בקשה לאישור פעולה בחריגה ממטרות חברה לתועלת הציבור

אחר הדברים האלה, הוסיף בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, אשר דן בתביעת אקזני ובתביעת עוזיהו, ודחה על הסף את התובענות הייצוגיות ואת בקשת התובעים להחלפתם ע"י המבקשת דכאן - "אמון הצבור, חברה לתועלת הציבור בע"מ" (להלן- אמון הצבור או המבקשת) כמייצגת בתביעה הייצוגית כנגד המשיבות, וזאת אחר שקבע בפסק דינו מיום 20.2.17 (כב' הש' ד. בלטמן – קדראי) כי התובעים היו מנועים מלהגיש את התביעות קודם שאושרה בקשתם לפיצול סעדים.

" ואם כן, סעיף 4 (א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי ארגון רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית אך ורק אם התובענה עוסקת בתחום הנמנה על אחת ממטרותיו הציבוריות ורק אם "בית המשפט שוכנע כי, בנסיבות הענין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם ...". בעיניין ת"צ (כלכלית) 2484-09-12 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן (2013) (להלן: עניין הצלחה).

המבקשת אף הציגה אישור ניהול תקין לשנת 2017 מירשם ההקדשות, רשות התאגידים (מלכ"רים) (שם, מוצג 23 ב), אישור מוסד צבורי לעניין תרומות משנת 2016 (מוצג 23 ג), וכן הציגה מחקרים שנערכו ע"י האירגון במסגרת פעילותו (וכדוגמה – תמרוץ השמוש במסרים בריאותיים מהימנים – מוצג 23 ד) הישתתפות במיזמים צבוריים שונים (פיתוח כלים לשיתוף צרכנים במידע על מחירי שוק – מוצג 23 ה; פעילות לתיקון סע' 36 לחוק הגנת הצרכן – מוצג 23 ו; הוצאת דו"ח דרוג בענף הסלולאר – מוצג 23 ז; הוצאת מדריך לזכויות חולי מחלות לב – מוצג 23 ח) הנפקת תו אמון הציבור לעסקים המתחייבים לפעול על פי כללי הגינות שגובשו ע"י המבקשת ועוד.

לטעמי עלה בידי המבקשת להוכיח כי צברה ניסיון בעסוק הנוגע לחברות הביטוח וחריגות נטענות בתפקודן אל מול ציבור המבוטחים.

...

בכל הקשור לצדדי ג' שלא תיקנו את ריכבם ותבעו את מבוטחי הפניקס הרי שאמנם לגביהם תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, היינו עלינו להתייחס לתקופה שמיום 16.1.11 ועד 11.3.15 ואולם לעניין זה אני מקבל את טענת הפניקס כי עומדת לה הגנת תום הלב, ובמילים אחרות, אומנם הכרענו כי הלכת זלוצין שניתנה אחר הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 מתייחסת אף להחזר מע"מ בפוליסות לביטוח רכב ואולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שלפני חברות הביטוח הונחה לכאורה הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 וכי באופן עקרוני ניתן היה לטעון לחילוקים שונים בין החיוב הכללי שנקבע בהלכת זלוצין לחיוב התשלום בביטוח רכב תוך השענות על אותה הכרעה משנת 1999 לגביה לא הוציא אגף ההון כל עדכון.

ואם כן אחר שמצאנו כי המבקשת אינה ראויה לשמש כארגון מייצג בתובענה שבנדון, הוספנו ומצאנו כי אף האינטרס הציבורי לא יפגע מקביעה זו נוכח רמת הראיות הדלה שסיפקה המבקשת לצורך הוכחת תביעתה.

מכל מקום, בנדון, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני נצרך לקבוע מסמרות בשאלה זו. סוף דבר מכלל האמור מעלה, מצאתי לדחות הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית כנגד המשיבות.

הבקשה נסמכת על הוראת סעיף 345ו לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק), המורה כך: על אף הוראות סעיף 56(ב), אישור חברה לתועלת הציבור בדיעבד לפעולה בחריגה מהמטרות הקבועות בתקנונה יינתן בידי האספה הכללית באישור בית המשפט; בית המשפט לא יאשר פעולה כאמור אלא אם כן שוכנע כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב למטרות החברה ולפעילותה.

