בקשה לאישור ייצוגית לביטול חוק שילוט גבעתיים

במסגרת בקשת האישור טען המבקש, כי המשיבה גובה מלקוחותיה כספים ביתר שלא כדין, הן במסגרת התקשרותם עימה בחוזה לרכישת מנוי לקבלת שירותיה, והן במסגרת ביטול מנוי של לקוח שהתקשר עימה בעיסקה מתמשכת לתקופה שאינה קצובה בהתאם לסעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

לטענת המבקש, המשיבה מפרסמת את מחיר המנוי הן באמצעות שלטי חוצות, הן במרשתת והן במסגרת שיחות טלפוניות עם נציגיה, אך כאשר מגיע הלקוח להיתקשר בחוזה לרכישת המנוי, גובה המשיבה תשלומים נוספים בנגוד למצגיה.

מלשונו של הסעיף עולה כי הסתלקות מהליך ייצוגי וקבלת טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקות, לא תעשה אלא באישור בית המשפט, כך שהמחוקק הקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב האם להעתר לבקשת הסתלקות או לדחות בקשה שכזו.

...

לאחר שבחנתי את עתירת הצדדים לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, מצאתי להיעתר לה, לאור קיומם של הטעמים המיוחדים המצדיקים מתן פטור מתשלום אגרה, נוכח כלל הנסיבות שתוארו לעיל, ובעיקר משמדובר במקרה בו בקשת האישור שהוגשה אינה נעדרת כל ביסוס, ומקום בו המבקש הסכים להסתלק מבקשת האישור בשלב מוקדם של ההליך, מבלי שבית המשפט נדרש להשקיע בניהול התיק משאבים, אלא אך לקיים דיון אחד בעניינו.

סוף דבר אני נותנת לבקשת ההסתלקות, על כל סעיפיה וחלקיה, תוקף של פסק דין.

כל ההתחייבויות של כל אחד מן הצדדים, כפי שאלה פורטו בבקשת ההסתלקות, מהוות חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. אני מורה בזאת על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

יתרה מכך ובהתכתבות עם טענות התובע, הוסכם על שיפור שלוט הסדר החניה ברחוב יונתן בן-שאול עליו נסב הדיון בתובענה, כדי למנוע, ככל הניתן, טעויות מטעם הציבור וכן על פירסום ויידוע הציבור בדבר זכויותיו.

לשיטת התובע, הגמול ושכר הטירחה שנפסקו בגדרי ת"צ 20080-05-17 מרינסקי נ' עריית גבעתיים, מהוים אמת מידה ראויה לעניינו ואף יש לפסוק סכומים גבוהים באופן משמעותי מאלו שנקבעו שם. כך מפנה התובע להבדלים בהתנהלויות שתי הרשויות השונות, להסכמת הנתבעת כאן לאותו מתוה הפשרה העקרוני שנקבע שם ולשווי הסדר הפשרה שם, הנמוך משמעותית מזה שהושג כאן.

הדין החל הוראות סעיפים 16(א) – (ב) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), עוסקות בפסיקת טובות הנאה אגב הסתלקות מהליך ייצוגי וקובעות, כך: "(א)  מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:

על רקע זה, אני מקבל את עמדת התובע לפיה הגשת התובענה הניבה תועלת שאינה מבוטלת לרווחת הציבור ולהעצמת זכויותיו, בדמות פיצוי בגין גבייה ביתר, הקמת מערכת ממוחשבת ייעודית והשבה של כספים שייגבו בעתיד.

...

ובהתאמת אמות המידה המתוארות לנסיבות המקרה הפרטניות שהוצגו מלפניי; אני סבור כי מדובר בתובענה שעילתה קיימת אך אינה חפה מקשיים ונותר קושי מסויים לגבש ממצאים מושכלים ביחס לקבוצת ניזוקים ממשית ולעוצמת הנזקים שנטען כי נגרמו להם.

על רקע זה, אני מקבל את עמדת התובע לפיה הגשת התובענה הניבה תועלת שאינה מבוטלת לרווחת הציבור ולהעצמת זכויותיו, בדמות פיצוי בגין גבייה ביתר, הקמת מערכת ממוחשבת ייעודית והשבה של כספים שייגבו בעתיד.

לאור התרשמותי מעילת התובענה ומהתועלת שהגשתה הניבה לרווחת הציבור, מצאתי מקום לפסוק גמול לתובע בסכום של 3,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסכום כולל של 30,000 ₪ וכך אני מורה.

המבקשים שחוו את הטיסה המתוארת, שמקטע שלה – מעמאן לנתב"ג בוטל, מצביעים על היתנהלות ומחדלים שאינם מתיישבים עם הדין, ומשקפים בעיה רחבה המתייחסת לכלל הנוסעים שטיסותיהם בוטלו, והם סבורים כי פיתרון לכך ראוי שינתן במסגרת תובענה ייצוגית שלניהולה הם מבקשים אישור.

ועוד אומר כי בנסיבות של העידר תקנות ליישום החוק, ובהיעדר תשתית עובדתית להפרות הנטענות, על פניו נראה כי השלטים המוצבים בנמל התעופה בן גוריון המבהירים את קיומן של הזכויות מכוח חוק שירותי תעופה ומוצגים באופן בולט וברור (תמונות השלטים הוצגו בבית המשפט וסומנו מש/2) מתיישבים עם יידוע הנוסעים בדבר הוראות חוק שירותי תעופה וזכויותיהם על פיו.

...

סוף דבר: לאור כל האמור – התוצאה היא ששוכנעתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות והדרושים לשם אישור התובענה.

