בקשה לאישור פסק דין בחותמת "נאמן למקור

כמו כן, רק באישור הזכויות העדכני, שלא כמו באישור הזכויות הראשון, נראית חותמת 'נאמן למקור'.

הדברים אמורים לאור הודעת דוא"ל ששלח לו התובע המעוררת חשד בעיניין אישורי הזכויות שהמציא אדי ללא צורך ב'חקירה ובילוש' של נתבע 3 שאכן, אינו אלא עורך דין ו/או בשימוש באמצעים מיוחדים לגילוי מעשה זיוף והתחזות של אדי (במובחן מנסיבות פסק הדין בע"א 8124/18 יורשי המנוח אלקנה בישיץ ואח' נ' יעקב ז'אק רוט ואח', פסקה 44 בפסק הדין של כב' השופט עמית בהסכמת כב' השופטים מינץ וגרוסקוף (4.8.2020)) (להלן: "פרשת רוט").

היטב היה ידוע לנתבע 3 כי אישור הזכויות הומצא לעו"ד מכלוף ע"י אדי, כעולה מתרשומת שרשם לעצמו ביום 22.6.14 לשיחה בינו ובין עו"ד מכלוף (נספח א' לתצהיר של נתבע 3): "אדי בא למכלוף עם אישור מקורי של המנהל עם חותמת מקורית של המנהל. מכלוף צלם האישור וגם פקסס אלי". נמצא כי בידי מי מעורכי הדין שטפלו בעסקת המכר, לא היה עותק מקורי של אישורי הזכויות (עמ' 90 שורות 15-18) ואף שנתבע 3, ראה חשיבות להמצאת עותק מקורי, לא בקש מאדי להמציאו לו גם במעמד החתימה על הסכם המכר.

...

לפיכך, אני מקבלת את גרסת הנתבעים 4-5 לפיה מיד לאחר החתימה על ההסכם הלכו השניים לבנק לפתוח חשבון נאמנות ולא היו עדים להעברת הכספים במזומן.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעים 4 ו-5 לא ידעו על העברת הכספים במזומן במעמד החתימה על הסכם המכר ועל כן אינם חבים בחובת זהירות בנדון כלפי התובעים.

יצוין כי לא עלתה טענה שהנתבעים 4-5 ידעו על דמי הרצינות הראשונים ועל העברה לכאורה בסך של 30,000 ₪ לאחר שנחתם ההסכם ומשכך, אינם אחראים לראש נזק זה. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ביריבות עם הנתבעים 3-5 בנוגע לכספים במזומן שנטען כי הועברו לנתבע 1 במועד חתימת הסכם המכר וכן לתשלום במזומן מאוחר למועד החתימה.

ביום 16/2/15, הגיש הנאשם למס רכוש את הפרוטוקול המזויף, כשהוא מציין במכתב המקדים כי "בנתיים ולאחר בדיקה נוספת בארכיון הביתי ובמקומות שבהם אוחסנו מסמכים ישנים וחשובים, בנס גדול ובמזל יותר משכל הסתייע הדבר והמסמכים אכן אותרו כדבעי". ביום 7/2/15, התבקש הנאשם על ידי מס רכוש להמציא העתק מקורי של פסק הדין או העתק נאמן למקור, חתום על ידי בית המשפט המחוזי, והנאשם העביר העתק נוסף של פסק הדין הנושא חותמת נאמן למקור שלו.

עוד באותו היום, 18/3/15, הגיש הנאשם ללישכת הרישום בקשה לרישום במקרקעין, לרשום את קרקע 1, על שמו ועל שם אמו, וצירף לבקשה את פסק הדין המזויף, אישור נוטריוני של פסק הדין המזויף, את ייפוי הכוח ואת אישור מס רכוש.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם לנאשם הינו החל ממאסר בדרך של עבודות שירות ועד שנת מאסר, כל זאת לצד קנס כספי משמעותי.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת הממונה על עבודות השירות, אשר שקללה את כלל הנתונים אשר היו פרוסים בפניה, לא מצאתי להורות על קיצור שעות העבודה של הנאשם, זאת חרף הסכמת הצדדים.

סיכומו של דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: עונש מאסר בפועל בן 3 חודשים, אשר ירוצה על דרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 19/12/2019.