...

ולטעם שלישי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה: התנהלותה הדיונית של המבקשת.

אמנם, כפי שהובהר, לא ראיתי כל צורך לבסוף להיעתר לבקשתו להצטרף להליך (ואף הדגשתי בדיון בנוכחותו כי לא אשמע את טענותיו לגוף ההליך טרם שצורף), שהרי המדובר בבקשה שדינה דחייה כבר מתוכה ומתוך ליבונה עם ב"כ המבקשת והרשם.

סוף דבר נוכח כל האמור, נדחית בזאת הבקשה לאישור הפעולות בחריגה (לפי ההנחה) ממטרות המבקשת.

בגוף הבקשה לאישור, טענות המבקש בדבר חלוקת כספים בהקף של כשלושים מיליון ₪ על ידי המשיבה 1 (חברה לתועלת הציבור כמשמעות מונח זה בחוק החברות), באופן אשר אינו עומד בקנה אחד עם הוראות הדין; כל זאת לצורך הקמתו של בית כנסת על שמו של המשיב 3 (אשר נטען לגביו כי הנו בעל השליטה בקבוצת החברות של דלק), תוך חריגה ממטרותיה של המשיבה 1, ומבלי שאותה העברה של כספים תאושר בהתאם להוראות הדין, לרבות על דרך של אישורה של עסקה חריגה אשר לבעל השליטה עניין בה. בתשובת המשיבים נטען כי העברת הכספים נעשתה בהתאם להוראות הדין, תיאמה את מטרותיה של המשיבה 1 וקיבלה את האישורים של האורגנים המוסמכים.

עוד נטען על ידי המשיבים כי אף מקום בו נפל פגם כלשהוא בהתנהלות מי מהם, והגם שהם אינם סבורים כך, ניתן לפעול לאשרר בדיעבד את העברת התרומות וכי האורגנים המתאימים במשיבות 1-2 עשו כן, וביחס לאלו חל, בין היתר, כלל שיקול הדעת העיסקי.

...

על אלו יש להוסיף ולתת את הדעת לשיקולים/נתונים כמפורט להלן: הליך זה נפתח עוד בחודש ספטמבר 2020; מחמת טעות התעכבה החלטתי זו (והתנצלותי בפני הצדדים על כך); קיים אינטרס ברור של הצדדים עצמם כמו גם של הציבור בסיום בירורו של ההליך (לצד זה או אחר); המשיבים עצמם טענו בגוף הבקשה כי העיכוב המבוקש אינו ארוך בהיקפו נוכח מועד הדיון בערעור; העובדה כי יש למנות במניין הזמנים אף את פרק הזמן שיידרש לצדדים להגשת סיכום טענותיהם.

תוך שנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין, אני מוצאת כי נקודת האיזון בתיק זה לא מצויה על דרך של עיכוב בירורו של הליך זה ובקשת המשיבים נדחית.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתקה של החלטתי זו ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.

בבקשה גם צוין, כי קודם להתקשרותו בהסכם, רכש מיפעל הפיס זכויות נוספות במיתחם - בית גמלאי הסוכנות - במטרה לקדם את התיכנון במיתחם ולאפשר מיצוי זכויות גבוה יותר.

בחוות הדעת צוין, כי מיפעל הפיס ניצב בפני דילמה שכן היה עליו לבחור בין שתי אפשרויות: שתוף פעולה עם הערייה שמשמעו הסכמה לדרישתה למנגנון חלוקה שאינו עולה בקנה אחד עם תקן 15 של מועצת שמאי המקרקעין, או פנייה לתיכנון עצמאי.