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית בתוך שלושים ימים.

המשיבה תשלם למבקשים סך של 8,000 ₪ ושכ"ט עורכי-דין בסך 20,000 ₪, סכום זה יובא בחשבון במסגרת פסק הדין בתובענה.

שנית טענה זו כבר הועלתה ונדחתה בת"צ 6465-12-11 התחדשות אורבאנית - ייזום ונדלן בע"מ נ' עריית גבעתיים (4.12.12).

בע"א 1600/08 מקסימדיה פירסום חוצות בע"מ נ' עירית תל אביב יפו (18.8.11) נקבע: "בתוקפה את סבירות התעריפים שגבתה ממנה המשיבה, תוקפת המערערת למעשה את חוק העזר שלוט, שבו נקבעו התעריפים הנזכרים, מכוח סמכותה של המשיבה, הקבועה בפקודת העיריות. אכן, אין לומר כי כאשר קיימת אפשרות לתקיפה ישירה – שלא נעשתה בעניינינו – נשללת האפשרות לתקיפה עקיפה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ב 826-822 (2011)". אני ערה גם לעיקרון הריסון השפוטי (שרגא ושחר בעמ' 239).

ההשלכות התקציביות אשר לטענת המשיבים כי אין לאשר את התביעה נוכח ההשלכות התקציביות המשמעותיות שיהיו לכך לרבות פגיעה בהכנסות המדינה, וכן כי בתקיפה עקיפה אין לבית המשפט הכלים המתאימים לטפל בתוצאה של ביטול חקיקת המשנה כפי שקיימים בבג"צ. נוכח מסקנתי כי יש לאשר בעניינינו תקיפה עקיפה לאור נסיבות העניין וההתנהלות של המשיבים מאז העתירה בשנת 2006, אני סבורה כי טענות אלה יוכלו למצוא פיתרונן, אם תיתקבל התביעה, במסגרת סעיף 20(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע: "הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להיתחשב גם בנזק העלול להגרם, בשל תשלום הפצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור". אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) לסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות - אני סבורה כי המבקשים ובאי כוחם עומדים בתנאים אלו וכי לא ניתן לומר שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

...

בענייננו נוכח השתלשלות העניינים בנוגע לתיקון התקנות, העובדה שהוגשה עתירה, העתירה נמחקה נוכח הקמת הצוות, הצוות הגיש מסקנותיו בחודש יוני 2009 ומאז טרם תוקנו התקנות, אני סבורה כי עניין לנו באותו מקרה קיצוני המצדיק התערבות של בית המשפט להגנה על הקבוצה, המתדיינים הנושאים באגרות לפי התקנות האזרחיות.

נראה לי כי ניתן להקיש מהאמור בעניין דנילוביץ לענייננו, באופן שגם בענייננו התרופה הראויה לכאורה היא השוואת חיוביהם של חברי הקבוצה לחיובי המתדיינים בערכאות הדתיות, על דרך ההשבה של עודף האגרה לקבוצה.

ההשלכות התקציביות אשר לטענת המשיבים כי אין לאשר את התביעה נוכח ההשלכות התקציביות המשמעותיות שיהיו לכך לרבות פגיעה בהכנסות המדינה, וכן כי בתקיפה עקיפה אין לבית המשפט הכלים המתאימים לטפל בתוצאה של ביטול חקיקת המשנה כפי שקיימים בבג"צ. נוכח מסקנתי כי יש לאשר בענייננו תקיפה עקיפה לאור נסיבות העניין וההתנהלות של המשיבים מאז העתירה בשנת 2006, אני סבורה כי טענות אלה יוכלו למצוא פתרונן, אם תתקבל התביעה, במסגרת סעיף 20(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע: "הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להתחשב גם בנזק העלול להיגרם, בשל תשלום הפיצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור". אשר לתנאים שבסעיפים קטנים (3) ו-(4) לסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות - אני סבורה כי המבקשים ובאי כוחם עומדים בתנאים אלו וכי לא ניתן לומר שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה") של המבקשת כנגד המשיבה (להלן: "הערייה") לביטול חוק עזר לגבעתיים (מודעות ושלטים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק העזר" או "חוק השלוט") בהיותו בלתי חוקתי, ולהשבת כספים שנגבו שלא כדין, לטענת המבקשת, מכוחו של חוק העזר, במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה.

...

איזון האינטרסים של תוספת כח אדם ועלויות אכיפת הגבייה הנוספות שעל העירייה יהיה להשקיע בשל המעבר מחיוב בגין 6 חודשים לחיוב על בסיס חדשי, אל מול כמות המפרסמים שלטים לתקופות קצרות, מוביל אף הוא למסקנה כי התחשבות העירייה בטובת כלל הציבור, שעלויות מימון פעילות העירייה לצורך האכיפה הנוספת נופלת על כתפיו, לא חורגת ממתחם הסבירות.

המבקשת טענה בסע' 138-141 לבקשתה כי למיטב אמונתה הנזק המצרפי המשוער לשנתיים מגיע "כדי כמה מיליוני ₪". מסקנה זו הסיקה המבקשת מהנחתה כי בכל שנה קלנדרית "מוצבים ו/או מוסרים בשטחה המוניציפאלי של המשיבה אלפי שלטים", וכי הנזק הממוצע שנגרם בגין גביית היתר בגין כל שלט מוערך ע"י המבקשת בכמה מאות שקלים לשנה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אינני רואה אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תוכרע לטובת המבקשת, ובהתאם לסע' 8(א)(1) לחוק אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.