לסיכום, אני מאשרת את הסדר הפשרה על תנאיו ועל הסכמות כאל להערות היועץ המשפטי כפי שהובאו בהחלטה דנא, ונותנת לכך תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה – מהווה גם תוקף לסילוק ולויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי סלקום; פסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי התובע הייצוגי וחברי הקבוצה כהגדרתם בפתח פסק הדין, בקשר לכל הטענות והעילות שאושרו בפסק הדין.

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) רקע עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") הוא בטענות המבקש לגבי שירות הנקרא "חריגה זמנית" (להלן: "השרות") המוענק על ידי המשיבה 1, חברה ממשלתית הנמצאת בבעלות מלאה של מדינת ישראל ופועלת מכוח חוק הדואר, התשמ"ו-1986 והמשיבה 2, חברת בת של המשיבה 1 והזרוע הפינאנסית שלה, או מי מהן (להלן ביחד: "הדואר").

בפתיח לבקשת האישור נטען למספר עילות, בכללן: הפרת חוק הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הדואר") [סעיף 88א ("מתן שירותים כספיים על ידי החברה"), סעיף 88ד שעניינו ב"איסור מתן אשראי או משיכת יתר", סעיף 88ה3 ("איסור הטעה")]; הפרת חוק אשראי הוגן (סעיף 3 שעניינו ב"חובת גילוי", סעיף 5 שעניינו ב"הגבלת שיעור העלות הממשית של האשראי"); הפרת תקנות בנק הדואר (שירותים בבנק הדואר), התשל"ה-1974; הטעה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; חוסר תום לב בקיום חיוב הנובע מהחוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

במסגרת פירסום המיכרז יצוין כי מי שנתנה את השרות עד כה לבנק הדואר, ללא מיכרז, הייתה חברת אינטגריטי ניהול השקעות בע"מ. כן, במסגרת הבקשה לקבל הצעות למכרז, בנק הדואר יעמיד לרשות המציעים נתונים מפורטים בעבור 4 השנים האחרונות למתן השרות, לרבות: מספר העיסקאות שבוצעו, הקפי האשראי שהועמדו במסגרת מתן השרות, הקף התמורה שנגבתה בגין מתן השרות, הקף החובות האבודים בגין לקוחות שלא פרעו את האשראי, סכום התשלומים שהתקבלו בידי חברת אינטגריטי וכל הנתונים הכספיים הרלוואנטיים בקשר למתן השרות, וזאת על מנת לאפשר הישתתפות מציעים רבים ככל הניתן אשר יקבלו את כל המידע הדרוש להם לשם קביעת שיעור העמלות והריבית שיגבו מהלקוחות.

הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטירחה לבאי כוחו, ישולמו על ידי המשיבות באופן הבא: 65% מהגמול למבקש ושכר הטירחה לבאי כוחו ישולמו בתוך 14 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר זה, וכנגד קבלת חשבונית כדין בעבור תשלום שכר הטירחה.

...

אני מאשר, אפוא, גמול בסכום כולל של 40,000 ₪ למבקש, ושכר טרחה בסך 160,000 ₪ בתוספת מע"מ לב"כ המייצגים.

מפקח על ביצוע הסדר הפשרה אני ממנה את עו"ד עודד שטייף, ב"כ התובע המייצג, כמפקח על ביצוע הסדר הפשרה (להלן: "המפקח").

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 3 לעיל.

בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית כנגד המשיבה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת האישור") במסגרתה נטען, כי המשיבה מחייבת בהוצאות אכיפה וגביה בסכום של 23 ₪ בגין דרישת תשלום ראשונה, שעה שלטענת המבקשת, היה מקום לחייב בהוצאות אכיפה וגביה בסכום מְרַבִּי (מאקסימאלי) של 16 ₪ בלבד.

המבקשת מגדירה את הקבוצה אותה היא עותרת לייצג כ:"כל התושבים אשר חויבו ע"י המשיבות (כך במקור - י.ג.) בהוצאות אכיפה וגבייה בגובה של 23 ₪ בגין קבלת דרישת תשלום ראשונה בו בזמן שהם היו אמורים להיות מחויבים בסכום מאקסימאלי של 16 ₪ בלבד לפי התעריף המקסימלי שנקבע בתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), התשע"א-2011". המבקשת עותרת בבקשת האישור להורות למשיבה להשיב לחברי הקבוצה את מלוא הסכומים שנגבו מהם ביתר, בגין הנסיבות שתוארו לעיל, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, וכן עותרת היא למתן צו הצהרתי שיורה למשיבה לפעול בהתאם לתקנות הגביה.

לטענתה, מעדות גב' ניג'ם עלה, שחברת מלגם מקבלת את הזכות לחייב בגין הוצאות גביה לאחר שהחייב לא שילם את הקנס שנשלח לו על ידי המשיבה, ומכאן מסיקה המבקשת, שדרישת התשלום של 23 ₪ הייתה המסמך הראשון שנשלח בעיניין חובות דו"חות החניה למבקשת.