באשר למשקל שיש לתת לעמדת רשם ההקדשות נקבע כי "בבואו להכריע בבקשה לאישור עסקה חריגה מסוג זה, על בית המשפט ליתן משקל נכבד לעמדה שמציג רשם ההקדשות כמי שמופקד על האנטרס הצבורי ומבקש להבטיח כי עיסקאות כאלה תאושרנה רק אם יש להן הצדקה בנסיבות העניין כעסקאות המקדמות את האינטרסים של החברה וככל שאין בהן כדי לפגוע בטובת החברה כחברה לתועלת הציבור" (ע"א 2438/09 מדינת ישראל - רשם ההקדשות נ' קרן ברל כצנלסון, פסקה 3 לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות (12.9.2010)).

...

לפיכך, לאור עמדת רשם ההקדשות ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לרבות חוות הדעת השמאיות והמסמכים הנוספים שהוגשו בהתאם להחלטותיי, באתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה ולאשר את ההתקשרות בין מפעל הפיס לבין עיריית תל אביב ביחס למתחם לאונרדו כמפורט בבקשה.

פראקטיקה נוספת שהתפתחה היא של מימון הליכים ייצוגיים לרבות התחייבות לשאת בהוצאות שייפסקו בהליך על-ידי מממנים מקצועיים ואף אנשים פרטיים – כאפיק השקעה ממש (ראו למשל, ת"צ (מחוזי מר') 28974-10-20 פירט נ' Monsanto Company (9.1.2024); ת"צ (מחוזי מר') 37468-01-18 אמון הציבור, חברה לתועלת הציבור נ' מגדל חברה לביטוח (4.1.2022)).

כך בהנתן שניתן להתרשם מכך שבלא מעט הליכים ייצוגיים עורך הדין הוא לאמיתו של דבר ה"יזם" בהליך והוא גם במקרים רבים "מרויח" עקרי מהצלחתו, ובשים לב להלכה הפסוקה שאינה רואה פסול בכך (ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (4.9.2014); לדיון מקיף ראו חמי בן-נון וטל חבקין "היש להטיל על תובע נטל לפנות לנתבע לפני הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית?" עלי משפט יב 15-14 (תשע"ו) המציעים לפעול לשינוי כלל זה תוך השערה כי בפועל עורכי דין נושאים בהוצאות ההליך ואינם גובים אותם מהתובע הייצוגי כפי שמורה כלל 44).

נמצא במחקר, בין היתר, כי בכ-17% מההליכים הייצוגיים שבהם ההליך הסתיים ללא סעד כלשהוא לציבור או לקבוצה נפסקו הוצאות משפט לחובת המבקש וכן כי חציון הסכום שנפסק היה כ-15,000 ש"ח והממוצע היה כ-40,000 ש"ח. בתוך כך נמצאה סטיית תקן גבוהה בפסיקת הוצאות נגד מי שבקשו לנהל הליך ייצוגי אשר מעידה על שונות משמעותית בסכומים שנפסקים.

העדר הצדקה לשלול הוצאות משפט מהקבוצה בשל שיקולים מיוחדים בקביעת גמול ושכ"ט הנמקה מרכזית של בית המשפט המחוזי בקביעתו שהגמול ושכר הטירחה ישולמו מתוך הפצוי לחברי הקבוצה נעוצה, כאמור, בכך שהגמול והשכר הטירחה שפוסקים בתי המשפט בהליכים ייצוגיים חורגים מהותית מהוצאות המשפט הריאליות של עלות העבודה המוצדקת (כפי שהיה נפסק אילו היה מדובר בהליך "רגיל"), וזאת לנוכח התכליות המיוחדות של דיני התובענות הייצוגיות והמטרות שאותן נועדו דינים אלה לשרת.

...

אשר לחיובו של המשיב בגמול ובשכר הטרחה כחלק מהוצאות המשפט בתיק, אני סבור שיש לחייב את המשיב לשאת במלוא הגמול ושכר הטרחה נוסף על נשיאתו במלוא הפיצוי לחברי הקבוצה.

בנסיבות אלה, ובהיעדר שיקולים להפחתה, יש מקום לחייב את המשיב לשפות את חברי הקבוצה במלוא הגמול ושכר הטרחה, וכך אני מורה.

בנוסף ישלם המשיב את הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לעיל למבקשים ולבאי כוחם וכן ישפה את המבקשים בגין החלק הראשון של האגרה.