לאחר הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי הנתבעים, שנדחתה בהחלטת מותב קודם.
לאחר שניתן אישור להלוואה והתובע התבקש להעמיד לנתבעים את המסמכים שנדרשו לצורך נטילתה, הודיעו התובע וצד ג' לנתבעים כי העסקה ביחס לרכב המסוים לא תצא לפועל, וכי יש רכב אחר מאותו הסוג, אותו התובע מעוניין לרכוש.
צד ג' ביקש לדחות את ההודעה שהוגשה כנגדו.
צד ג' לא פירט הנסיבות הנוגעות לכך בכתב ההגנה מטעמו, אלא טען כי פרט את הצ'ק אצל חלפן כספים, בהסכמת הנתבע, עמו שוחחו בטלפון על מנת שיאשר את הצ'ק. בעדותו טען צד ג' לראשונה כי את הכסף במזומן העביר לאותו מזרחי באמצעות שירותי הדואר, וכי אותו מזרחי הוא אדם "שמשחרר עיקולים על כל הרכבים ועל כל הדברים", ועמו שוחח בעיניין ביטול עיקול על רכב המרצדס, לאחר שהיה ריב בין הנתבע ובין עינאד חמדאן בעיניין (עמ' 135, ש' 17 ואילך; עמ' 141, ש' 10 ואילך, ש' 32; עמ' 143, ש' 17 ואילך).
...
יחד עם כתב ההגנה, הגישו הנתבעים בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג', ובית המשפט נעתר לה. ישיבת קדם משפט התקיימה ביום 9.1.22 בפני מותב קודם, שהורה בתומה על הגשת תצהירי עדות ראשית.
כן נוכחתי כי ביצוע העברה בנקאית לחשבון התובע, בצירוף למסירת המחאה ומזומן בסכומים שפורטו בעדויות הנתבעים לידי צד ג', ביום 5.4.21, עלה בקנה אחד עם התחייבותו האישית של הנתבע כלפי התובע לשלם לידיו את יתרת הכספים עד למועד זה, ואני קובעת כי הנתבע עמד בה. גרסת התובע ביחס למעורבות צד ג' בעסקה הייתה חלקית וחסרה, ונטתה לטשטש ולצמצם מחלקו בה, במטרה לחזק טענת התובע כי לא הסמיך את צד ג' לקבל כספים בעבורו.
אם כן, לא שוכנעתי בגרסת צד ג' ולא מצאתי בה אמון, מה גם שהיא לא נתמכה בכל ראיה מטעמו, ועמדה בסתירה לדברים שמסר לנתבע בזמן אמת בשיחות שתועדו והוצגו.
מצאתי כי טענות התובע בכתב התביעה לפיהן אחרי שהתקבלו הכספים בידי הנתבעים, הם החלו בדחיות, "נהנו מהכספים", "בזבזו" אותם, התחמקו מהחזרתם, מסרו לתובע שאין בכוונתם לשלם וכי הוא יכול לתבוע אותם שכן אין להם מה להפסיד, ואף פעלו בדפוס פלילי כלפיו, רימו אותו ועבדו עליו (סעיפים 6- 7, 11- 13 לכתב התביעה) אינן מבוססות כלל ודינן להידחות.
לנוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.