בעניינינו, משלוח הודעות תשלום הקנס, נועד, בין היתר, גם ליידע את המבקשת, כי אם לא תגיש בקשה לביטול הקנסות, או אם לא תגיש בקשה להשפט בגינם, ואם לא ישלמו הקנסות במועד שנקבע בהודעות הקנס, תוכל המשיבה לנקוט כנגדה באמצעי גביה מינהליים, כפי שציינה המשיבה בדוגמת נוסח "הודעת תשלום קנס" (סעיף 48 לתשובת המשיבה לבקשת האישור): "אם לא ישולם הקנס במועד נאלץ לנקוט נגדך הליכי גבייה הכוללים בין היתר עיקול חשבון בנק ועיקול נכסי החייב המצויים בידי צד ג'". לפיכך, הודעות תשלום הקנס, עונות גם על תכלית משלוח "הודעה על חוב" המצוינת בתקנה 1(1) של תקנות הגביה.

סבורני, שאין צורך להדרש למסמך זה (נספח ב' לתשובת המשיבה), שכן המשיבה הצביעה על כך ששלחה שלוש הודעות על תשלום קנס, המהוֹות "הודעה על חוב", והיות והמשיבה הצביעה גם על כך שהודעות אלה נימסרו למבקשת (באמצעות האישורים של דואר ישראל), הרי שדי בכך כדי להגיע למסקנה ברורה, לפיה בנסיבות אלה רשאית הייתה המשיבה לחייב בהוצאות בגין משלוח דרישת תשלום ראשונה בדואר רשום, ולפיכך לא היה פגם מבחינה זו באופן פעולתה.

...

נוכח המפורט לעיל, סבורני, שהמבקשת לא עמדה בנטל להצביע על כך שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה, או משפט, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, כך שהיא לא עמדה בדרישה הקבועה בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות.

הואיל והתנאים לאישורה של תובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות – הם תנאים מצטברים, הרי שדין בקשות האישור להידחות, ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת האישור.

נוכח דחיית בקשת האישור, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

במסגרת תיק זה הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שבבסיסה הטענה, כי נוסף למחיר הסחורה שנקבע על ידי המשיבה בתעריפונים, המשיבה גובה מלקוחותיה שלא כדין סכומי ריבית בשיעור 0.42% לחודש, אשר מחוייבים בחשבונית נפרדת תחת "תוספת מחיר". לטענת המבקש הריבית נגבית שלא כדין, ללא עגון בהסכם או בתעריפונים, והלקוחות אף מחויבים בריבית כבר למן היום הראשון של העסקה, עוד לפני המועד המוסכם לתשלום.

עוד הזכיר המבקש כי המשיבה הגישה תביעה נגדו בגין חוב (ת"א (אשקלון) 16996-09-19).

בבקשת האישור מבקש המבקש לנהל תובענה ייצוגית בשמו ובשם כל לקוחות המשיבה אשר חויבו בריבית (המכונה "תוספת מחיר" או בשם אחר), החל מ-7 שנים לפני הגשת הבקשה ועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה.

כמו כן, ביקש המבקש סעד של תיקון ספרי המשיבה על ידי ביטול כל חיוב בגין ריבית (לרבות ריבית המכונה תוספת מחיר) ובצוע ההתאמות המתחייבות מכך, ולחילופין תיקון ספרי המשיבה בדרך של ביטול החיוב בגין ריבית, למעט ריבית חוקית בגין תקופת האיחור בתשלום.

(-) סכום ההשבה למבקש ישולם על ידי המשיבה על דרך עידכון כרטיס הלקוח ובהתאמה גם עידכון סכום התביעה שהוגשה נגדו.

(-) ככל שמי מחברי הקבוצה אינו עוד לקוח פעיל של המשיבה, סכום ההשבה ישולם לו באמצעות העברה בנקאית או באמצעות שיק לפקודתו, זאת בהתאם להוראות שימסרו על ידי כל חבר למשיבה; כן צוין כי המשיבה תעשה מאמצים סבירים לאיתור חברי קבוצה אלו.

לזאת יש להוסיף כי מלכתחילה, בהחלטתי מיום 10.1.2023 קבעתי בנוסף לפירסום בעיתונות, כי יש לשלוח את המודעה בדבר ההסדר לכל אחד מחברי הקבוצה באופן פרטני בדואר רשום.

...

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי נסיבות העניין אינן מחייבות מינוי בודק.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחליט לאשר את הסדר הפשרה שצורף לבקשה לאישור הסדר הפשרה, בכפוף להערותיי בסעיפים 19-17 לפסק הדין.

אני מאשר למבקש גמול בשיעור של 4% מסכום ההשבה הכולל בתוספת מע"מ (ככל שיחול), ולבא הכח המייצג שכר טרחה בסכום השווה ל 15% מסכום ההשבה הכולל בתוספת מע"מ (ככל שיחול); הגמול וכן 75% מהשכר ישולם תוך 30 ימים מיום אישור הסדר הפשרה וזאת בהתאם להצהרת המשיבה באשר לסכום ההשבה הכולל.