הוראת העבודה הוסדרה, כאמור בחלק הכללי שבה, על רקע "פניות של עורכי דין המבקשים שהמזכירות תציין, על-פני פסק הדין, את מספר הזהות של הנתבע או מספר ח.פ של החברה שנתבעה, לצורך הגשת בקשה לבצוע פסק-הדין בלישכת ההוצאה לפועל". מטרת הוראת העבודה, כפי שצוינה בסעיף 2 בנוהל הייתה: "לקבוע תהליך עבודה למסירת מספר זהות של נתבע או מספר ח.פ של חברה בצרוף פסק הדין". בהוראת העבודה נקבע, בסעיף 3, כי אם תיתקבל במזכירות "פניית עו"ד להמצאת מספר זהות/ח.פ של חברה, תפעל המזכירות כמפורט להלן". בהמשך צוין, כי המזכירות תדפיס את העמוד הראשון של כתבי הטענות, שבו מופיעים פרטי החייב ותצרפו לפסק-הדין, ללא שימוש בחותמת "נאמן למקור"; כי היא תאשר בחותמת "עגולה" של בית-המשפט את המסמכים האמורים כשהם פרושים בסידור "מניפה"; וכי היא אף תדגיש שפרטי הזיהוי המופיעים בכתבי-הטענות הִנם באחריות הצדדים לתיק ולא באחריות מערכת בתי-המשפט.

...

על-רקע האמור לעיל, אמנע בגדרה של עתירה זו מלקבוע מסמרות בשאלה, האם להוראת העבודה הנדונה, בין בנוסחה בעת הגשת העתירה, ובין בנוסחה היום, תחולה גם לגבי הוספת שמות של בעלי-דין לפסקי-דין שניתנו במקור ללא ציון שמות הצדדים.

טענות העותרת, בדבר מתן ההחלטות בחוסר תום-לב ומשיקולים זרים, הן טענות סרק חסרות כל בסיס, ודינן להידחות.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית; ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

האיש התבקש למסור לנו את פסק הדין אליו היה מצורף ההסכם, ומסר לנו פסק דין שהופק מדף מקורי של בית הדין (לא צלום) כותרתו כחולה והופק ממחשב בית הדין בתל אביב ביום י"ט בשבט תשס"ג (22.1.03) שבוע אחרי אישורו בבית הדין אך כארבעה חודשים לפני שהוטבעה על ההסכם חותמת העתק מתאים למקור, מסתבר שפסק דין זה הוא אכן פסק הדין המקורי שניתן בשנת 2003, אחרי אישור ההסכם ובסמוך לו, אך מסתבר מאוד שלא הסכם זה היה ההסכם שצמוד לו, משתי סיבות: פרישת שני המסמכים כמניפה מורה ששני חצאי החותמות אינם מתאימים, מלבד זאת בפסק הדין שני חורים שנעשו לצורך תיוקו בתיקיה, מה שאין כן במסמך שהאיש טוען שהוא ההסכם שבו לא נמצאים חורים אלו.

ועדיין אין אנו יכולים לדעת מה באמת היה כתוב בו, שייתכן שנערך שינוי במה שתחת ידו של האיש, ואין אנו יכולים לדעת שזה ההסכם שאושר שהרי אין עליו חותמת "ניתן תוקף של פסק דין" מ־2007 ולא "נאמן למקור" אחרי מועד אישור ההסכם.

...

הרב שלמה שפירא קראתי את דברי עמיתי הגאון הרב שלמה שפירא שליט"א ואני מצטרף למסקנה העולה מדבריו שההסכם שיצא מתחת ידו של האיש הוא מזויף בוודאות, ואין מקום להחיל את כללי הספק בכהאי גוונא.

ובצירוף כל הראיות המוצקות כברזל שהובאו והמשא־ומתן ההלכתי בדין מרומה אין ספק שיש לקבל את הערעור.

