סעיף 23 לחוק הבוררות, שכותרתו "אישור פסק בוררות", מורה כדלקמן –
" (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט.
סעיף 23(ב) לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט לא ייזקק להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו (או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב לחוק, אפשרות שאינה רלוואנטית למקרה דנן).
...
יש לציין לסיכום, מרבית טענות המשיב, הן במהותן טענות שיש בפיו של מערער, ואשר מקומן אינו במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות (ראו והשוו - רע"א 3268/09 אורן נ' רבינסקי (17.8.2009), כבוד השופט י' דנציגר, פסקאות 26-24).
כפי שהובא לעיל, טענת הכפייה לא הוכחה; מעבר לצורך - לא נפל פגם בפסק-הבורר; הבורר שמע את טענות הצדדים, הוגשו בפניו מסמכים, וכפי שטענה המבקשת והדבר לא נסתר על-ידי המשיב – הבורר נעתר להגשת מסמכים נוספים מטעם המשיב; הוגשו סיכומים, ניתן פסק-מנומק, המתייחס לטענות הצדדים, לרבות בעניין ההוצאות, והדברים מצאו ביטויים במסגרת פסק הבוררות שיצא תחת ידו.
גם אם פסק הבורר ניתן תוך זמן קצר – אין בכך פגם;
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הנני להורות על אישור פסק-הבוררות, כמבוקש.