הרב אליעזר איגרא לאור כל האמור בית הדין קובע: אנו מקבלים את הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7771/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותר: תופיק עומר תופיק אבו ערקוב נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. התובע הצבאי 3. שירות הבטחון הכללי 4. בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש (משיב פורמאלי) עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשפ"ג (21.11.2022) בשם העותר: עו"ד סאלח מחאמיד בשם המשיבים: עו"ד יונתן סיטון ][]פסק-דין

הליך הבקורת השיפוטית בעיניינו של העותר החל ביום 4.8.2022, ונמשך כחודש וחצי, בין היתר, לבקשת בא-כוח העותר (לצורך לימוד החומר); בשל החלטת בית המשפט הצבאי מיום 18.8.2022 להורות לתביעה הצבאית להמציא את צו המעצר המקורי, אשר לא היה ברשותה במועד הדיון (להלן: ההחלטה בעיניין המצאת הצוו); ובשל תקלה בזימונו של העותר לדיון שנקבע ליום 12.9.2022.

מקובלת עלינו עמדתו של בית הדין הצבאי לערעורים בהחלטתו מיום 8.11.2022 בה נכתב כלהלן: "אינני מקבל את טענתו של הסניגור המלומד כאילו יש להציג בפני ההגנה את צו המעצר המקורי, כתנאי לפתיחתה של הבקורת השיפוטית. כפי שציינתי בעמ"מ 1716/13 'צו המורה לשלול את חרותו של אדם למשך חודשים לא מעטים הוא מיסמך חשוב מספיק, כדי שעותק מקורי ממנו יישמר בהשג ידן של הרשויות הנוגעות בדבר, כדי שניתן יהיה להציגו בפני העצור אם תעלה דרישה לכך'. עם זאת, לא קבעתי שהצו המקורי חייב להיות בידי התביעה במועד פתיחתה של הבקורת השיפוטית. די בכך שיהיה בידיה עותק מדויק וקריא. אם תעלה טענה נגד הצוו עצמו, תדרש התביעה להציג את הצוו המקורי תוך זמן סביר. העדרו של הצוו המקורי אינו מונע את פתיחתה של הבקורת השיפוטית ואינו מהוה פגם השולל את חוקיות המעצר או מחייב את שיחרורו של העצור". מכל מקום, על מנת למנוע טענות מעין אלה בעתיד, אנו סבורים כי טוב יעשו המשיבים אם ימציאו את ההעתק הצילומי של הצוו המקורי עם חותמת "העתק נאמן למקור". ולגופה של עתירה.

...

מקובלת עלינו עמדתו של בית הדין הצבאי לערעורים בהחלטתו מיום 8.11.2022 בה נכתב כלהלן: "אינני מקבל את טענתו של הסנגור המלומד כאילו יש להציג בפני ההגנה את צו המעצר המקורי, כתנאי לפתיחתה של הביקורת השיפוטית. כפי שציינתי בעמ"מ 1716/13 'צו המורה לשלול את חרותו של אדם למשך חודשים לא מעטים הוא מסמך חשוב מספיק, כדי שעותק מקורי ממנו יישמר בהישג ידן של הרשויות הנוגעות בדבר, כדי שניתן יהיה להציגו בפני העצור אם תעלה דרישה לכך'. עם זאת, לא קבעתי שהצו המקורי חייב להיות בידי התביעה במועד פתיחתה של הביקורת השיפוטית. די בכך שיהיה בידיה עותק מדויק וקריא. אם תעלה טענה נגד הצו עצמו, תידרש התביעה להציג את הצו המקורי תוך זמן סביר. היעדרו של הצו המקורי אינו מונע את פתיחתה של הביקורת השיפוטית ואינו מהווה פגם השולל את חוקיות המעצר או מחייב את שחרורו של העצור". מכל מקום, על מנת למנוע טענות מעין אלה בעתיד, אנו סבורים כי טוב יעשו המשיבים אם ימציאו את ההעתק הצילומי של הצו המקורי עם חותמת "העתק נאמן למקור". ולגופה של עתירה.

נציין כי בחומר החסוי מצאנו תשובה לתמיהתו של העותר על כך שכבר איננו סטודנט, אך למרות זאת מיוחסת לו פעילות בכותלה, ואין לנו אלא לחזור ולהפנות להחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים שאף הוא התייחס לטענה זו. בשורה התחתונה, נחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה "העותר פעיל כתלה המקיים פעילות חמאס עם פעילים אחרים; וקיימת מסוכנות משהותו בשטח". לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.